הרכב צרפת בגמר גביע העולם האחרון היה אחד המוכשרים ביותר שניפקה נבחרת לאומית. בכל עמדה התייצב שחקן מהטופ העולמי, ובספסל המתין אחד נוסף להחליפו. אבל העונה, שהגיעה אחרי הטורניר ברוסיה, סיפרה סיפור אחר לגמרי. לוקאס הרננדס וסמואל אומטיטי סבלות מפציעות חוזרות, רפאל וראן ובנג'מין פבאר עברו עונת בלהות עם קבוצותיהם (האחרון ירד השבוע ליגה עם שטוטגרט, רגע לפני המעבר לבאיירן מינכן), פול פוגבה רב עם מוריניו ואז פרח עם סולשיאר ונבל שוב לקראת סוף העונה.
גם אלו שהציגו יכולת טובה, כמו בלז מטווידי, אנטואן גריזמן וקיליאן אמבפה, לא הצליחו להוביל את הקבוצות שלהם למקומות אליהם שאפו והודחו מוקדם מהצפוי מליגת האלופות. שחקני צ'לסי, אוליביה ג'ירו ואנגולו קאנטה, נתנו עונת פרווה בליגה, אך סיימו עם טעם מתוק בדמות זכייה בליגה האירופית. גם הוגו לוריס, היחיד שהגיע למעמד השיא של העונה, גמר ליגת האלופות, ידע עליות ומורדות בעשרת החודשים האחרונים.
באנגליה ובצרפת נהוג לומר את הפתגם "אי אפשר להכין חביתה בלי לשבור כמה ביצים", ואכן, בעונה שהתחילה בחביתה הטעימה ביותר שיש לשחקן נבחרת - גביע העולם - ומסתיימת בחביתה הטעימה ביותר שיש לשחקן מועדון - גביע האלופות, הוגו לוריס (32) שבר כמה ביצים, ובמעמדים החשובים ביותר.
זה התחיל עוד בגמר ההוא במוסקבה. התוצאה הייתה 1:4 לצרפתים והשוער קיבל כדור פשוט מסמואל אומטיטי. הוא יכול היה להחזיר לו את הכדור או למסור לרפאל וראן, שהיה פנוי לגמרי, אך החליט דווקא לנסות לעבור את מריו מנדז'וקיץ' שהפעיל לחץ, חטף את הכדור וצימק את התוצאה. זה כמובן לא הפריע לשוער להניף את גביע העולם בסיום המשחק, אך הצביע על בעייתיות בקבלת ההחלטות שלו.
לאחר מכן התחילה העונה וטוטנהאם, למי שלא זוכר, עשתה שלב בתים מזעזע בליגת האלופות, והצליחה להשתחל לשמינית הגמר ברגע האחרון בזכות אינטר, שירתה לעצמה ברגל במחזור האחרון. הרגע הזכור ביותר מהשלב הזה היה במחזור השני מול ברצלונה. בדקה ה-2 ליונל מסי, כהרגלו, מצא את ג'ורדי אלבה באגף, לוריס שוב לקה בקבלת ההחלטות ויצא כמעט עד קו ה-16 במה שאיפשר לפיליפה קוטיניו לקבל את הכדור ולהבקיע מול שער ריק בדרך ל-2:4 נהדר.
התקשורת קטלה, אך העונה המשיכה והתאפיינה ביכולת טובה של לוריס, ששמר יחד עם קבוצתו על פער קטן מליברפול ומנצ'סטר סיטי במאבק על התואר. תקוות האליפות נזוגו ביום האחרון של חודש מרץ, בדקה האחרונה של המשחק שיכל למקם את טוטנהאם חזק במאבק או להוציא אותה ממנו. הצרפתי הדף ברשלנות נגיחה חלשה של מוחמד סלאח היישר לרגליו של טובי אלדרווירלד ומשם לשערו. טוטנהאם מחוץ למירוץ, לוריס שוב תחת חיצי התקשורת.
