אחרי שכבר זכינו לקבל את פניהם של לואיס פיגו ודווייט יורק, הקמפיין של "הייניקן" ניפק לנו עוד אגדת כדורגל, אחד השחקנים הכי מזוהים עם ברצלונה הגדולה של פרנק רייקארד ופפ גווארדיולה, וכמובן נבחרת ספרד שזכתה בשלושה תארים רצופים.
קרלס פויול הגיע לישראל והתארח באולפן ליגת האלופות, לצידם של מודי בר און, מאיה רונן ואבי מלר. הבלם הענק, שבמשך שנים ארוכות היה הנשמה והרוח מאחורי הברק הנוצץ של בארסה, זכה איתה בליגת האלופות שלוש פעמים (2006, 2009 ו-2011), כמו גם ב-6 אליפויות, שני גביעים, לפני שפרש ממשחק פעיל בסוף עונת 2013/14.
שלום קרלס, כבוד עצום לנו לארח אותך, יש לך מעריצים רבים בישראל. עד כמה אתה מתגעגע
לכדורגל אחרי פרישתך?
"אני שמח מאוד להיות כאן, לפני בואי לא ידעתי שיש אוהדים רבים כל כך של ברצלונה, דבר שמסב לי אושר רב ומוכיח לי שאנשים כאן בקיאים בכדורגל ואוהבים מאוד כדורגל טוב. אני מתגעגע מאוד להכל, האימונים היומיומיים יחד עם חבריי, התחרויות, אפילו דברים שלא נהגתי לאהוב בעבר, כגון מחנות אימונים, גם אליהם אני מתגעגע. כדורגל הוא הדבר הגדול ביותר שיש ואני מתגעגע אליו מאוד".
אתה עדיין צופה במשחקים, עוקב אחרי הקבוצה ויודע מה קורה במועדון?
"כן, אני משתדל לצפות בכל המשחקים, קודם כל משום שאני אוהב כדורגל, וגם בגלל סוכנות האמרגנות שפתחתי עם איבן דה לה פניה ורמון סוסטרס, אני חייב להיות מעודכן. אבל מעל לכל, מפני שלצפות במשחקי כדורגל
זה הדבר האהוב עליי ביותר".
יש לך משפחה עכשיו, נכון? יש לך שתי בנות, האם כיום אתה מבלה יותר עם המשפחה או שאתה עדיין מושקע יותר בכדורגל?
"לא, אני אוהב לבלות עם המשפחה שלי, זה גיל נפלא, הן בנות שנה אחת ושלוש. אני לא רוצה להחמיץ את התקופה הזאת, הסוכנות תעניק לי זמן פנוי כדי ליהנות מהבנות ומאשתי".
הבנות שלך אוהבות כדורגל? אתם צופים במשחקים יחד?
"עדיין לא. לפעמים אני רואה משחקים עם הבת הגדולה, אבל היא מתעייפת מהר והולכת עם אחותה או עם אמה. כשאני שואל אותה איזו קבוצה היא אוהדת היא עונה "בארסה" לעת עתה, אבל היא עדיין לא מודעת היטב מה זה בארסה".
מי היה האליל שלך?
"אין לי רק אחד. מאז שהייתי ילד עקבתי אחר כל השחקנים, אהבתי אותם מאוד, ומכיוון ששיניתי עמדה לעתים קרובות אף אחד לא שימש לי דוגמה. מאז שאני מקצוען, השחקן שאהבתי מאוד תמיד היה פאולו מלדיני, הוא היווה דוגמה בשבילי".
זה כבוד גדול לארח אותך כאן, אבל היה עוד יותר טוב לו יכולת לצפות בברצלונה בחצי הגמר. איך אתה מרגיש כלפי העונה הנוכחית שלה?
