כשדנים בנושאי כדורגל, כמו בכל נושא בחיים, חשוב להסתכל על התמונה המלאה. בעולם בו הנטייה לגבש דעה על כל נושא בנחרצות, קל להסיק מסקנה מוטעית על בסיס טענה בודדת שמצמצמת את התמונה. כפי שכמות ק"מ אותם גמע חלוץ אינה מכריעה לגבי איכותו, כך גם היחס לכמות השערים אותם הבקיע צריכה להתבסס על ההגנות איתן התמודד ובאילו ליגות הוא שיחק.
אז כעת, לפני שנפרוש טענה רחבה, בואו נשים על השולחן עובדת בסיס חשובה: שחקן ריאל מדריד, ויניסיוס ג'וניור, עדיין לא התפתח כמצופה. קבלת ההחלטות שלו ברחבת היריבה לרוב שגויה. הוא, כשחקן ששואף לשחק ברמות הגבוהות ביותר, חייב לדעת לעבוד ולשפר ביעילות יתרה נקודת תורפה כל כך גלויה. לכן, כשהוא רושם לחובתו עוד החמצה מסמרת שיער, קשה להאשים את האוהדים בשפיטה מחמירה. אי אפשר שלא להבין את תסכולם, או את האנטגוניזם שהם מפתחים כלפיו.
אולם, לפני שנקבע את דעתנו עליו, חשוב לבחון את הסיטואציה הכוללת בה הוא נמצא. ויניסיוס הגיע בגיל 18 למועדון שעל דגלו אינה חרוטה מדיניות פיתוח צעירים, אלא קדושת ההצלחה המיידית. מדובר אולי במועדון המלחיץ ביותר באחת משעותיו הקשות ביותר - כשהוא מתפרק מנכסיו ההתקפיים.
שחקן צעיר תמיד חולם לזכות בכמה שיותר דקות בקבוצה כמה שיותר גדולה, אך כדי לצלוח את המטרה, לדרך ולתהליך יש חשיבות מכריעה. שילוב הדרגתי נכון לרוב על פני קפיצה מיידית למים העמוקים, ועצם נוכחות שחקני מפתח לצד אלה הצעירים מקל על הפחות מנוסים לבוא לידי ביטוי - הוותיקים יודעים למשוך את מרבית תשומת אליהם ולתת לאחרים חופש פעולה. מן הסתם כשהכל קורה בקבוצה מאומנת ומצליחה, קל יותר להפוך לעוד חלק פעיל בשיטה.
ניימאר, למשל, אליו הושווה ויניסיוס רבות - עבר לברצלונה בגיל 21, אחרי שצבר ניסיון רב בסנטוס וזכה בגביע הליברטדורס ובתארים רבים אחרים. כיצד היה משחק לולא נכח לצידו ליונל מסי, ובהמשך לואיס סוארס? איך היה מתפתח אם היה מגיע לאירופה שלוש שנים צעיר ממה שהגיע, ללא ניסיון ממשי בכדורגל בוגרים, לקבוצה לחוצה עם שאיפות גדולות - כשהציפייה היא שיספק סחורה מהרגע הראשון?
ויניסיוס עבר שינוי מהותי ומהיר בחייו, מילד חסר כל בן 14 מהפאבלה, עד לשחקן הרכב בקבוצה המעוטרת ביותר ארבע שנים לאחר מכן. הוא אמנם הציג יכולת אדירה במדי הנבחרות הברזילאיות הצעירות - כשביצועי הכדרור המהפנטים, היציאה הסילונית מהמקום והמון "חוצפה חיוביות" גרמו לכך שאי אפשר היה להתעלם ממנו. אבל הוא לא הגיע ליבשת הישנה משופשף ומנוסה כמו ניימאר, והתפקיד לו זכה מהר מאוד היה גדול מזה שקיבל המודל לחיקוי שלו בקטאלוניה. גם בעונת המעבר תחת סנטיאגו סולארי, וגם תחת זינדין זידאן - עקב הפציעות המתמשכות של אדן הזאר. את מעורבתו במשחק ההתקפה קשה לפספס.
מתוך שחקני הכנף ששיחקו העונה באופן סדיר (אסנסיו, ואסקס ורודריגו) לא היה שחקן שנגע בכדור באזור הרחבה יותר ממנו (6.71 פעמים לכל 90 דקות). אף אחד מהם לא כדרר (5.24 פעמים ל-90 דקות), עבר שחקנים (3), קידם את הכדור לשליש האחרון של המגרש (3.6 פעמים) או זכה למסירות עומק (8.66) בממוצע יותר ממנו. אחוז השימוש של הקבוצה בו גבוה. הוא מורגש בכל רגע על המגרש. לטוב, ולרע.
לא יהיו משחקים בהם הוא "ייעלם", כפי שקורה לעיתים לאסנסיו ורודריגו, אך כן יהיו משחקים בהם פעולותיו יגרמו לחבריו לזעוק את תסכולם - כפי שנכחנו לגלות בעבר פומבית עם שיחת כרים בנזמה ופרלאן מנדי על הרצון לא למסור לו יותר.
אז כן, כמו כל נער בן 20, יש לו היכן להשתפר. הצורך בחידוד הסיומת זועק לשמיים, הנטייה שלו לרוץ עם הכדור סחור-סחור חייבת להיפסק ומול הגנות מצופפות הוא עוד דורש שיפור. בראייה מהצד, המשחקים מול ברצלונה, ליברפול או אטאלנטה - שמשחקות עם קו הגנה גבוה - נראים קלים עבורו יותר מאלו מול קאדיס, ויאדוליד או אלאבס. אולם, חשוב לזכור שמדובר בכינור השני בהתקפת הקבוצה המעוטרת בעולם. זה שמשחק ההתקפה עקר בלעדיו.
הוא לא עבר מסלול התפתחות אידיאלי, שכן הוא היה צריך לספק קבלות כאן ועכשיו, מהרגע הראשון. החוסר בכוכב התקפי ככריסטיאנו רונאלדו גרם לכך שהוא הפך למקדם ההתקפי המוביל של הבלאנקוס עוד לפני שמלאו לו שני עשורים. והשינוי שעברה הלה-ליגה - מליגה תוססות לכזו הגנתית - לא עשה לו חסד.
בשלוש העונות שלו בריאל הקבוצה לא התאפיינה כהרגלה ברכש מפוצץ או כוכבים גדולים. אלא שבקיץ קברניטי המועדון עתידים לחזור לסורם. ולפני שיעטרו את הרכב הקבוצה בקניות פומפוזיות, כדאי להם ליהנות מפירות העבודה שנעשתה עם ויניסיוס. הכדורים מתחילים להיכנס אט-אט ורואים שיפור בפעולותיו בשליש האחרון של המגרש - כשמשחק חכם בנגיעה ותנועות עומק נכונות החלו לתפוס את מקום ההליכה עם הראש בקיר. ישנה התקדמות, וכל התקדמות בולטת לצד כשרונו הגדול. כי את מה שאין לו הוא עוד יכול לשפר, אבל את מה שיש לו - אי אפשר ללמד.
