יין-יאנג - מושג שמקורו בפילוסופיה הסינית העתיקה, המתאר כיצד שני כוחות מנוגדים וקדמונים משלימים אחד את השני בכל דבר קטן שנוצר ביקום.
אסטבן קמביאסו ואלחנדרו דומינגס הצטרפו לריבר פלייט ב-2001/2. הם היו שני ילדונים כישרוניים בני 20, שמהרגע הראשון כבשו את ליבם של אוהדי "המיז'ונריוס". הם תוייגו על ידי יושבי המונומנטאל בתור הדבר הגדול הבא. באותה שנה, קמביאסו, שהוכתר "כפרננדו רדונדו הבא", הצטרף לריאל מדריד והפך במרוצת השנים לאחד הקשרים האחוריים הטובים בעשור הקודם. דומינגס לעומת זאת, אמור היה להוליך את ארגנטינה הצעירה לזכייה ב"מונדיאליטו", אותו אירחה. לרוע מזלו, הוא נפצע וראה כיצד חבייר סביולה ואנדרס ד'אלסנדרו מחוררים רשתות במקומו ומניפים את הגביע הנכסף. 15 שנה חלפו מאז ושוב צמד החמד משתף פעולה. הפעם, השניים לובשים את מדיה של אולימפיאקוס.
חלומו הרטוב של כל מאמן
"קמביאסו הוא מסוג השחקנים שמאמנים חולמים עליהם בלילות. כשיש לך לוחמים כמוהו בקבוצה, אתה לא צריך לדאוג". את הציטוט הזה סיפק לא אחר מאשר ז'וזה מוריניו, שעם שחקנו לשעבר, זכה בכל תואר אפשרי בשורות אינטר. אמנם "המיוחד" אימן אגדות כמו כריסטיאנו רונאלדו וזלאטן איברהימוביץ', אך ספק רב אם שני הטיטאנים היו מקבלים את אותם שבחים כמו קמביאסו.
בזמן שקמביאסו הפך לאחד השחקנים המוערכים בתבל, דומינגס נחשב לאחד השחקנים המושמצים והמבוזבזים שיצאו מארגנטינה מאז ומעולם. למרות הגיל הזהה (35) והקדנציה המשותפת בריבר, לא תמצאו יותר מדי קווי דמיון בין כוכביה של אולימפיאקוס. למעשה, כנראה שמדובר באנטיתזה מושלמת אחד מהשני, הן מבחינת סגנון משחק והן מבחינת אופי.
מאז ומתמיד קמביאסו נחשב למניה בטוחה בהרכבו של כל מאמן, לא רק בשל יכולתו הנפלאה על כר הדשא אלא בגלל אופיו הלוחמני וחסר הפשרות שהפך אותו לווינר. הוכחה ניצחת לכך הוא שמה של ויקטוריה, בתו הבכורה, ששמה נבחר לאחר שאסטבן ואינטר ניצחו ב"דרבי ד'איטליה" את יובנטוס, היריבה המושבעת. אולי תרימו גבה, אך תופתעו לגלות כי מדובר בארגנטיני שזכה בהכי הרבה תארים קבוצתיים בהיסטוריה: 23, במדי של ריאל מדריד, אינטר, אולימפיאקוס וארגנטינה הצעירה. בכך, הוא מקדים את אלפרדו די סטפנו האגדי שזכה ב-22.
קבלן תארים
למרות פנתאון הזכיות הקבוצתי המפואר שבראשו ניצבת הזכייה המפוארת בטרבל (אליפות, אלופות וגביע) עם אינטר ב-2009/10, את גדולתו של קמביאסו ניתן לגלות דווקא מראיון שהגיע לאחר שזכה בתואר אישי. היה זה בסיום 2014/15' כשנבחר על ידי אוהדי לסטר כשחקן העונה של המועדון, כשהקדים ברוב קולות את ג'יימי וארדי וקספר שמייכל. "אני רוצה להודות לאוהדים היקרים על הבחירה המרגשת, אך מעדיף להתרכז בהישגי הקבוצה ולא בהישגיי האישיים, מבחינתי הפרס הגדול ביותר הוא שלסטר תשחק עונה הבאה בפרמייר ליג", אמר לאחר שסייע לשועלים במסע הישרדות אדיר.
כמובן שקמביאסו לא האמין שלאחר עזיבתו, השועלים יזכו באחת האליפויות המפתיעות ביותר שנראו מאז ומעולם, אך לבסוף מהלך זה סידר לנו איחוד כוחות מרגש עם חברו משכבר הימים, "צ'ורי" דומינגס, שמככב בשורות "האגדה" היוונית ב-3 שנים האחרונות. אם קמביאסו הגיע לטופ העולמי בזכות עבודה בלתי פוסקת ולחימה חסרת פשרות, אלחנדרו תמיד התבלט בשל כישרונו יוצא הדופן. סיפור משעשע שמעיד על כך, התרחש כשדומינגס עלה בגיל 16 לקבוצה הבוגרת של קילמס.
