קשה להתווכח עם המספרים של קיין. גם העונה, בעונה ראשונה בליגה חדשה, הוא עם 36 שערים ו-8 בישולים ב-32 הופעות. קיין מעורב בשער כל 64 דקות והבקיע ארבעה שלושערים. אפשר להמשיך עוד ועוד, אבל זה סתם ללכת במעגלים סביב אמת אחת פשוטה.
הארי קיין, אחד החלוצים הגדולים בדורו, יסיים את העונה חודשיים לפני יום הולדתו ה-31 ומבלי שהוא זכה בתואר.
יכול להיות שזה ישתנה עם נבחרת אנגליה והשדים שלה, ונגיע לזה בהמשך, יכול להיות שזה ישתנה כבר הערב. אם הוא ידהים את ריאל בברנבאו, יעלה לגמר וינצח בו את דורטמונד - לה הפסיד 2:0 במרץ האחרון באליאנץ ארנה - אז זה ישתנה. הסיכויים לכך לא גבוהים.
כפועל יוצא מזה, התחילו לדבר באנגליה ובעולם על "קללת הארי קיין". אחרי שהוא לא זכה בתואר בכל השנים בטוטנהאם הוא עבר לבאיירן מינכן, הפסיד בסופר-קאפ הגרמני שהיה הופעת הבכורה שלו, הודח בסיבוב השני של הגביע וראה את רצף האליפויות נסגר. איפה הבעיה?
"קללת הארי קיין", אם כן, מרגישה אמיתית אם באיירן עומדת לסיים בלי תואר דווקא בשנה הראשונה שלו. בשנים של רוברט לבנדובסקי ושל אריק מקסים צ`ופו-מוטינג היא זכתה באליפות, לא בזאת של קיין.
מצד שני, יכול להיות שברגע שקבוצה בחרה להביא את קיין היא בבעיה. קיין חלוץ אדיר, אבל התקפה של איש אחד. הוא הבקיע או בישל כמעט מחצית מהשערים של באיירן העונה, אחרי שעשה את זה בשנה שעברה בטוטנהאם. ב-2020/21 הוא כבש או בישל 37 מ-68 שערים, קצת יותר מ-50%.
במשחקים בהם קיין טוב, באיירן מדהימה. ראינו אותו עם שלושה שערים ושני בישולים בשביעייה מול בוכום, עם שלושער מול דורטמונד בקלאסיקר הראשון שלו, צמד בגומלין שמינית גמר ליגת האלופות מול לאציו ושערים מול ארסנל באמירויות ומול ריאל באליאנץ ארנה. הוא מגיע למשחקים הגדולים.
הבעיה היא מה שקורה כשהוא לא שם. בהפסד האחרון לדורטמונד למשל הוא נגע 29 פעמים בכדור, נגיעה אחת יותר מהשוער אולרייך, ולא בעט למסגרת. בהפסד ללאציו הוא נגע בכדור פחות פעמים מנוייר, בהפסד האחרון ללברקוזן הוא בעט פעם אחת ונגע בכדור 18 פעמים, פחות ממחצית בהשוואה לנוייר (44). באיירן אמנם מחזיקה בהרבה כלים כשיש גם את ג`מאל מוסיאלה ולירוי סאנה, אבל כשעוצרים את קיין עוצרים את כולם.
שחקנים גדולים יכולים לזכות בתארים גם כשהם לא מגיעים למשחקים הגדולים. ארלינג הולאנד למשל לא מתעלה במאני טיים אבל זכה בשורת תארים עם מנצ`סטר סיטי ובסבירות גבוהה יזכה באליפות שנייה ברצף, כשגם שחקנים אחרים כמו ווין רוני או זלאטן איברהימוביץ` זכו במשחקים לא גדולים שלהם. זה לא אמור להיות רק קיין.
בכל זאת, זה מרגיש כאילו זה רק קיין. "הוא לא צריך לזכות בתארים בשביל להראות שהוא שחקן גדול", כפי שטענו באתלטיק בפברואר. הוא יכול להגיע ל-500 או 600 שערים, הבקיע שערים היסטוריים והופיע במשחקים גדולים.
באיירן עברה הרבה מאוד העונה, עם חדר הלבשה סוער סביב תומאס טוכל שלא ימשיך. לא מקרי שראלף רנגניק דחה אותה לטובת נבחרת אוסטריה, בזמן שיוליאן נגלסמן העדיף לא לחזור לאקסית שזרקה אותו בשביל טוכל, ויש שם שילוב בין שחקנים חדשים שלא מתעלים וחוסר עקביות.