אחרי המשחק ההוא בליברפול השוער עמד תחת מתקפה קשה באנגליה. כולם קטלו אותו, אך מאמנו מאוריסיו פוצ'טינו עמד מאחוריו בכל הכוח ואמר: "הוא הקפטן שלי והוא אחד מהשוערים הטובים ביותר בעולם, אין בכך ספק". הארגנטינאי לא הסתפק בכך והוסיף: "אני חושב שהוגו הולך להיות, כמו שהיה תמיד, מעולה עבורנו. הוא היה כה חשוב בתהליך שעשינו בחמש השנים האחרונות, ובוודאות הוא ימשיך להיות אחד מהשחקנים הכי חשובים בעתיד של המועדון".
את המשך העונה אתם בוודאי זוכרים. לוריס וקבוצתו קמו שוב ושוב מהקבר נגד סיטי ואייאקס. כשהם ספגו הרבה, הם הבקיעו יותר, וכשהשוער של היריבה נתן הדיפות גדולות, לוריס עצר כדורים קשים יותר. למרות הכל, ובדרך עקלקלה ביותר, לוריס הוביל את חבריו עד לוונדה מטרופוליטנו, לגמר ליגת האלופות. והוא היחיד מהשחקנים הנהדרים שהלהיבו אותנו כל כך בגמר המונדיאל שעשה זאת.
האמונה של פוצ'טינו בלוריס היא מה שעוזרת לשוער להתגבר פעם אחר פעם על הטעויות שלו. לשניים יש קשר מאוד מיוחד. ניתן היה לראות זאת באותו רגע מפורסם בסיום חצי הגמר באמסטרדם, כשפוצ'טינו חיבק את לוריס והחל למרר בבכי. זה היה רגע מיוחד, לא כל יום רואים מאמן בוכה בזרועותיו של הקפטן שלו.
הקשר ביניהם החל ב-2014, אז הגיע המאמן הארגנטינאי למועדון ואחד הדברים הראשונים שעשה היה לשכנע את השוער שלו להישאר במועדון. פוצ'טינו ראה בלוריס כדמות הדומיננטית שתהווה דוגמה לאחרים, מעין מאמן על המגרש. הוא מינה אותו לקפטן והעיד שמדובר, לדעתו, בשוער הטוב בעולם. "הוא אדם בוגר, סמכותי, מנהיג, הוא מקצוען אמיתי", אמר עליו מאמנו הטרי.
אבל לא הכל הלך חלק. בספר "A Brave New World" שמביא את אחורי הקלעים בסיפור הצלחתו של פוצ'טינו בצפון לונדון, מספר המאמן: "בקיץ, לקראת העונה השניה, הוגו שבר את היד בחופשה באיביזה. ידעתי על זה בדיעבד. מסתבר שהוא עשה צילום שגילה את השבר, אבל לא היה ניתן לראות את זה בעין אז הוא החליט לא להזכיר ששבר את היד. הוא כל כך התבייש עד שפשוט לא העז לספר מה קרה", המשיך פוצ'טינו, "רק שבוע לאחר מכן הוא הסביר לי הכל בהודעת טקסט. לא עניתי לו".
כשהקבוצה התכנסה לתחילת האימונים המאמן זימן את השוער לשיחה במשרד שלו. הוא מעיד כי הפציעה עצמה לא הפריעה לו, אלא העובדה שלוריס הסתיר אותה ולא סמך עליו. הצרפתי מצידו טען שהוא פשוט התבייש לספר על הפציעה הטיפשית, אבל זה לא עזר, הפער בין הצדדים כבר היה עמוק.
"לקח לנו זמן לרפא את הקרע שנפער בינינו, אבל כיום הוא מבין את הכוונה שלי. הוא יכול לדבר איתי על כל דבר בלי שיקול דעת. אם הוא איתי, הוא חייב להיות איתי ב-100 אחוז", סיכם המאמן את הסיפור שמעיד על גדולתם של השניים ומראה כיצד הם לקחו משבר גדול והפכו אותו לחיבור בלתי נפרד.
כיום לוריס כבר יודע שיש מי שעומד מאחוריו, מה שככל הנראה עזר לו לגבש ביטחון, לקום מטעיות קשות במהלך העונה האחרונה ולהוביל את הקבוצה שעומדת לפניו עד לגמר ליגת האלופות הראשון שלו ושל מאמנו. עכשיו רק נותר לו להוביל אותה עוד משחק אחד בלבד בדרכים העקלקלות שרק טוטנהאם יודעת, כדי לסגור מעגל ולהניף בתוך פחות משנה את שני הגביעים החשובים ביותר בכדורגל העולמי.
