(getty) (צילום: ספורט 5)
(getty) | צילום: ספורט 5
בארסה הובכה, אבל אי אפשר להתעלם מהיכולת ההתקפית של באיירן (getty) (צילום: ספורט 5)
בארסה הובכה, אבל אי אפשר להתעלם מהיכולת ההתקפית של באיירן (getty) | צילום: ספורט 5

חברים וחברות, יש עוד צד למטבע. הערב הבלתי נשכח שקיבלנו אתמול (שישי) ברבע גמר ליגת האלופות עם התוצאה המפלצתית הזאת יצר סערה תקשורתית עצומה, באופן מאד לא מפתיע. ה-8:2 שברצלונה ספגה גרם לכך שמרבית הכותרות - כנראה בצדק - התעסקו בנפילה, בהשפלה, במבוכה, בעתיד המועדון הקטאלוני, בליונל מסי ובעוד אלף ואחד תת נושאים ראויים להתעסקות. כן, כי זאת ברצלונה, אין מה לעשות. אבל בואו כולנו נעצור לרגע אחד, ניקח נשימה עמוקה ונזכור שיש גם צד מנצח בסיפור הזה - באיירן מינכן.

ועוד איזה ניצחון זה היה. שמינייה בשלב נוק-אאוט של הצ'מפיונס ליג זה לא משהו של מה בכך. ושוב, זה נכון שנתון כזה יכול להחזיר את הדיון לאותה הגנה שספגה את השמינייה הזאת, והדיון שוב יכול לגלוש להיסטוריה השלילית שנרשמה אצל סגנית אלופת ספרד המתרסקת, אבל לא בטוח שזה היה קורה אם הייתה יריבה אחרת ממול. בסופו של דבר, אלופת גרמניה הראתה משהו שאף קבוצה אחרת באירופה לא הייתה יכולה להראות מול אותה ברצלונה שכל העולם מכיר כל כך טוב.

בעצם לא משהו אחד, אלא שני דברים: הראשון, שהקטאלונים זקוקים לטיפול שורש. אם זה היה רק משהו בגדר תאוריה, נושא לוויכוח בין הפנאטים לבין כל השאר, אז כעת זה כבר הפך לעובדה גמורה ש-99.9% מהאנשים יכולים להסכים לגביה, וזה קרה בזכות החבורה הנוכחית של האנזי פליק. הדבר השני שבאיירן סיפקה לנו אמש זה תצוגת תכלית של כדורגל באחד המעמדים הגבוהים ביותר בעולם, ובכך אף אחד לא ישכח למשך שנים ארוכות את ה-14 באוגוסט 2020. החבורה המלוכדת הזאת רק מראה עד כמה מדובר במכונה שראויה לזכייה בכל התארים השנה, בטח אחרי הרצף הפשוט בלתי עציר שלה מאז פגרת הקורונה.

לבנדובסקי, גם הוא לקח חלק בחגיגה (getty) (צילום: ספורט 5)
לבנדובסקי, גם הוא לקח חלק בחגיגה (getty) | צילום: ספורט 5

למעשה, באיירן מינכן פעמים רבות הייתה קבוצה שנחשבת למונופול בזירה המקומית, כשאף קבוצה בבונדסליגה לא יכולה עליה. אולם, בזירה האירופית לא מעט מקרים היא חוותה נפילות שיצרו אצלה מוניטין של לוזרית בבמות של ה-big boys. עכשיו כל יריבה שמוגרלת מולה אמורה להיות מוגדרת בתור אנדרדוג. ככה אגב ברצלונה הוגדרה אתמול, ואם היו כאלה שחשבו אחרת, הם קיבלו את הסטירה כשנכבש השער החמישי. והשישי, והשביעי, והשמיני... ולא, זה לא הכל קשור רק להגנה המבישה בצד המפסיד, אלא הרבה יותר קשור ליכולת ההתקפית מנגד.

ואם כבר הזכרנו את השער החמישי, אז אי אפשר שלא לדבר על תופעה נוספת שמתרחשת במועדון המצוין הזה, תופעה ששמה אלפונסו דייויס. עוד לפני שהוא הפך את נלסון סמדו לקונוס, הליברי-קנדי הראה עד כמה הוא שחקן מוכשר לא מהעולם הזה, עם ביצועים מרשימים בכל הפלטפורמות במהלך העונה, גם התקפית וגם הגנתית. הוא כבר כבש העונה שלושה שערי ליגה ורשם תשעה בישולים בכל המסגרות, ארבעה מהם בליגת האלופות, כולל אחד פנומנלי אתמול לג'ושוע קימיך. לא פלא שהוא ביסס לעצמו מעמד של שחקן הרכב וכזה שאפשר לבנות עליו למשך שנים, פשוט המגן השמאלי הטוב בעולם כיום. אפילו מרסלו מריאל מדריד החמיא דרך התקשורת: "אתה מעניק לי אושר בעיניים כשאני רואה אותך משחק".

אגב, כוכב נבחרת קנדה הגיע לשורות הבווארים תמורת 10 מיליון יורו בלבד. הוא מקרה בוחן אחד מיני רבים לכך שהמועדון הזה פועל בצורה נכונה בכל הקשור לבניית סגל וחשיבה לטווח רחוק. בדיוק כך נוצרה המכונה הזאת, וזה לא כזה משנה אם עומד על הקווים ניקו קובאץ', האנזי פליק או מישהו אחר עם הרבה יותר ניסיון. זה נכון שלמאמן יש חשיבות עצומה לגבי איך הקבוצה תיראה בפועל ממשחק למשחק, ופליק ללא ספק עושה עבודה נפלאה, אבל למתרחש מאחורי הקלעים יש ערך עצום, ואת התוצר הסופי אנחנו רואים על מסכי הטלוויזיה עם תצוגות ענק כמו מה שהיה אתמול.

לטעמי, זה יהיה פשוט הזוי אם מנצ'סטר סיטי או ליון, לא משנה מי תנצח הערב, תחגוג את ההעפלה לחצי הגמר. כל שחקני הכדורגל ברמות הללו באירופה אמורים כבר לדעת שזו לא חוויה כיפית במיוחד לפגוש את הבווארים, בטח שלא בתקופה כזאת.