הבעיה הזאת הייתה שם גם בשנה שעברה, והיא ככל הנראה יותר גדולה מהארי קיין. קיין לא שותף בהפסד לסארברוקן בגביע, ויכול להיות שאם הוא היה משחק בכל משחק במפעל אז הוא היה מניף את התואר הראשון שלו העונה. קיין היה הרכש הגדול של באיירן בקיץ, שחקן ההתקפה היחיד שחתם שם ומי שהיה אמור למלא את כל הבעיות של הקבוצה ביצירת מצבים.
️ Harry #Kane, 43rd goal in his 43rd game of the season!
— Florian Plettenberg (@Plettigoal) April 30, 2024
Still a long way to go, but currently with all chances to reach the Champions League final. @SkySportDE pic.twitter.com/ax2ye3TGF4
זאת, אולי, הקללה של הארי קיין - מועדונים חושבים שהוא גדול יותר ממה שהוא באמת וממה שכל שחקן (שאינו ליאו מסי או כריסטיאנו רונאלדו). קיין מספיק טוב כרגע בשביל להיות בדיון על החמישייה הראשונה בעולם, כשאין אף שחקן שבהכרח נראה כמו הטוב ביותר, אבל לא בשביל לפתור בעיות של קבוצה שלמה.
גם אם הוא היה מבקיע מול לברקוזן או דורטמונד השנה, לא בטוח שזה היה מספיק לבאיירן. לברקוזן צפויה לסיים את העונה עם 90 נקודות, כמות גבוהה יותר מזאת שהייתה לבווארים בכל שנה בעשור האחרון. זאת קבוצה היסטורית, ולפעמים אין מה לעשות.
אין מה לעשות גם כשאתה מגיע עם טוטנהאם לגמר ומוציא מעל ומעבר ממועדון קטן שלא זכה בכלום מאז שנות ה-60. מספיק לראות את המצב של האנשים שהיו במועדון אחרי תקופת קיין (יון-מינג סון, מאוריסיו פוצ`טינו, לוקאס מורה ועוד), כדי לראות שהם הוציאו מעל ה-100% מעצמם. הרבה בזכות קיין.
אותו מזל רע מצטבר סביב קיין פעם אחר פעם. הפנדל האומלל שהוא החטיא ברבע גמר המונדיאל, שבירת "מדע הכדורגל" שאומר שאסור לתת לשחקן לבעוט פעמיים כדור עונשין באותו משחק. בין אם אתם מאמינים בתורת הנסתר, נאחס או לחץ, זה הרגיש כמו מערכה נוספת בסיפור טרגי.
הסוף המושלם יכול להיות בוומבלי, המגרש בו הוא הפסיד את גמר יורו 2020 אחרי שהבקיע את הפנדל הראשון והעלה את האנגלים לגמר עם ניצחון על דנמרק בהארכה, בליגת האלופות עם באיירן מינכן. אחרי כל ה"נאחס" שמלווה את קיין, יחד עם רקורד לא רע במשחקים גדולים, יכול להיות שזה סרט הספורט הפרטי שלו.
סוף מושלם אחר יכול להיות עם נבחרת אנגליה, בה הוא לא השחקן הטוב ביותר (כשיש את ג`וד בלינגהאם), לא הדמות הטרגית ביותר (כשיש את בוקאיו סאקה שהחטיא את הפנדל החמישי ב-2021) ולא השחקן המסוקר ביותר (כשיש את פיל פודן). כל אלה ישחררו את הלחץ מקיין, אבל כאן יש את השדים של נבחרת אנגליה. במקרה שלהם, ספציפית, אלא תסביכים בגודל של שלושה אריות.
אז האם הארי קיין מקולל? כנראה שלא. הוא הצטרף ל"מנצחת סדרתית" שהתחילה להתמוסס באופן הדרגתי שנים לפני החתמתו של קיין, והלכה עליו בתור חצי מהלך פאניקה בניסיון להציל את הספינה הטובעת, אחרי שנים במועדון בעייתי מאוד. אם הגעתם עד לכאן, כנראה, אתם לא בטוחים באופן חד משמעי אבל יש לכם איזשהו ספק בקשר לקללה.
הפתרון הטוב ביותר לקללה הזאת, כמובן, יהיה לזכות בתואר. בטח אם זה יהיה על חשבון ריאל מדריד במגרשה הביתי.
