הסיכויים לכך אמנם הולכים וקטנים, פוסעים ומצטמצמים מדי רגע בדקה ודקה ברגע, אבל זה לא משנה את התפישה: חשוב שיובנטוס תזכה הערב בליגת האלופות. חשוב מאוד. מאוד מאוד. האמת - זה יכול להיות חשוב גם עבור ברצלונה.
ברצלונה היא אדירה. כבירה. "שגיבה" היה מכנה אותה עלי מוהר זכרו לברכה. הקבוצה הטובה בעולם. חוויית הכדורגל הכי קרובה למושלמת. עם השחקן הטוב בכל הזמנים, שזקוק לטלסקופ כדי לראות את אלו שמתחתיו ברשימה. והוא גם מגובה בסוללה מטאורית של כוכבים, ו/או להפך. באמת. כמובן. ללא ספק וללא בדל ציניות, סרקאזם ואירוניה.
אבל גם בגלל זה חשוב עוד יותר שהפעם ברצ-לא-נא. ויובנ-טוס לירח. שהגביע יועמס בראשון בבוקר על המטוס לטורינו. זה כנראה לא יקרה. הפייבוריטית בוודאי תעזוב את ברלין עם הפרס הראשון, ושלושת רבעי עולם ואשתו, אולי אפילו יותר, יחייכו מפה לאוזן, יחלצו פקק תוסס כלשהו, ימלמלו "מסי, מסי , מסי" ו"אין דברים כאלה", ויעלו על יצועם שמחים וטובי לב, מאושרים למשעי ומכוסים בשמיכה עבה של סופרלטיבים, סיפוק ותחושה זחוחה של שייכות למחנה המנצח, האיכותי והצודק ללא גבולות.
מה שאומר שרק יובנטוס יכולה לכבות את מדורת השבט העולמית הדביקה והנוטפת הזו, ולכן משימה מכריעה ומפרכת מוטלת עליה. רק גברת אחת זקנה ופצועה יכולה לטרוף את מלך היער ואיתו את כל הקלפים, ולייצר סיפור אגדה יחיד במינו, ייחודי, ובעיקר כה בלתי צפוי וכה ראוי ורצוי עם תום עונת הבושה והיובש הגדולה של עלילות הכדור והיבשת.
בימים בהם כל מה שקשור לכדורגל הוא חיוור מחיוורון; כאשר לקלפי של פיפ"א נוהרות תיבות פנדורה בהמוניהן, ומעל האירגון מתקלפות בזו אחר זו עוד ועוד שכבות של שחיתות, שעוד מעט קט יגיעו גם לאופ״א (וכי לא השאיר ספ בלאטר את חותמו ושובלו בכהונתו גם שם?); בעונה בה הליגות הפופולריות בתבל דשדשו, צלעו וקרסו אל קו המטרה כמו גבריאלה אנדרסן שייס במרתון לוס אנג'לס 84', בעודן מותירות מאחוריהן אבק דחוס של שמרנות, פיהוק ושיעמום; סורפרייז סורפרייז, באיירן מינכן שוב אלופה בהפרש נקודות שאפשר לטוס איתו בנוסע המתמיד, צ'לסי חוגגת כתר וכריסמס ביחד, הנפט של פאריס סן ז'רמן זורם בשיטת 2-4-4, בארסה וריאל מחזירות את המירוץ הספרדי לעידן הדו-סוסי, ואפילו יובה עצמה זוכה באליפות הרביעית ברציפות בארצה תוך שהיא נוסעת עם אותה פיאט די משומשת ועם אותו מנוע הרוס.
תקופות שכאלה בהיסטוריה זקוקות להשראה. למפץ. אם לא גדול - אז לפחות שונה. ואיפה יותר פשוט להוריד מסך על עונה עייפה, לאה, עונה לפרוטוקול, מאשר באירוע השיא שלה?
לכן אירופה חייבת לנו טוויסט בעלילה. ולא, להגיע לגמר נגד כל הסיכויים זה לא תפנית מספיקה. ולא, העלייה של בורנמות' לפרמיירליג אחרי 125 שנים, ושל דארמשטאט לבונדסליגה וקארפי ופרוזינונה - שמות שדומים יותר לארטיק של תנובה - לסריה A לראשונה מאז תקופת האבן - לא עושה את ההבדל. הסיפורים באמת נפלאים, יוצאי דופן ומרניני נפש, אבל לך תמכור אותם לעמך. לך תחפש איתם קוראים, צופים, מאזינים ורייטינג. הם הרי לא מגרדים לרגל השרוטה של מאור בוזגלו את קצה הזרת. העורך הראשון שינסה ללכת איתם למכולת, לא יוכל עוד להיכנס בשערי סופרמרקט תקשורתי ספורטיבי מכל סוג שהוא.
אבל יובנטוס אלופת אירופה זה בינגו. זה מוכר יופי. רב מכר. טבס סלר. איך זה קרה שהפשפש עלה למעלה? ואיך הוא עשה את זה נגד יקירי העם והאומה והגלובוס? והכיצד זה שמסי, מסי ומסי לא הצליחו לעצור את הסטייה הזו מהדרך הראשית? ולמה מבוגרים וילדים בכל רחבי ישראל ותבל מתחבאים לפתע ברחוב ומסתתרים בבית חפויי ראש, אבלים, יושבים שבעה על הששה (ביוני). ואיך יסבירו עכשיו העיתונים, תחנות הרדיו וערוצי הטלוויזיה אפופי הזיקה למלכת השלמות, את כשלונם? הייתכן כי ההוד וההדר, הפאר וערש היופי, יפנה ולו לרגע את הבמה לאופי? הו אלוהי הכדורגל (מסי מסי מסי), איכה נציע מעתה את סחורתנו הפגומה? לאן נוליך את החרפה? הכלימה? האכזבה? הדאגה?
וואו, איזה סיפור. קבוצה אחת צנועה ולא אופנתית במיוחד מתכחשת להלוך הרוח הכללי ומעיזה לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות, וכל עולם האהדה, בידור, שידור - כמרקחה? תגידו – זה לא הרבה יותר מעניין, פיקנטי, מרתק, חדשני, חתרני, מרדני, מעורר השראה מעוד סלאלום של מסי, מסי ומסי אל עוד שיא ועוד תואר ועוד תהילה ועוד השוואה לבורא עולם ועוד כריעת ברך והשתחוות בצוותא עם מיליארדי מטיפים ומאמינים אחרים?
כן, גברתי הזקנה. כל המשא הענקי הזה רובץ על כתפייך באצטדיון האולימפי בברלין. את אנדרדוג, נוצות הסגל שלך מרוטות משהו, כמעט כל בר בי רב מתייחס אלייך בסימפטיה רוויית חמלה על תפקיד הכינור השני שאת נאלצת לנגן בטקס ההכתרה הססגוני המי יודע כמה ולמה של בארסה עטרת ראשנו. מה שאומר, סיניורה, שאם בכל זאת תבעטי במוסכמות ובתחזיות - זו תהיה אגדה שמולה גם כיפה אדומה תחליט לבלוע את הזאב והצייד גם יחד, סינדרלה תשפיל מבט מעריץ, ועולם נדהם יזכור בכל זאת משהו מקורי מעונת 2014/2015.
יובה יקרה, משוכנעני שאפילו הנס כריסטיאן אנדרסן מתהפך בקברו, זוקף ראש ומתחנן: אנא!
