אחת המעלות הגדולות של ארסן ונגר, שהפכה אותו למאמן העל שהיה (עד לחצי העשור האחרון) הייתה מציאת שחקנים צעירים ומבטיחים או כאלה אלמונים והפיכתם לכוכבי על שנמכרים בכסף גדול. אלכסנדר חלב היה חלק מהרשימה המכובדת ההיא של שחקנים שפרחו תחת המנג'ר הצרפתי, היה חלק מהגעתה של ארסנל לגמר ליגת האלופות, שותף משני לזכייתה של ברצלונה בתואר ב-2008/09 והשחקן הגדול ביותר שייצרה בלארוס מאז התפרקות ברית המועצות.
לפני ארבע שנים, מתברר, חלב הגדול היה קרוב מאוד להגיע לישראל בתור שחקן רכש של הפועל באר שבע שהיה יכול לעשות הרבה הדים. "הסוכן שלי אמר לי שהיא מעוניינת בי והליגה הישראלית סיקרנה אותי כי היא ברמה טובה", סיפר בראיון ל"מגרש פתוח". "למרות זאת, קצת הפחידה אותי העובדה שבאר שבע נמצאת קרוב לעזה ואמרו לי שיכול להיות קצת מסוכן שם. אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל נולד לי ילד, ונרתעתי קצת".
על אף הוויתור, חלב הודה שהוא אוהב את ישראל והיה שמח לשחק בליגת העל: "ביקרתי כאן כתייר, טיילתי בירושלים, בכנסיית הקבר והייתי בכל מקום כך שאין על מה להצטער. אחרי הסירוב לב"ש החברים שלי, ששיחקו בישראל אמרו לי שהכל רגוע שם, הכל טוב ונורמלי. קיבלתי את ההחלטה הזאת, אין מה לעשות ואין שום טעם להצטער. אולי חבל שלא הגעתי. היה יכול להיות נחמד לשחק כאן".
חלב, כאמור, היה אחד השחקנים החשובים של ארסנל באמצע העשור הראשון של המילניום וכיכב לצד ססק פברגאס, תיירי הנרי ורובין ואן פרסי. "האוהדים אהבו כמעט את כל השחקנים בקבוצה הזו כי הצגנו כדורגל יפה וראוותני עם הרבה אמוציות", נזכר הקשר. "חבל, כמובן, שלא זכינו באף תואר כי היינו חייבים לזכות עם הקבוצה הזו לפחות בתואר אחד בשנה. כמעט הכל הצליח לנו, אבל בשלב מסוים משהו התרחש. אני לא יודע מה הסיבה לכך – אולי פסיכולוגיה, אולי סתם חוסר מזל. בסופו של דבר לא זכינו בשום תואר, אבל הכדורגל שהצגנו אז נשאר לדעתי בזכרון האוהדים. לכן הם העריכו ואהבו את מה שהצגנו".
"לא היה לי קשה במיוחד להתאקלם בלונדון. בגרמניה היה לי יותר קשה בשנה הראשונה. בלונדון היה צריך להתרגל לקצב ולמהירות. היה צריך להבין את החברים החדשים לקבוצה, ולהרגיש אותם ונדרש לכך זמן. נפצעתי כאשר שיחקתי במדי הנבחרת, תהליך ההחלמה נמשך חודשיים", סיפר חלב על תחילת דרכו בארסנל. "זה עיכב את ההשתלבות, ורק בחלוף חצי שנה הפכתי לשחקן הרכב".
ולמרות שלא מדובר בתקופה מקצועית טובה בקריירה שלו, חלב חי את החלום ושיחק בברצלונה הגדולה של פפ גווארדיולה. "כשהגעתי לקבוצה רציתי לשחק, אבל קורים דברים שונים, בין היתר בחיים הפרטיים. הגעתי למדינה חדשה והכרתי רק את תיירי הנרי. הוא עזר לי מבחינות רבות, גם פפ גווארדיולה תמך בי, וניסה לתת לי הנחיות מועילות כדי שאתאקלם מהר יותר, אלמד את השפה ואהפוך לחלק מהקבוצה", נזכר. "היו לי בעיות אחרות. לא תמיד פתחתי בהרכב, כעסתי כמו ילד קטן, יזמתי סכסוכים איתו בכוונה, התנהגתי בטפשות באופן כללי, התעצבנתי. בגלל זה היו לי בעיות רבות בברצלונה".
ובין לבין, הזדמן לחלב לטעום אבק כוכבים ולכן יכול לענות על השאלה: מי היה טוב יותר בשיאו - ליאו מסי או רונאלדיניו. "שניהם ברמה הגבוהה ביותר. כאשר היו בשיאם, מצד אחד הם כדורגלנים טובים מאוד, אך מצד שני קצת שונים בסגנון. אצל מסי הכל נעשה במהירות, ורונאלדיניו היה מסוגל לעשות הכל על המקום. אם כי גם מסי יכול לעשות את זה. אני בכל זאת אציין את מסי. שיחקתי איתו ולפני שעברתי לברצלונה, צפיתי במשחקים שלו, קראתי עליו הרבה, וגם ססק פברגאס סיפר לי עליו רבות. חשבתי שהוא ברמה גבוהה מאוד, אבל לא ידעתי עד כמה. כשאתה מתאמן איתו ורואה את מה שהוא עושה באימונים, ולאחר מכן במשחקים – זה קסם", הכריז.
ומי המאמן הטוב ביותר שהיה לו? "המאמן הכי טוב הוא המאמן שהיה לי נוח איתו, המאמן שתמך בי, המאמן שסמך עלי - ארסן ונגר", טען חלב ופרגן גם לפפ: "הוא אחד המאמנים הטובים ביותר בעולם".
אז מה עשה חלב אחרי התקופה היפה בארסנל וברצלונה? הקשר עבר בשלל קבוצות, חזר לעיתים תכופות לבאטה בוריסוב בה פרץ כדי לזכות איתה באליפויות בבלארוס ולאחרונה, כשהוא כמעט בן 39 החליט לפרוש. "התעייפתי קצת, ורציתי להקדיש יותר זמן למשפחה ולילדים. זו הסיבה המרכזית", הסביר.
בינתיים, למרות משבר הקורונה, בבלארוס משדרים עסקים כרגיל והליגה המקומית היא היחידה שמשוחקת באירופה. "עקרונית הכל רגוע אצלנו, הכל תחת שליטה ואין לחץ", סיפר חלב. "כולם שומרים על הכללים הבסיסיים, שוטפים ידיים, שומרים על מרחק, לובשים מסכות, מנסים לשמור על כל כללי הזהירות".
את הפרישה של חלב ליווה סרט דוקומנטרי מיוחד ששודר בבלארוס. "את הרעיון לצלם סרט העלתה ידידה שלי, העיתונאית אניה אייסמיט. אמרתי לה שזו העונה האחרונה שלי, והיא אמרה – בוא נעשה סרט. אני אסיר תודה על כך, הוא יצא מצוין. כאשר צפיתי בו, הרגשתי כאילו אני חווה הכל מחדש".
