נתחיל מהסוף. כרגע, ככל הנראה, זינאדין זידאן אינו המאמן הטוב בעולם. הוא לא מזוהה עם שיטות טקטיות ששיכלל כמו ה"גאגנפרסינג" של קלופ או ה"טיקי-טאקה" של פפ גווארדיולה, ומעולם לא הוכיח את עצמו כמאמן בליגה אחרת מהספרדית או בקבוצה אחרת מלבד ריאל מדריד. אבל דירוגים, בטח בכדורגל, הם במהותם סובייקטיביים ולא אובייקטיביים. דעה על שוערים יכולה להשתנות במהירות, קשרים יכולים להפציץ בשיטה אחת ולקרוס באחרת וחלוצים לפעמים תלויים בחבריהם לקבוצה. ומאמנים? הם יכולים להיות ברגע אחד גאונים, ובשני מפוטרים.
אז נכון, קשה להצהיר בפה מלא שהצרפתי הוא המאמן הטוב בעולם, אלא שעל סמך שתי הקדנציות שלו במועדון, ניתן לומר שהוא המאמן הטוב ביותר – עבור ריאל מדריד. לא לחינם הוא המאמן השני הכי המעוטר (10 תארים) באחד מהמועדונים המעוטרים ביותר. רק מיגל מוניוס (14) שאימן את הקבוצה לאורך שנות ה-60 וה-70 מדורג לפניו. אז מדוע זידאן כה מתאים לריאל? הסיבות לכך רבות.
כשבוחנים את העשורים האחרונים של הבלאנקוס, המסקנה המתבקשת היא שהמועדון – שבמשך שנים התגאה ברכישת השחקנים הטובים בפלנטה – אינו זקוק לטקטיקן על כמוריניו, או לאחד שגדל בתוכו כמו בניטס. הוא זקוק למנהל קר רוח שיידע להתמודד עם האגו בחדר ההלבשה ולאחד את כולם סביב המטרה. לא בכדי דל-בוסקה ואנצ'לוטי הצליחו לזכות עם המועדון בליגת האלופות ובכבוד רב מכוכבי הקבוצה, על אף שמעולם לא נחשבו לגאוני כדורגל.
זידאן הוא בהחלט כזה. שליו, "קול" שלא נותן לשום דבר לחדור אליו, כריזמטי מאוד ומעבר לכך – הוא זינאדין זידאן. אחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריית המשחק, כזה שיודע מה עובר על שחקניו, אדם שכולם, כולל כולם, יכבדו. "אף מאמן לא יכול לשפר את היכולת של שחקנים כמו רונאלדו או מודריץ'", סיפר זידאן את משנתו. "כל הקשור לשיתוף פעולה ועבודת צוות - זה מה שרציתי לעשות. לגרום להם לחשוב על חבריהם כשקשה, ולא רק על עצמם. זה מה שאני אוהב".
מובן שעצם היותו שחקן עבר גדול אינה הופכת אותו למאמן המושלם. אך היא בהחלט גורמת לכך ששחקנים רבים רוחשים לו כבוד והערצה. וכשמוסיפים לתבשיל את אופיו הייחודי ועברו במדריד, מקבלים מאמן שיש לו יכולת לבצע מהלכים שלא כל מאמן היה יכול לבצע במועדון כמו ריאל מדריד.
למשל, לגרום לכריסטיאנו רונאלדו - אחד מהאגו-מניאקים הגדולים בכדורגל העולמי - להיות נכון לוותר על דקות משחק בכדי להגיע רענן לרגעי המפתח – ומהעבר השני, להעניק לשחקן אפרורי ואלמוני כקאסמירו דקות משחק על חשבון חאמס רודריגס, הרכש האישי של נשיא המועדון פרס. לספק דקות משחק וביטחון לצעירים מוכשרים כמו אסנסיו, אשרף חכימי ורודריגו, ומצד שני, לא לפחד להכניס שחקנים נוצצים פחות, כמו לוקאס ואסקס, בכדי שיספקו את המימד הטקטי לו הוא זקוק – גם ברגעים החשובים ביותר. להמשיך להאמין בשחקנים עליהם הוא סומך, כמו בנזמה, על אף התנגדות דעת הקהל.
לזידאן יש את הפריבילגיה לעשות כראות עיניו, לנהל את הסגל בצורה פרגמטית. הוא מצליח לשמור את כל השחקנים "חמים", אך גם לשמור על מעמדם של אלו שנחשבים בכירים. לתזז בין מערכים בהתאם לכושר שחקניו וליריבותיו ובכל זאת לשמור על הישגיות ועל שחקניו מרוצים. מרסלו, למשל, זכה העונה לפחות דקות משחק ממנדי שהגיע הקיץ מליון, רודריגו הצעיר שיחק יותר מחאמס רודריגס ופדריקו ואלוורדה פתח בהרכב יותר פעמים ממודריץ' או איסקו. "הוא ניהל את הסגל בחוכמה", העיד רונאלדו. "זה לא קל, מכיוון שכולם רוצים לשחק הרבה. הוא שיתף את כל השחקנים בצורה חכמה כך שזה יצא יוצא מן הכלל לקבוצה".
מובן שחוסר היציבות הטקטית או בזהות השחקנים יכולה לפגוע, ולראייה המשחק המבולבל בו הודחו מגביע המלך. רק העונה, לדוגמה, הקבוצה שיחקה במערכים 4:3:3, 4:3:2:1, 4:3:1:2 ו-4:4:2 יהלום. ובכל זאת מצליח המאמן להביא את קבוצתו שתי נקודות מהמקום הראשון, כשהיא לא תלויה בכוכב כזה או אחר, מתמודדת עם חסרונות משמעותיים (פציעותיהם של הזארד או בייל, לדוגמה) ובמקביל מטפחת את עתידה – כשצעירים רבים זוכים לדקות משחק משמעותיות.
העונה עוד יכולה לקבל תפנית שלילית, כמובן. בטח אחרי המשחקים האחרונים ואלו הקרובים. בשבוע הבא תשחק הקבוצה מול יריבתה לאליפות, ברצלונה, כשמסי בכושר שיא - והערב (22:00) במסגרת שמינית גמר ליגת האלופות, הם פוגשים את אלופת הפרמיירליג מנצ'סטר סיטי, קבוצתו של פפ גווארדיולה, אולי המאמן הטוב בעולם. אלא שבכל מקרה זידאן הוכיח העונה, ולא בפעם הראשונה, שגם אם הוא עדיין לא המאמן הטוב ביותר, הוא בדיוק מה שריאל צריכה.
