צ'לסי לא אמורה לעבור הערב (רביעי, 21:45) את פאריס סן ז'רמן. היא מסוגלת, כמובן, אבל העפלה שלה לרבע גמר האלופות אולי לא תסווג כהפתעה, אבל עדיין תיחשב סוג של התרחשות פחות צפויה. לא כל כך בגלל צ'לסי, כמו בעטיה של היריבה מולה. גם אחרי הפסד הבכורה של סן ז'רמן בליגה לליון בשבוע שעבר, והתיקו הביתי המאופס עם מונפלייה בסוף השבוע – המודל הפריזאי 2016 עולה בכל הפרמטרים על זה של יריבו המערב לונדוני. אם אלופת צרפת תודח, הפוסט מורטם ייסוב הרבה יותר סביב הכישלון שלה מאשר סביב ההצלחה של אלופת אנגליה.
ולמרות זאת, ניתן להבחין מעל סטמפורד ברידג' בדוק של אופטימיות מהולה בתקווה. במבט ראשון זה נראה קצת יומרני. שהרי אם באמת הטבלה לא משקרת, אז צ'לסי נמצאת במקום ה-10 בפרמיירליג, עם כ-46 אחוזי הצלחה - 40 נקודות מתוך 87. ובעונה שעברה, כאשר היא דהרה אל הכתר האנגלי, היא ניגפה בפני אותה יריבה צרפתית דווקא אחרי 1:1 מכובד ומעודד בעיר האורות. והערב היא מתחילה בפיגור 2:1.
כמובן שלא הכל טמון בסטטיסטיקות (ןטוב שכך). אבל קרן האור המבצבצת מהגשר של רומן אברמוביץ' מוכנה גם לאתגר הזה. מי שרוצה לעגן את דעתו במספרים, יקבל מעכברי צ'לסי את הנתונים הבאים: היא בלתי מנוצחת בליגה תחת המנג'ר חוס הידינק, שהחליף את ז'וזה מוריניו המפוטר באמצע דצמבר 2015, אחרי ההפסד האחרון, 2:1 ללסטר. 13 משחקי פרמיירליג ברציפות ללא הפסד. זאת ועוד: בשנה האזרחית החדשה, 2016, יש רק קבוצה אחת באנגליה שצברה יותר נקודות (21) ליגה מצ'לסי (20) – המובילה לסטר סיטי. ווסטהאם וטוטנהאם חולקות עם הצלע הלונדונית המערבית את המקום השני (20 נקודות השנה) – ותראו היכן הן.
משחק ההפסד היחיד של הפנסיונרים בעידן פוסט-מוריניו היה בשמינית גמר האלופות בפארק דה פרינס. ואפילו ממנו נבטה מידה גדולה של אמונה. צ'לסי לא רק הבקיעה שער חוץ העשוי להיות קריטי, אלא שיחקה מעולה בפאריס. אחת מהופעותיה היותר טובות העונה. לא תמיד יכולות כאלה מתורגמות ישירות ללוח התוצאות, אבל הן לבטח הוסיפו הרבה יותר מקורט של שכנוע עצמי למנג'ר וממנו לשחקניו.
וזה אולי העוגן הכבד והמוצק ביותר בעזרתו מאמינה צ'לסי בכוחה לעגון בשבוע הבא בהגרלת רבע הגמר. חוס הידינק, המאמן בן ה-69, בא, ראה וייצב את הספינה. לא מדובר בקוסם (אין כאלו בכדורגל), אלא במי שהגיע כדי להרגיע. למטבע החלפת מוריניו יש שני צדדים. מחד גיסא מדובר לכאורה בעבודת פרך כדי לרפא צלקות של שליט כל יכול בעל אישיות מורכבת, מסובכת, דומיננטית ובלתי מתפשרת מאידך, כאשר הירושה במצב כה קריטי, כל תפנית קלה עשויה להביא בחובה שינוי חיובי זריז וגדול, במיוחד אם הבוס הטרי הוא הפוזיטיב של הנגטיב. והידינק נעים ההליכות, המנוסה והשקול, מתאים למשימה ומשתחל אליה כמו ערן זהבי לרשימת הסקוררים הגדולים בישראל.
צ'לסי של שלושת החודשים של הידינק היא סביבת עבודה נטולת קונפליקטים. נוחה, רגועה ונעימה. כבר מדובר בהבדל עצום המתבטא בששה נצחונות ושבע תוצאות תיקו, ביציאה מהירכתיים, עלייה לחלק העליון של הפרמיירליג ולרבע גמר הגביע האנגלי (בשבת נגד אברטון). וכנראה שהדוגמה הטובה ביותר ליתרונות של השקט שאחרי הסערה, גלומה בדייגו קוסטה, החלוץ הספרדי-ברזילאי שעימותיו עם המנג'ר הפורטוגלי אף הפכו בשלב מסוים פומביים, ואשר תחת מוריניו איבד עשתונות, ולא הביא סחורה (3 שערי ליגה ו-0 אסיסטים ב-15 משחקים), ומאז הקדנציה ההולנדית פורח עם שמונה שערים ושישה בישולים.
קוסטה לא היה זקוק לשינוי עמדה ו/או עיצוב טאקטי חדיש ומחודש. המעבר מריבונות טוטאליטרית להנהגה קשובה – הספיק. גם אצל ססק פברגאס, בורג אחר שהוא בין האחראים העיקריים על המומנטום החיובי החדש בסטמפורד ברידג', הטריק בראש הפירמידה עבד. זה לא הוקוס פוקוס, כפי שניתן לראות למשל מדוגמה הפוכה, זו של אדן הזאר, כדורגלן העונה שעברה שגם בחורף לא התעורר משנת הקיץ שלו.
אבל מי שבכל זאת מבקש לפענח את תעלומת צ'לסי 2015/16 גם במושגים של שינויים טקטיים וקווי מחשבה רעננים, יוזמן להתבונן על שני כדורגלנים שבעידן מוריניו נחבאו אל הכלים, ואצל הידינק הפכו לכלים-כלים. הראשון, הבכור והמשמעותי שבהם הוא ג'ון אובי מיקל, הקשר האחורי וגרזן העץ הניגרי, שאחרי 170 דקות אצל מוריניו, הפך למניה בטוחה קבועה, יציבה ומוערכת אצל הידינק – ומאז סוף דצמבר פתח וסיים כל משחק פרמיירליג ואלופות פרט לאחד. אובי מיקל הוא גם מי שכבש את השער בפאריס לפני שלושה שבועות, ומסקרן אם התרומה הזו שלו גם תהפוך הערב לאבן דרך.
ברטראן טראורה הוא בן 20. בגלל עבירה תקנונית נאלצה צ'לסי להמתין שלוש שנים מרכישתו ועד משחקו הרשמי הראשון במדיה בגיל 18 ואז השאילה אותו לוויטסה. חלוץ הכנף הימנית שנולד בבורקינה פאסו שב הקיץ לברידג', ולמרות ששל מחמאות ממאמניו, העביר את ימיו בין האנדר 21 של הכחולים לספסל של מוריניו שהעניק לו 13 דקות בליגת האלופות נגד מכבי ת"א. הידינק בא, קלט והשליך את טראורה למערכה. 165 דקות בארבעה משחקי פרמיירליג הניבו שני שערים ובישול. בגביע האנגלי הוא שיחק 57 דקות וכבש צמד. בצ'מפיונס הידינק עדיין לא השתמש בו. מי יודע, אולי גם הוא פוטנציאל לערב של קלפים טרופים ולמוזיאון ההעפלה.
