את השער החשוב ביותר בקריירה של סרחיו ראמוס קרוב להניח שכולכם זוכרים היטב. בכל זאת, שער שוויון בדקה ה-93 בגמר ליגת האלופות לא רואים כל שנה, בטח כאשר הגמר הוא דרבי עירוני. מה שלא כולם זוכרים, זה את צמד השערים החשובים שלו תוך 4 דקות בחצי הגמר באליאנץ ארינה, השערים שבעצם שלחו את ריאל לאותו הגמר בליסבון נגד אתלטיקו.
זאת הייתה הפעם הראשונה בה זכה ראמוס להניף את הגביע, והוא לנצח ייזכר כמי שבמו רגליו, או ראשו ליתר דיוק, הביא למדריד את "הדסימה" - גביע ליגת האלופות העשירי. מאז ראמוס הספיק להוסיף לארון עוד שני גביעים רצופים, כשאת שניהם הוא מניף כקפטן, והפך להיות הקפטן היחיד בהיסטוריה שעושה זאת. השנה הוא לא מתכוון לעצור השנה את הרצף.
בספר המחקר "The Captain Class" שכתב סם ווקר, עורך הוול-סטריט ג'ורנל, נחקרו שושלות הספורט הדומיננטיות. החוקר הגיע למסקנה שבכל קבוצה מנצחת שכזו יש שחקן שהוא בעצם המנהיג הדומיננטי שלה, ואחד מהמרכיבים החשובים ביותר שעוזר להגיע לגדולה היסטורית הוא הדמות והאישיות של השחקן שמובילה אותה.
ואיזה קפטן ומנהיג הוא סרחיו ראמוס. קשה להאמין שיש אוהד כדורגל אחד ברחבי העולם שהיה מתנגד לקפטן שכזה. מנהיג מלידה, כזה שנלחם עד הרגע האחרון, ויעשה הכל כדי לנצח. הרפרטואר כולל בין השאר עבירות מלוכלכות ולעיתים הצגות קטנות כמו סחיטת האדום (המוצדק יש לומר) של קוואדרדו בגמר אשתקד, אך תמיד זה לשם המטרה - לרדת מנצח. הבלם לעולם לא הוריד את הראש, גם כשהעיף את הפנדל הגורלי בחצי גמר האלופות בשנת 2012 נגד אותה באיירן, וכל העולם עשה ממנו צחוק זה לא הזיז לו. חודשיים ויומיים לאחר מכן הבלם כבר העלה את ספרד לגמר היורו עם "פאננקה" אלגנטית לרשת של פורטוגל בדו-קרב הפנדלים.
למרות היותו בלם, ראמוס משדר בעיקר התקפה. הוא כבש ב-14 עונות שונות ב'לה-ליגה' 54 שערים בסך הכל, והוא הבלם היחיד בהיסטוריה שכבש שני שערים בגמר ליגת האלופות, שניהם בדרבי נגד אתלטיקו. בנוסף, הוא הבלם שכבש הכי הרבה שערים (6) בשלבי הנוק-אאוט של של ליגת האלופות. מה שמעניין בשערים של ראמוס, זה העיתוי שלהם. 33 מתוך 72 שעריו בלבן (46%) הם שערי יתרון, ו-15 נוספים (20%) הם שערי שוויון. ובכלל, אם יש שחקן הגנה שאוהב לכבוש שערים דרמטיים בדקות הסיום זה ראמוס עם 15 שערים לאחר הדקה ה-80, בנוסף ל-8 שנכבשו בעשר הדקות הראשונות של המשחק.
"מבחינת האוהדים הדבר המתגמל והמדהים ביותר הוא ששחקן מבקיע שערים, אבל זה לא אמור להיות תפקידו של שחקן הגנה", ראמוס תיאר את התחושות בעבר, "המשימה העיקרית שלי היא לשדר רוגע ולהקרין ביטחון בהגנה. אם אני מצליח גם לקחת חלק עם שערים מכריעים וחשובים זה אפילו טוב יותר. מבחינתי, אני מעדיף את הגרסה ההגנתית שלי. אנשים חושבים שאני תמיד מגיע כדי להבקיע שערים בדקות האחרונות. זה אמנם קרה, אבל זה לא אומר שזה ימשיך לקרות כל הזמן. סבא ואבא שלי תמיד אמרו לי שגם אם נותרה רק שניה אחת, עדיין יש תקווה, וזה תמיד היחס שלי ושל המועדון שלנו".
