מנצ'סטר סיטי היא הפייבוריטית המובהקת לזכיה בליגת האלופות. אם שומעים את הקולות של הפרשנים, האוהדים ומביטים לעבר יחסי ההימורים לקראת הגמר באיסטנבול, קשה מאוד לחשוב על תוצאה אחרת מלבד זכיה היסטורית בטרבל אנגלי. בהנחה שצפיתם בכדורגל בחצי השנה האחרונה ואתם עדיין מחוברים למציאות, סביר לשער שגם לא נתקלתם בחבר שחושב אחרת. זה כמעט מובן מאליו. אבל בכל זאת מדובר בכדורגל ובמשחק אחד - אתם מכירים כבר את הקלישאה - ולאינטר יש לפחות חמש סיבות להאמין שיש לה סיכוי להפתיע.
1. כל הלחץ על מנצ'סטר סיטי
עם כל הכסף שבעולם, מנצ'סטר סיטי מעולם לא זכתה בליגת האלופות וכולם מצפים ממנה לעשות את זה. שהרי רק לפני שנתיים היא היתה המועמדת הראשית, אבל הפסידה לצ'לסי הפרגמטית של תומאס טוכל בגמר בפורטוגל. פפ גווארדיולה, שנחשב בצדק לאחד מגדולי מאמני תבל, לא הניף את הגביע ב-12 השנים האחרונות למרות שברוב השנים הללו הקבוצות שלו סומנו כאחת הפייבוריטיות, אם לא ה-פייבוריטית. לעיתים קיבל על הראש על בחירת הרכב תמוה, הצבת שחקן כזה או אחר במקום שלא מתאים או שספסל כוכב אחד או שניים במשחקים הגדולים באלופות ושילם על כך ביוקר. סיטי משחקת לא רק על הגביע, אלא על הטרבל אנגלי ראשון מאז 1999 ועל ההיסטוריה שיכולה להציב אותה כאחת הגדולות לא רק בממלכה כי אם באירופה כולה. המשקולות על השחקנים והמנג'ר יכולות להיות כבדות.
2. אינטר מגיעה בכושר מעולה
ומנגד, מגיעה קבוצה שאף אחד לא ציפה שתגיע למעמד, שאוהבת להיות אנדרדוג ופורחת באופן הזה כפי שראינו מול בנפיקה ומילאן (במידה מסוימת) בשלבים הקודמים. בשבועות האחרונים מדברים, מטבע הדברים, רק על מנצ'סטר סיטי - במיוחד נוכח השלישייה מול באיירן מינכן והרביעייה נגד ריאל מדריד, כשעל הדרך השלימה קאמבק מרשים וזכתה באליפות אנגליה חמישית בשש השנים האחרונות. עם זאת, ראוי לציין שאינטר מגיעה לאיסטנבול בתזמון הכי טוב מבחינתה. היא ניצחה ב-11 מ-12 המשחקים האחרונים בכל המסגרות - שזה אגב מאזן טוב יותר מאשר סיטי (אם כי איבדה עניין במחזורי הסיום באנגליה) בפרק הזמן המדובר. על הדרך, הנראזורי גם הניפו את הגביע האיטלקי והוכיחו שהם קבוצת גביע טיפוסית, תחת המאמן סימונה אינזאגי. שחקנים כמו אנדרה אונאנה, הנריק מיקיטריאן, ניקו בארלה, לאוטרו מרטינס ואפילו רומלו לוקאקו נמצאים בתקופה אישית וקבוצתית מצויינת.
3. סגנון המשחק
קשה להאמין שנראה תרחיש שונה: מנצ'סטר סיטי תשלוט בכדור במשך רוב דקות המשחק, כפי שמקובל בספרים של גווארדיולה. אינטר תלך לאחור ותגן במערך הידוע שלה ב-3-5-2 ותנסה להסב נזקים ליריבה בהתקפות המעבר. גווארדיולה הודה לפני המשחק כי הקבוצה שלו התקשתה העונה מול יריבות שמשחקות עם שלושה בלמים. למעשה שלושה מחמשת ההפסדים של סיטי בפרמיירליג היו מול קבוצות כאלה (פעמיים ברנטפורד ופעם אחת טוטנהאם). אינטר מתבססת על בלוק של שלושה שחקנים בקישור, כאשר המגנים דנזל דמפריס ופדריקו דימרקו יורדים לאחור וגם תוקפים לא מעט, מה שיכול ליצור לה יתרון מספרי בכל רגע. בנוסף, הנראזורי הוכיחו במשחקים הקודמים מול ברצלונה, בנפיקה ומילאן שהם יודעים לשבור לחץ בזכות שליחת כדורים ארוכים דרך הבלמים ודילוג על מרכז השדה שצפוי להצבע בתכלת.
