יש הרבה אוהדי ברצלונה שהיו מוכנים לעשות הכל כדי לחזור 28 שנים אחורה - ל-20 במאי, 1992, ולהיות באצטדיון וומבלי.
זה היה היום שבו בארסה השתחררה מהשדים של העבר וזכתה בגביע האלופות בפעם הראשונה. אחרי הכישלונות בגמרים בברן ובסביליה, סוף סוף חגגו בקטאלוניה עם הגביע. בארסה ניצחה אז 0:1 את סמפדוריה במשחק שחילק את ההיסטוריה שלה לשתיים: מה שהיה לפני, ומה שיהיה אחרי.
ביום הזה, ז'ואן גספארט, אז סגן נשיא בארסה, היה ביציע הכבוד בוומבלי. הוא היה בגמרים הקודמים וקיווה שהפעם זה לא יסתיים בשברון לב. אבל הוא פשוט לא עמד בזה. איך שהחל המשחק, גספארט לקח את הרגליים שלו ויצא מחוץ לאצטדיון. את הגמר הוא העדיף להעביר בהליכה, ולא בפעם הראשונה.
גספארט החל להסתובב ברחובות הסמוכים לאצטדיון וומבלי ועשה חשבון. הוא הניח שאם יילך 45 דקות בכיוון אחד ואז יחזור, הוא יגיע פחות או יותר כשתישמע שריקת הסיום. וזה מה שהוא עשה. רק שהמתח והלחץ חיבלו בתוכנית של סגן הנשיא. בגללם, הוא הלך מהר יותר. כשחזר לוומבלי, נותרה עדיין רבע שעה לגמר, והחדשות הרעות יותר היו שהתוצאה הייתה עדיין 0:0.
גספארט לא היה מסוגל להיכנס לאצטדיון ולצפות במה שנשאר מהגמר, אז הוא פשוט נכנס לתחנת משטרה סמוכה ונעל את עצמו בשירותים. כשהטיל של רונאלד קומאן נעצר רק ברשת בדקה ה-111 של ההארכה, גספארט הבין שבארסה כבשה. הוא פשוט ידע היכן אוהדיה ממוקמים באצטדיון. וגם אם לא היה בטוח, אחרי כמה שניות הגיע האישור הסופי. "כבשתם! כבשתם!", צעק שוטר שדפק על דלת השירותים.
אבל גם אז גספארט לא היה מוכן לקחת סיכונים. הוא נשאר בתוך התא והמתין שהדקות יחלפו. הוא חיכה. וחיכה. וחיכה. אחרי שריקת הסיום בוומבלי, השוטר רץ בחזרה לתא השירותים ועדכן את סגן הנשיא של בארסה: זהו, זה נגמר.
גספארט יצא סוף סוף מתא השירותים, חזר לאצטדיון ונכנס ליציע הכבוד. "כמעט אף אחד לא שם לך שלא הייתי שם כל המשחק", הוא סיפר לסיד לואו הרבה שנים לאחר מכן, "ואז ראיתי את אלשנקו מניף את הגביע בפעם הראשונה בהיסטוריה של בארסה".
העניין הוא שהלילה של גספארט היה רק בתחילתו. וכל מה שקרה עד עכשיו היה משחק ילדים לעומת מה שיקרה בשעות הבאות.
אחרי החגיגות בוומבלי, גספארט יצא מחוץ לאצטדיון ברכב ונתקל באוהדי בארסה. "הם דפקו על החלון ועשו תנועות של צלילה", הוא נזכר. ואז נפל לו האסימון. "לפני המשחק הבטחתי להיכנס לתמזה אם נזכה בגביע האלופות", הוא סיפר, "חשבתי שאף אחד לא יזכור את זה, אבל הבנתי שלא אוכל לברוח מזה".
הבטחות הרי צריך לקיים ובסביבות השעה 05:00 מונית הורידה את גספארט ליד התמזה. הוא ידע בדיוק מה השעה מכיוון שראה את הביג בן מהיכן שעמד. היו איתו עוד שני חברים שהצטרפו להזיה הזאת ולמעלה, על הגשר, התאסף קהל גדול שהציץ כלפי מטה ושאל את עצמו: יכול להיות שסגן הנשיא של בארסה באמת עומד להיכנס למי התמזה לפנות בוקר?
את החליפה מהגמר בוומבלי החליף כבר בגד ים וגם – איך לא – חולצה של בארסה. המספר שהופיע עליה, אגב, היה 9, זה של מיכאל לאודרופ. צלמים עקבו כל העת אחרי גספארט וחבריו, מהאצטדיון ועד התמזה.
ואז הגיע רגע האמת.
למעלה, מחוץ למים, המתינה לגספארט מגבת וגם מונית. "הנהג שאל אם אני רוצה ללכת לאכול ארוחת בוקר עם המלכה", הוא סיפר, "הוא בטח חשב 'איזה משוגע נכנס לשחות בתמזה ב-05:00?'. אפילו לא הצגתי את עצמי בשמי".
בראייה לאחור, גספארט סיכם את הלילה הביזארי ההוא: "אני מניח שסגן הנשיא של ברצלונה לא אמור לעשות משהו כזה, אבל תמיד הייתי פנאטי, מאז שאני קטן. וחוץ מזה, אני לא מתחרט". אבל זו לא הייתה הפעם האחרונה שגספארט מצא את עצמו בתוך המים בגלל בארסה.
במרץ 2017 הוא התחייב שוב: "אם עוברים את פ.ס.ז', אני חוזר על זה". אחרי דרמת ה-1:6, סרג'י רוברטו שלח את גספארט לשחזור. "השנים חולפות וצריך לשמור על המסורת", הוא אמר. הפעם זה היה קצת יותר סולידי וסגן הנשיא לשעבר הלך עם החברים לים בברצלונה. לפחות הפעם המים היו נקיים יותר.
הסיפור מתוך עמוד הפייסבוק Barca Story. היכנסו כדי להכיר עוד סיפורים מרתקים על ברצלונה:
Barca Story