ובכל זאת, הרבה פעמים ניתן לראות אותו מוציא כדור קדימה ומצטרף בשיא המהירות להתקפה כאילו הוא חלוץ רחבה, אבל במקרים מסויימים זה בא על חשבון תפקידו העיקרי - ההגנה. שלא תבינו לא נכון, ראמוס הוא שחקן הגנה נהדר, אך לעיתים מפקיר את ההגנה ועושה חורים או טעויות מטופשות אחרות. למרות זאת, אסור לשכוח שהוא מנהיג את חוליית ההגנה שזכתה 3 פעמים ב-4 השנים האחרונות בליגת האלופות, והיד עוד נטויה.
דוגמא נהדרת לחשיבותו של הקפטן ראינו בגומלין נגד יובה לפני שלושה שבועות, וחסרונו של הבלם המנוסה זעק לשמיים. אם במשחק הראשון בטורינו שחקני יובנטוס בעטו 12 בעיטות לעבר השער, כשרק 2 מהן הגיעו למסגרת, במשחק הגומלין הסיפור היה שונה לחלוטין. חוליית ההגנה הייתה בפאניקה מוחלטת בשלבים רבים של המשחק, והיה ברור כי בעל הבית איננו. עד הדקה ה-60 יובה כבר הובילה 0:3 ללא דיבאלה המורחק והייתה תחושה של מהפך באוויר.
מצלמת הטלוויזיה התמקדה לא פעם בקפטן המושעה ובפניו המודאגות, כשברור לכולם כמה הוא חסר, גם מקצועית אבל בעיקר מנהיגותית. ריאל חסרה את המנהיג שלה, שירים אותה מהקרשים גם ברגעים הקשים וידחוף אותה קדימה. רונאלדו ניסה לדרבן את חבריו וגם זה לא הספיק, עד שלבסוף בדקות הסיום ראמוס עבר מיציע הכבוד למנהרת העלייה למגרש ומשם עודד וכיוון את חבריו. את סיום המשחק הדרמטי כולנו זוכרים.
סיבת ההרחקה הייתה כמובן עוד "התמחות" של ראמוס - ספיגת כרטיסים. הבלם מחזיק ברקורד יוצא דופן של כרטיסים, בין אם אלו צהובים או אדומים. ראמוס הוא מלך הכרטיסים הצהובים בהיסטוריה של ריאל מדריד, של נבחרת ספרד ושל ליגת האלופות. בליגה הספרדית, החל מהשנה הבלם מדורג במקום הראשון גם מבחינת כרטיסים צהובים וגם אדומים, וקשה להאמין שמישהו ינשל אותו בזמן הקרוב מהתואר.
במהלך העונה ראמוס זכה להיכנס לעשירייה הראשונה של שיאני ההופעות במדי הבלאנקוס, והערב צפוי לעלות למקום התשיעי עם ההופעה ה-560 במדים הלבנים, מתוכן 166 עם סרט הקפטן על היד. עד סוף העונה הוא צפוי להגיע למקום השמיני ברשימה, ואין ספק שזה מגיע לו, למרות שגם בלי החותמת הזו לראמוס יהיה תמיד שם של מדרידיסטה אמיתי. "ראמוס לא מפתיע אותי, זה מה שיש לו - אישיות אחת גדולה. הוא תמיד נמצא שם כשצריך אותו, תמיד מעודד שחקנים ולא מוותר לרגע". קרלו אנצ'לוטי, מאמן ריאל בזכייה של 2014, ומאמן באיירן בתחילת העונה הנוכחית גם כן החמיא לראמוס "יש מגינים עם יכולת טכנית יוצאת דופן, לאחרים יש תכונות הגנה ייחודיות כמו קנאבארו למשל, אבל אם מחברים את הכל ביחד כדי להעריך את המגן, אז ראמוס הוא הכי שלם, יש לו קצת מכל דבר: יכולת טכנית, כוח, והכי חשוב- אישיות ומנהיגות".