"זו הייתה עונה לא יציבה, עם משחקים טובים מאוד כמו הגומלין נגד פריס סן ז'רמן, לעומת המשחק הראשון הגרוע מאוד מול יובנטוס. כשיש משחק גרוע בליגת האלופות אתה משלם עליו ביוקר וקשה מאוד להפוך את הקערה. הם עשו את זה נגד פ.ס.ז', אבל נגד יובנטוס הם לא הצליחו לחולל נס נוסף. כעת הם משחקים בליגה,
נלחמים בריאל מדריד לקראת הסיום והם הגיעו לגמר הגביע. נחיה ונראה. לדעתי, ברצלונה מחויבת להילחם עד הסוף על התארים, היא עושה זאת, בעתיד נראה אם היא תצליח להשיג את מטרותיה. הדרישות גבוהות ביותר בגלל התוצאות המצוינות של השנים האחרונות. זכינו בתארים רבים כל כך, שהדרישות של האנשים גבוהות ביותר, הם רוצים שהקבוצה תזכה בליגה וגם בליגת האלופות, אבל זה קשה. אני, בניגוד לכולם, חושב שלואיס אנריקה צריך להישאר".
נשוב לזה, כעת נעבור להתחלה. לא שינית את התסרוקת.
"לא, ניסיתי, אמא שלי נלחמה במיוחד כדי שאסתפר, גם המאמנים. ואן חאל שאל אותי פעם האם אין לי כסף לתספורת, אבל השיער הוא הכוח שלי, כך שלעת עתה זה לא ישתנה".
הוא המאמן היחיד שניסה לשנות את השיער שלך?
"כן, כשהגעתי לחדר ההלבשה הוא שאל אותי חצי ברצינות וחצי לא, הרי ואן חאל היה מאמן קפדן מאוד, אבל אמרתי לו שלא, שלא היה לי כסף וגם לא רציתי להסתפר, כי השיער העניק לי כוח, אז מכיוון שהיעילות הייתה חשובה לו מאוד, הוא העדיף לא לגעת בשיער כדי שהשחקן יהיה יעיל".
ואן חאל נתן לך את ההזדמנות הראשונה. ספר על הקשר שלך איתו.
"יש לי קשר טוב מאוד איתו, הוא אדם רציני מאוד, ישר מאוד, תמיד אומר לך מה שבראש שלו. אני אהיה אסיר תודה לו לנצח, כי הייתה לי קריירה כזו בזכותו. הוא סמך עליי, לעומת רבים אחרים, והוא נתן לי הזדמנות להתאמן עם הקבוצה הראשונה, שאם אשקיע אזכה בתפקיד והוא יתמוך בי. וזה מה שקרה".
העובדה שתמיד הקרבת את עצמך גרמה לכך שאוהדים רבים יאהבו אותך. מה הפך אותך לשחקן כזה?
"אולי בגלל המשחק שלי, ככה אני מבין כדורגל. לתת את ה-100% שלך, בלי חשבון. כזה אני כשאני יוצא למגרש, לא רק במשחקים, גם באימונים. מאידך זה גם הזיק לי, כי היו לי פצעים בכל הגוף, אבל אילו הייתי מחזיר את הגלגל לאחור, הייתי חוזר על זה ואני גאה בקריירה שלי. אולי הייתי פחות כישרוני מחבריי, אבל בזכות העבודה הקשה החזקתי 15 שנים בקבוצה הראשונה. שיחקתי 100 משחקים עם הנבחרת, זכיתי בכל התארים. כשאני מסתכל לאחור, אני חש גאווה רבה".
אתה היית הקפטן, המנהיג של הקבוצה, למרות שהיו כוכבים גדולים ממך בקבוצה. מהו האיזון? איך פועל מנגנון המנהיגות?
"תמיד היו כוכבים גדולים בברצלונה, אבל לכולנו צריך להיות ברור שהקבוצה חשובה יותר משחקן אחד או מכוכב אחד, הרי ברגע שאתה חושב שאתה חשוב יותר מהקבוצה, אין מה לעשות. אין ספק שהמטרות לא יוגשמו, תמיד יש רגעים שכולנו זקוקים לעזרה, או במהלך משחק אם הכוכב לא כל כך מצליח יש לצידו חברים טובים. זה משחק קבוצתי, כולם מנצחים או מפסידים. זה לא הסתכם בקפטן אחד, היינו 3-4 קפטנים, עם צ'אבי, ויקטור ואלדס, אנדרס אינייסטה. אנחנו גדלנו יחד בקבוצות הנוער והיינו פותרים את כל הבעיות".
בוא נדבר קצת על התקופה של רייקארד. יש תחושה שהקבוצה של פפ והדור של מסי מחקו אותה, זו הייתה קבוצה מדהימה.
