זה היה גמר שבו רק השורה התחתונה היתה צפויה. מנצ'סטר סיטי רשמה את שמה בדפי ההיסטוריה של הכדורגל וחתמה עונת כדורגל מפוארת עם זכיה בגביע האלופות ראשון אי פעם והשלמת הטרבל המיוחל. כל היופי שהראתה לעולם בעונה הקסומה לא הובלט ב-90 דקות מול אינטר באיסטנבול, ואולי דווקא בגלל זה, הניצחון הקטן 0:1 על אינטר היה הכי גדול שלה מאז שער האליפות של קון אגוארו ב-2012 שפתח את הדלת לשלל ההישגים והתארים בעשור האחרון באיתיחאד.
הרי פפ גווארדיולה, האיש ששינה את המשחק כבר בצעדיו הראשונים בברצלונה המופלאה, זכה לקיתונות של ביקורת, פעמים רבות בצדק, על כך שהגיע כל כך הרבה פעמים עד לבאר ולא שתה ממנה, למרות שהעמיד קבוצות סופר פייבוריטיות ותחרותיות.
הוא חיכה 12 שנים לזכיה בגביע האלופות ובדרך הואשם בטרחנות יתרה, בהתחכמויות מפוקפקות שכללו הצבת שחקנים בתפקידים לא להם, בספסול של שחקנים חשובים וגם קצת חוסר מזל (איך לא), שמנעו מהמנג'ר הכל יכול את הגביע עם האוזניים הגדולות בבאיירן מינכן ובמנצ'סטר סיטי.
סיטי של גמר 2023 היתה שונה בתכלית מכל מה שראינו ממנה בשלושת החודשים האחרונים, בהם דרסה כל מי שנקרה בדרכה כולל ריאל מדריד, באיירן מינכן, לייפציג, ארסנל ושאר קורבנות הפרמיירליג. הפעם הזו היא היתה הכי סולידית ומינימליסטית שאפשר היה לקבל ממנה. לזכותה של סיטי ייאמר שהיא לא איבדה את קור הרוח אחרי מחצית ראשונה מאוד מאופקת.
היא לא הורידה את הראש לאחר שהמוסר הטוב בעולם, קווין דה בריינה, נאלץ שוב להתחלף בגמר אלופות בגלל פציעה. ולא התרגשה מכך שארלינג הולאנד, מלך שעריה, היה רחוק מאוד משיאו בלשון המעטה.
לאחר כיבוש השער של רודרי, הקבוצה האנגלית ירדה לאחור להגן על התוצאה וניסתה להעביר את הזמן בדקות הסיום, כאילו הייתה האנדרדוג המובהק. היא נזקקה לשלוש הצלות קריטיות של השוער שלה, אדרסון, כדי לצאת כמנצחת וסיימה עם פחות בעיטות לשער מהיריבה שלה.
אלה היו 90 דקות של בגרות ופרגמטיות שלא ראינו כנראה אף פעם ממנצ'סטר סיטי של גווארדיולה באירופה, ודווקא בגלל זה הניצחון מרגיש כל כך מתוק. פפ טען כל השנים שזכיה בליגת האלופות איננה אובססיה עבורו, ובגמר הזה דאג לגרום לשחקנים שלו להיות אובססיביים כלפי ניצחון בכל מחיר.
רק ביממה האחרונה מנצ'סטר סיטי קיבלה את החותמת הרשמית של היותה הקבוצה הטובה ביותר באירופה. אם כי צריך לומר שהיא כזו כבר שלוש שנים. אחרי הטעויות והנפילות מול מונאקו, ליברפול, טוטנהאם וליון, משהו שהשתנה אצל גווארדיולה. הוא הבין שהוא צריך להחליף דיסקט ולבנות קבוצה יותר מאוזנת, בכל חלקי המגרש.
מאז ההחתמה המשמעותית של רובן דיאס מבנפיקה ועד כמובן להגעתו של הולאנד, סיטי הפכה לקבוצה הכי יציבה ותחרותית בכדורגל האירופי. ב-2021 היא נעצרה רק בגמר מול צ'לסי ובשנה שעברה היא הודחה בצורה אכזרית (ולא צודקת) מול ריאל מדריד בחצי הגמר. עכשיו הגיע התואר שכל כך הגיע לה.
רבים יכתבו ויערכו את ההשוואה למנצ'סטר יונייטד של 1999 - הקבוצה האנגלית הראשונה שזכתה בטרבל. זה כמובן מאוד נוסטלגי ומוכר, אבל האמת היא שאין בכלל מה להשוות בין הקבוצות. סיטי של גווארדיולה השיגה הרבה יותר נקודות ליגה (ולא רק העונה) מאשר השדים האדומים של אלכס פרגוסון.
היא אומנם זכתה בליגת האלופות בצורה הרבה פחות דרמטית משני שערים בתוספת הזמן, ועם זאת, הטרבליסטית הנוכחית שנועלת עונה אירופית ללא הפסד הייתה הרבה יותר דומיננטית מכל קבוצה אנגלית אחרת שזכתה בגביע אירופה לאלופות.
התנאים, הכסף ויתר הדרכים שבהן השיגה את התארים שלה אולי עדיין תחת עננה, אך מבחינה ספורטיבית נטו סיטי של 2022/23 היא כנראה הקבוצה האנגלית שהכי קרובה לשלמות.
יכול מאוד להיות שהדומיננטיות הזו של סיטי, היא מה שעכשיו מכניסה את כל קבוצות העל - ריאל מדריד, באיירן מינכן, פ.ס.ז' ודומותיהן - ללחץ ותחושת דחיפות לבצע שינויים גדולים בקיץ ולהעמיד קבוצות הרבה יותר אטרקטיביות בעונה הבאה. סיטי, שתמיד היתה בצמרת הגבוהה של יחסי ההימורים, הופכה לפייבוריטית הכי ברורה לזכיה בגמר בוומבלי ב-2024. ואחרי שהסירה את הקוף הגדול מהגב, אף אחד כבר לא יפקפק בה או במנג'ר שלה.
מילים טובות חייבים לשפוך על אינטר. הקבוצה שרבים הספידו אותה מרגע שנודע שהיריבה שלה בגמר תהיה מנצ'סטר סיטי. אינזאגי הצליח לטשטש את פערי הרמות הברורים לאורך כל המשחק באיסטנבול. הקבוצה שלו לא היתה צריכה אפילו להתגונן כל כך נמוך כדי לשבש את משחק ההתקפה הקטלני של הסיטיזנס ושיתקה את הולאנד. לא לחינם, גווארדיולה הדגיש לפני המשחק את החשש שלו מקבוצות שמשחקות עם שלושה בלמים.
הקבוצה האיטלקית אולי תבכה את ההחמצה של רומלו לוקאקו בדקות הסיום, אך יכולה להיות גאה בדרך שעשתה העונה. אף אחד לא נתן לה סיכוי להגיע לגמר ולשחק ככה מול הקבוצה הטובה באירופה.