השמועה מספרת ששחקניה הוותיקים של הקבוצה מפרברי בואנוס איירס, לא ממש פרגנו לנער המוכשר שהשתלב מיד בהרכב ושאלו את מאמנם בזעם: "מה הצ'ורי הזה עושה כאן?!". עד היום אותו סיפור פיקנטי לא הוכח וישנן מחלוקות לגבי משמעות הכינוי (יש האומרים שמדובר בנקניקייה וישנם הטוענים שזהו כינוי גנאי לגנב). בכל אופן, אותו שם משעשע דבק באלחנדרו ומלווה אותו עד היום.
איש בלי בית
בניגוד לקמביאסו, שכמעט לאורך כל הקריירה נשאר נאמן לאינטר, כבר מתחילת דרכו, צ'ורי נהג לארוז את הפקלאות ולנדוד מקבוצה לקבוצה. ב-2004, כשמועדוני פאר כמו סביליה ופיורנטינה חיזרו אחרי הכוכב הצעיר, הוא העדיף לנפח את כיסיו ולחתום בשורות רובין קאזאן. אמנם בתחילת הדרך הכפור הרוסי לא בדיוק הטיב עם הפנטזיסט הארגנטינאי, אך לאט לאט הוא הפך למחמם הלבבות הרשמי של העיר הקפואה. אחרי 3 שנים, יכולתו המצוינת סידרה לו את החוזה הגבוה ביותר ברוסיה באותם ימים, כשעבר לזניט תמורת 7 מיליון יורו.
כמעט לאורך כל הקריירה, הבעיה העיקרית של דומינגס הייתה חוסר יציבות. לצד משחקים גדולים וביצועים עוצרי נשימה מול מועדוני פאר כמו ברצלונה ובאיירן מינכן, הגיעו להן תמיד תקופות שחורות, בהן סבל מדיכאונות והואשם בחוסר אכפתיות על ידי מאמניו. לאחר שהסתכסך עם דיק אדבוקאט, מאמנו בזניט באותם ימים, חזר צ'ורי לקדנציה שניה ופחות מוצלחת בשורות קאזאן. בגיל 29, הוא יצא לראשונה בקריירה לליגה שיותר תאמה את מידותיו, כשחתם בוולנסיה ב-2009.
לצערו הרב, גם בשורות העטלפים הוא לא בא לידי ביטוי לאחר שהוסט לתפקיד החלוץ ושימש ככינור שלישי לסקוררים רוברטו סולדאדו ואריץ אדוריס. למרות חוסר היציבות וריבים תכופים עם מאמנו אונאי אמרי, ב-2011, צ'ורי קיבל הצעה מפתה מיובנטוס, אך בסופו של דבר הגיע להחלטה מרגשת ששינתה את חייו: הוא החליט לחזור לריבר פלייט, בה פרח בגיל 20 וחתם בשורותיה של הקבוצה, שירדה לראשונה בתולדותיה לליגה השניה.
"חזרתי הביתה, חזרתי לסיים את הקריירה במקום שבו גדלתי", הצהיר צ'ורי, שעיטר את זרועו הימנית בקעקוע של ריבר וריגש עשרות אלפי אוהדים באדום-לבן. הכל היה מושלם מבחינתו של הבן ששב מנדודים - הוא חזר לפרוח ולכשף את הקהל, כשבסיום אותה עונה העלה בצוותא עם שני "קשישים" נוספים, דויד טרזגה ופרננדו קאבנגי, את "לה בנדה" בחזרה למקומה הטבעי.
נדמה היה שבפעם הראשונה בחייו, דומינגס היה יכול סוף סוף לנוח על זרי הדפנה ולחייך, אך שוב, כמו בכל מקום במהלך הקריירה, הסתכסך עם דמות בכירה: הנשיא דניאל פאסרלה והמאמן מתיאס אלמיידה זרקו אותו מהקבוצה בטונים צורמים. "כולם ידעו שרציתי לסיים את הקריירה בריבר, בסופו של דבר האמת תצא לאור", הכריז דומינגס כשחתם בראיו ואייקאנו ב-2012/13. "לפחות אזכה לשחק במדים שאני אוהב", הוסיף צ'ורי ויצא לעוד עונה בינונית שהייתה אמורה להיות גם עונתו האחרונה כשחקן פעיל.
רצה הגורל ורגע לפני שהקשר המבוזבז תלה את נעליו בגיל 32 הוא קיבל חבל הצלה. אולימפיאקוס צירפה אותו וכבר מהרגע הראשון כבש את לב האוהדים בפיראוס. אחרי שתי בהן זכה בשתי אליפויות וגביע, הוא איחד בשנה שעברה כוחות עם קמביאסו, שהצטרף מלסטר, ויחדיו הם זכו באליפות נוספת בפער בלתי נתפס של 30 נקודות מפנאתינייקוס מהמקום השני.
בכל מיני סוגים של מערכות יחסים, יש תחושה שכדי ליצור אחת בריאה, יש צורך בצדדים שדומים, מזכירים ובעלי תחומי עניין משותפים. קמביאסו ודומינגס אוהבים לשחק כדורגל, משחקים במרכז השדה, שניהם נולדו בארגנטינה ובני 35, אך לא יותר מכך. למרות זאת ועם כל הדרך השונה שעברו בקריירה, הם שניים שסייעו לאולימפיאקוס לפתוח פערים אדירים ביוון ומי שצריכים להוביל אותה לשלב הבא של מוקדמות הצ'מפיונס על חשבון ב"ש.