"כולם מדברים על הקבוצה של פפ או של לואיס אנריקה, אבל התהליך התחיל עם פרנק רייקארד. כן, זו הייתה תקופה חשובה מאוד שאיפשרה את כל ההישגים בהמשך. 5 השנים הראשונות שלי עם בארסה היו קשות מאוד, לא זכינו בכלום. לאחר מכן, עם רייקארד ורונאלדיניו, הדינמיקה והמנטאליות השתנו, ואז התחלנו לנצח, עד שזכינו. הזכייה הראשונה ב-2006 הייתה מהרגעים הכי טובים מבחינתי, זה היה יום מיוחד, חלום שהתגשם. זה היה 24 שנים אחרי שברצלונה זכתה בפעם האחרונה, השנים הקודמות לא היו טובות למועדון, ואז הקבוצה הזאת החלה את הדור החדש".
מה היה מיוחד בקבוצה הזאת, עם רונאלדיניו וסמואל אטו?
"כן, אנחנו מדברים על כוכבים גדולים, ואז לדעתי החלה דינמיקה חיובית. המנטאליות של אוהדי ברצלונה השתנתה, כבר אז ה"דרים טים" של תחילת שנות ה-90 שינתה את זה עם הגעתו של יוהאן קרויף. עד אז ברצלונה הייתה קבוצה שזוכה בתואר אחד מדי כמה שנים. הגיעו שחקנים מצויינים בתקופה של רייקארד והצלחנו להחזיר למועדון את התהילה ואת התקווה לאוהדים, הרי בסופו של דבר אנחנו משחקים למענם".
ואז פפ הגיע.
"כן, אבל הייתה תקופת ביניים. הייתה לנו קבוצה גדולה עם רייקארד, אבל החמצנו הזדמנויות לזכות בעוד תארים, אני מתחרט על זה. אני חושב שיכולנו להמשיך לנצח, אבל איבדנו את הדינמיקה, לא יישמנו יותר את מה שגרם לנו לנצח. ואז פפ הגיע והחזרנו את המהות, השליטה, העבודה היומיומית, הפוקוס, ואז שיחקנו כדורגל מדהים שלדעתי חולל מהפכה בכדורגל. עם פפ ההתקפה תיפקדה היטב, אבל גם ההגנה הייתה טובה ומהירה ובעיניי זה היה המפתח כדי לזכות בכל התארים ב-2008/09. נחיה ונראה, לדעתי לקבוצה הזו נותרו עוד כמה שנים".
מה העצה הכי טובה שפפ נתן לך?
"הוא נתן לי המון עצות, אני מכיר את פפ מאז שהיינו חברים לקבוצה. הוא תובעני מאוד, ובו זמנית מעניק לך המון חופש פעולה. הוא רצה שהאימונים יהיו קצרים, עוצמתיים ביותר, אבל לאחר מכן הוא נתן חופש, לא היו מחנות אימונים לפני משחק חשוב, דרבי, קלאסיקו, או משחק בליגת האלופות. הוא היה נותן לנו יומיים חופש כדי להתנתק. הרי כל השחקנים רוצים, וחרדת המשחק עלולה להזיק, ואז הוא היה מוריד מתח, אומר 'אל תחשוב על כדורגל', לחשוב על זה יום לפני יספיק. למדתי את זה ממנו, הרי תמיד הייתי באובססיה, תמיד מפוקס, ואז הוא לימד אותי. גם ג'רארד פיקה מתייחס ככה לחיים, שלא צריך להיות באובססיה, אלא ליהנות ולחיות ולא להיות תמיד באובססיה".
ודאי יהיה לך קשה להיות אובייקטיבי, אבל כששיחקת תחת פפ, אנחנו חשבנו שזו לא רק הקבוצה הכי טובה של ברצלונה, אלא הקבוצה הגדולה בכל הזמנים. האם גם אתה הרגשת את זה?
"קשה מאוד להשוות תקופות של קבוצות. איננו יודעים איך יהיה בעוד 10 שנים, אבל אפשר לומר שהקבוצה הזאת הייתה שלמה, שיחקה כדורגל היטב, כל הקבוצה יחד, ההגנה הייתה מנסה לשחק בשטח היריב. לכן אני חושב שזו הייתה אחת הקבוצות הטובות בתולדות הכדורגל".
