קו אחד מחבר בין צ'לסי למנצ'סטר סיטי. אם יש אלמנט עיקרי שיאפיין את אלופת אירופה הבאה, הוא שלראשונה מאז ליברפול ב-2005, מנצחת ליגת האלופות באצטדיון הדרגאו בפורטו תעשה את זה ללא חלוץ מובהק/כובש מצטיין. בעוד פפ גווארדיולה החליט לסגת אסטרטגית מהשימוש בסרחיו אגוארו וגבריאל ז'סוס ולשחק עם חלוץ מזויף, בצ'לסי הסקורר לו ציפו, טימו ורנר, הוא בחזקת נוכח-נפקד ומתקשה להביא את בשורת הכיבושים בחלוף כמעט שנה מאז נרכש מלייפציג.
המספרים של ורנר בעונת הבכורה אינם מחמיאים. החלוץ הגרמני הבקיע 6 שערי ליגה בלבד ב-35 משחקים, שזה אפילו אחד פחות ממלך השערים של הקבוצה ז'ורז'יניו ו-14 פחות ממה שחזה לו פרשן סקיי גארי נוויל, ערב מחזור הפתיחה בליגה האנגלית. בליגת האלופות המאזן של ורנר מעט יותר טוב עם 4 שערים ב-11 משחקים, אלא שיותר מאשר הפעמים בהן מצא את הרשת, יש תחושה, גם בקרב אוהדי צ'לסי, שיזכרו לוורנר בעיקר את ההחמצות המזעזעות ממצבים קורצים ואת כמות המקרים בהם נופף את ידיו אל על לשווא אחרי שפסלו לו שער כזה או אחר באמצעות מערכת ה-VAR.
בקיץ האחרון שפכה צ'לסי סכום שיא בכדורגל האירופי על שחקני חיזוק, כאשר למעלה מ-20 אחוז מההוצאות היו על ורנר אחרי שהבלוז שילמו 55 מיליון יורו על שירותיו של אחד השחקנים המהירים ביותר באירופה. בלייפציג היה הגרמני הכוכב הראשי בהצגה, השחקן אליו הגיעו כל הכדורים, ומי שעשה מהם מטעמים, שתורגמו ל-28 שערים ב-34 משחקים בעונתו האחרונה, שני כמובן רק לרוברט לבנדובסקי מבאיירן מינכן. בסך הכל הבקיע ורנר 88 שערים ב-128 משחקים בבונדסליגה בארבע עונות במדי השוורים.
בעונה הראשונה בפרמיירליג המספרים כמובן נפלו באופן דרסטי. תחילת המנג'ר הקודם פרנק למפארד ניסה להציב את ורנר כקיצוני שמאלי, בהמשך תומאס טוכל קיבע אותו כחלוץ מטרה, אבל הגולים לא באו, לפחות לא בקצב המתבקש. ב-"אתלטיק" גילו ומצאו כי בין 11 החלוצים המובילים של הפרמיירליג ששיחקו לפחות 1,000 דקות והגיעו ל-20 "מצבים גדולים", ורנר נמצא בתחתית הרשימה עם פחות מ-25 אחוזי המרה של אותם המצבים. לצורך העניין, הארי קיין מוביל את הרשימה עם 60 אחוזי הצלחה במצבים גדולים. בלייפציג, לפני עונה, ורנר נהנה מ-46 אחוזי הצלחה בניצול אותן ההזדמנויות הממשיות.
התסכול הגדול של אוהדי הבלוז מכל החמצה של ורנר כבר גלשה מזמן לפסי התקשורת הבריטית. "המספרים שלו נוראיים עבור חלוץ במועדון גדול", טען המנג'ר לשעבר גרהאם סונס, "נראה שוורנר מגיע למצבים בגלל שהוא מהיר בצורה מחשמלת ויכול לנצח כל שחקן בספרינט. אבל אם צ'לסי עוברת תקופה קשה, ורנר הוא השחקן הראשון שצריך לבוא אליו בביקורת למצב הזה במועדון". חלוץ העבר, איאן רייט, מחזיק יותר מוורנר אבל מוטרד מעניין הנבדלים: "יש לו כל כך הרבה שטח. בשבילי הוא פשוט עצלן כי הוא תמיד רץ באופסייד. ברגע שהוא יסדר את העניין הזה, הוא יגיע ליותר מצבים ויהיה יותר קליני מול השער".
יש גם את חצי הכוס המלאה: ורנר בכל זאת נותן תפוקה ברמת הבישולים (12 כאלה בליגה) ומשקיע המון על הדשא במשחק הלחץ הבלתי מתפשר של טוכל שהפך את העונה המאכזבת לכזו שיכולה להסתיים בצורה הכי מתוקה שיש. אז יכול להיות שוורנר הוא לא החלוץ הקלאסי שרומן אברמוביץ' ייחל לו, אך בכל זאת מדובר בכדורגלן עם איכויות רבות שאי אפשר לבטל אותן. ורנר הוא זה שסופג את עיקר האש, אבל למען ההגינות יצויין כי קאי האברץ וחאכים זייש, שני שחקני רכש אחרים, התאקלמו אפילו פחות טוב במערב לונדון, דבר שבטח לא נוסך ביטחון בחלוץ המטרה.
בצ'לסי מכירים ממש מרוב את תופעת "קללת חלוצי המועדון". כולם זוכרים את מתיה קז'מן, הרנאן קרספו ובעיקר את אנדריי שבצ'נקו ופרננדו טורס שהגיעו בקול תרועה רמה ולא מצאו את הרשת בסטמפורד ברידג'. האופטימיים שבחבורה נזכרים בתרומתו של דידייה דרוגבה. השחקן האחרון שהביא לצ'לסי את ליגת האלופות, אי שם ב-2012, לא בדיוק קרע רשתות בשתי העונות הראשונות שלו בלונדון, אך תמיד ידע לספק את הסחורה במעמדים הגדולים.
"הוא עדיין צעיר ויכול להשתפר", יצא טוכל להגנת ורנר, "זה מה שאנחנו דורשים ממנו שבוע אחר שבוע. כשיהיה לו זמן להרהר, לנוח מנטלית, לקחת חופשה, אז אני בטוח שהוא יעשה את הצעד הבא בשנה הבאה. הרבה יותר קל לשפוט שחקן כאשר אתה לא באצטדיון, אבל כשהקהל יחזור באופן מלא בשנה הבאה, אני בטוח שזה גם יעזור לוורנר". עד אז יש דבר שיכול לשנות את היחס הסקפטי של אוהדי הבלוז כלפי ורנר. אם יצליח לגלגל את הכדור לרשת באצטדיון הדרגאו, יסלחו לו גם על שנה ראשונה פושרת.