4. דינמיקה של גמרים
אף אחד לא שואל מי תנצח, אלא כמה חתיכות סיטי תשחיל לאינטר. ובכן, גמרים לא בדיוק מתפתחים באופן חד צדדי, גם כשעל הנייר היו הבדלי רמות, ברוב השנים. הלחץ והפחד מהפסד הוא אולי הגורם המרכזי לכך. התוצאה הגדולה האחרונה בגמר הצ'מפיונס היתה 0:4 של מילאן על הדרים טים של ברצלונה אי שם ב-1994. מאז היו שתי רביעיות, של ריאל מדריד על אתלטיקו מדריד (רק אחרי הארכה ב-2014) ויובנטוס (במחצית שניה מדהימה של הבלאנקוס ב-2017). בפעם האחרונה שפפ זכה בגביע הנשחק השנה היתה 2011, כשברצלונה הלמה במנצ'סטר יונייטד (1:3) במה שהיה נראה, לפחות אופטית, לגמר הכי לא שוויוני ששוחק בשנים האחרונות. בארסה בעטה 19 פעמים לשער האנגלי ועדיין, המחצית הראשונה הסתיימה ב-1:1. באופן כללי, לא מומלץ להמר על שערים רבים בגמרים.
יתרה מזאת, בגמרים של המאה ה-21 הקבוצה בעלת המסורת הגדולה יותר (כלומר של זכיות עבר) יצאה גם עם הגביע. לאינטר כאמור יש שלוש זכיות ולסיטי עדיין אין אף גביע במוזיאון. הפעם האחרונה שקבוצה בעלת מאזן צנוע יותר הניפה גביע על חשבון יריבה עם היסטוריה של ניצחונות, היתה ב-2012, כאשר צ'לסי הדהימה את באיירן מינכן בפנדלים באצטדיון של הגרמנים. זה כמובן לא אמור לשמש כתירוץ עבור אלופת אנגליה, אבל למסורת יש משמעות גדולה בכדורגל. גווארדיולה בעצמו טורח להזכיר את זה כל פעם מחדש.
5. מה שקורה מחוץ לאיתיחאד
מנצ'סטר סיטי היא קבוצה על סף שלמות. הכדורגל שלה באצטדיון האיתיחאד הוא ספקטקולרי ודורסני כאשר נחה עליה הרוח. היא כבשה 14 שערים בשלושת משחקי הנוקאאוט שלה ו-60 מתוך 94 השערים שהרשיתה בליגה נפלו במגרש הביתי. באופן טבעי, היא הרבה יותר טובה ומפחידה בבית מאשר מחוץ לאיתיחאד, אולי אפילו הרבה-הרבה יותר טובה. במשחקי חוץ, סיטי הרבה יותר זהירה ואולי "אנושית". וכך קרה שהיא לא הצליחה לנצח את יריבותיה במשחקי חוץ בנוקאאוט (שלוש תוצאות תיקו). גם ארלינג הולאנד, מלך שערי הפרמיירליג, מפחיד הרבה פחות בדרכים כשהוא כובש פחות מ-30 אחוז מסך שעריו (15 מ-52) בכל המסגרות מחוץ לכותלי האיתיחאד. ועוד נתון מעודד עבור אינטר מלמד שהאיטלקים הרגישו מצויין בלי תמיכת הקהל הביתי וניצחו את משחקי החוץ שלהם ברבע הגמר ובחצי הגמר. הגמר באצטדיון נייטרלי אולי יהפוך למשחק הרבה יותר שקול ממה שחושבים.
