השיר הקלאסי של הרולינג סטונס, "Angie", נפתח בשאלה כואבת: "מתי העננים השחורים הללו יתפזרו?". והערב סביב פאריס סאן ז'רמן לא מעט עננים הופיעו: שלושת האסים של תומאס טוכל לא היו שם. אדינסון קבאני וקיליאן אמבפה פצועים, וניימאר סוחב עונש הרחקה. אבל אז הגיע "אנג'י" - אנחל די מריה, שפיזר את העננים עם צמד, והיה הכוכב בניצחון 0:3 הערב (רביעי) על ריאל מדריד, במחזור הפתיחה של ליגת האלופות.
זה היה עוד ערב פריזאי נהדר עבור הכוכב הארגנטינאי, באופן שנתן פלאשבק מסוים לצמד שהוא נתן נגד היריבה הגדולה של ריאל, ברצלונה, בפברואר 2017. גם אז הוא ראה מול העיניים יריבה יוקרתית, והתעלה. העיף מבט על הסופרסטארים בצד השני, וחשב לעצמו "אני לא פחות טוב מהממזרים האלה". כבש צמד וסחב את הפריזאים של תומאס טוכל לניצחון גדול על הבלאנקוס.
מנגד, ריאל מדריד עלתה לדשא עם שחקנים חדשים ובעיות ישנות. זה לא סוד שמשהו לא עובד, לפחות בפתיחת העונה של המדרידיסטאס, ומה שיכול לעבוד נגד לבאנטה או ויאדוליד בליגה הספרדית, אתה משלם עליו מחיר יקר מאוד נגד קבוצה איכותית כמו הפריזאים (גם בסגל החסר שאיתו עלו למשחק הזה). אדן הזאר חזר למדינה שבה פרץ בתחילה, צרפת, כדי לערוך את הבכורה שלו בהרכב של ריאל מדריד, אבל למעט כמה רגעי חסד אכזב, וכנראה שייקח לו עוד קצת זמן להסתגל למעמד המגה סטאר במועדון שאליו הגיע. להיכנס לגופיה מס' 7.
מאז האירוע ששינה את ההיסטוריה של פאריס סאן ז'רמן, רכישתה ע"י קרן הספורט הקטארית ב-2011, היא תמיד נמצאת בסוג של יחסי קנאה עם המועדונים ה"גדולים באמת": שתי הגדולות של ספרד, באיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד וכו'. היא כבר הספיקה להביא כוכבים בליגה של הגדולים, ומאמנים בליגה של הגדולים, וניסתה כל מה שאפשר כדי להגיע פעם אחת למקום שבו קבוצות גדולות באמת משחקות: השלבים המכריעים של ליגת האלופות. זו הרי המטרה. כדי לזכות באליפות צרפת, אתה לא צריך להשקיע סכומים כאלה.
ולא בטוח שפאריז סוף סוף תגשים את החלום של נאסר אל חליפי, אבל אם הערב הוא פרומו למה שיתרחש העונה, ייתכן שלמרות היריבות החזקות ובעלות השם, ולמרות הסיטואציה הבעייתית סביב האיש שלא היה על המגרש, ניימאר, פ.ס.ז' של תומאס טוכל יכולה סוף סוף לתת מאבק. אבל ההכרעה בדיון הזה תתקבל רק במועדים יותר מאוחרים.
כי בסופו של דבר, פאריס סאן ז'רמן היא כמו הכוכב שלה הערב: היא לא מצליחה להגיע באופן סיסטמטי למקומות גבוהים באמת, היא לא החזיקה קריירה חזקה ויציבה דוגמת הדואופול של רונאלדו ומסי. אבל מדי פעם, בערב פריזאי אחד של חסד, הכל מתחבר. ואפילו תומא מונייה מצליח לכבוש. קשה להגיד שלפאריס, ובטח לא לקטארים, אין כסף במעיליהם (כמו בשיר הישן שכתב מיק ג'אגר), אבל לכל הפחות, היא לא תוכל להגיד שאף פעם לא ניסתה.