"זאת זכות בשבילי להיות הקפטן. להנהיג את הקבוצה זה תפקיד עם הרבה לחץ, אבל אני לוקח את זה בצורה חיובית. אני רוצה להמשיך להנהיג אותה בצורה מכובדת ולעזור בכל מה שאני יכול על המגרש ומחוצה לו. כדי להוות דוגמה אתה צריך כל הזמן לתת את הכל ואני מאוד שמח שיש לי הזדמנות להוביל את הקבוצה הזאת", הוא אמר בראיון לאחרונה, "אני קם כל בוקר עם אותו רצון להמשיך להשתפר עוד מאז שהייתי ילד, אני לא מחפש הכרה, כל מה שאני רוצה לעשות הוא להמשיך להשתפר. אחרי ניצחונות אני מציב אתגרים חדשים, ואני אמשיך כל עוד הגוף מאפשר זאת. אני שמח שרואים בי מודל לחיקוי, אני חושב שנלחמתי והקרבתי הרבה לשם כך, אז כשאני אפרוש אני יוכל לעשות את זה עם מצפון נקי, אחרי שאזכה בכל מה שאפשר".
ואכן, ראמוס ממשיך להשתפר עם השנים. הוא חגג 32 לפני חודש, ונראה שהוא משתבח עם השנים כמו יין. הוא קפטן ריאל מדריד ונבחרת ספרד, וגם שחקן השדה עם הכי הופעות במדי הנבחרת, והשני בסה"כ אחרי חברו הטוב, איקר קסיאס. בגיל כזה, עם כל הניסיון שצבר אין ספק שהוא מהבלמים הטובים בעולם כיום, ואחד מהמנהיגים מעוררי ההשראה הכי גדולים שדורכים על הדשא בשנים האחרונות.
חוץ מזה, הוא (ביחד עם רונאלדו כמובן) הפנים של ריאל מדריד הגדולה. הוא זה שהתחיל את השושלת החדשה ששולחת את הגביע הקדוש לבירת ספרד עם הנגיחה ההיא בליסבון לרשת של קורטואה. בעצם, הוא התחיל את השושלת הזו משחק אחד לפני, באליאנץ ארנה, עם הצמד המופלא לרשת של באיירן.
ההיסטוריה של ראמוס ובאיירן נמשכה גם בעונה שעברה ברבע הגמר. במשחק הראשון במינכן ראמוס כבש שוב בתוספת הזמן, אך השער נפסל בגלל נבדל. בגומלין שער עצמי שכבש לאחר שכדור ניתז עליו שלח את המשחק להארכה, בה ראמוס בישל לרונאלדו שהיה בנבדל, אבל הפעם הקוון לא הניף את הדגל.
בכל העולם וגם בבאיירן יודעים שכדאי להתמקד בו ולא רק ברונאלדו. "אוליבר קאן היה הקפטן שלנו והוא היה ווינר. הוא הגיע לכל אימון ברצינות כאילו זה היה משחק ודאג לשאר השחקנים. הוא פשוט רצה לנצח בכל דבר וככה בדיוק גם סרחיו ראמוס. הוא זה שמביא לקבוצה את האופי והווינריות", כוכב העבר של באיירן, רוי מקאיי, החמיא לראמוס. סטפן אפנברג, חלק בלתי נפרד מהיריבות בין הקבוצות בתחילת שנות האלפיים, הצטרף למחמאות: "לא הייתי רוצה להתעסק עם ראמוס, הוא בלם מעולה וקפטן אמיתי".
אי אפשר להגיד שההתמקדות בו לקראת המשחק הראשון לא הייתה נכונה. ראמוס הציג משחק יוצא נהדר שכלל הרבה מנהיגות ויכולת. הוא חילץ חמישה כדורים וחטף עוד שלושה. בנוסף, הוא הפסיד רק בשניים מתוך שבעה מאבקים על הכדור, וביחד עם ואסקס הוכתר לשחקן המצטיין של המשחק לפי ה"מארקה". אחרי שהנהיג את הקבוצה בדרך לניצחונות חוץ בכל שלבי הנוק-אאוט בפאריס, טורינו ומינכן, הערב ראמוס ינהיג חוליית הגנה שחסרה את דני קרבאחל המצויין, אבל אין סיבה שזה יפריע לו להמשיך לחלום בגדול. בכל זאת, הוא הקפטן האולטימטיבי, הקפטן היחיד בעולם שיכול להניף גביע שלישי ברציפות.
