"ברור שלא קל לשחקני באיירן לטוס לאיזור עימות, זה נטל פסיכולוגי כבד". המילים של המאמן לשעבר אוטמאר היצפלד, כמו גם של חלק מחברי הסגל בהווה, הן לא יותר מקמפיין יח"צני ושחצני. המרחק בין מינכן ללביב (לבוב), שם נערך המפגש הראשון בשמינית הגמר, עומד על 927 קילומטרים. בין שחטאר לביתה האמיתי בדונייצק, איזור העימות האמיתי, מפרידים 1,020 קילומטרים. ועוד קוראים לזה משחק ביתי.
השבוע נכנסה לתוקף הפסקת האש בין אוקראינה לבדלנים הפרו-רוסים במזרח המדינה. מאז שני הצדדים מדווחים על הפרות חוזרות ונשנות. העיירה דלבצבה, למשל, כבר הופגזה 88 פעמים אחרי המועד שנקבע. הסכם מינסק 2.0, כך נראה, עומד על רגליים כושלות במיוחד.
הלחימה ברחבי חבל דונבאס פרצה לפני כעשרה חודשים. מעל 5,000 אנשים נהרגו, מאות עדיין נעדרים. המונים ברחו לשטח רוסיה, מעל 600 אלף אזרחים נאלצו להימלט מבתיהם ולהפוך לפליטים בארצם. לאחרונה הרפובליקה העממית של דונייצק, אחת מהתארגנויות הבדלנים המרכזיות, השתלטה על שדה התעופה של העיר. , אלופת אוקראינה בחמש השנים האחרונות, הפכה לעוד נתון של נזק סביבתי.
נזק סביבתי
ביולי האחרון פגעה רקטה בדונבאס ארנה, האיצטדיון היחיד במזרח אירופה שהחזיק בדירוג 5 כוכבים של אופ"א. מתקן חדיש המותאם ליותר מ-52 אלף צופים, שעלות הקמתו נאמדת ב-400 מיליון דולרים, זכה בשבריר שניה למעמד של איזור אסור. למרות שלא נגרם נזק כל כך כבד, תיעוד רגע הפגיעה במצלמות האבטחה, בו נראית ילדה ניצלת בנס מנפילת שברים, הפך את גאוותה של שחטאר לסמל למציאות המסויטת שנחתה על האזרחים האומללים.
שחטאר נאלצה לצאת לגלות. אופ"א הגישה למועדון ארבע אפשרויות במערב אוקראינה, מתוכן נבחרה ארנה לביב - איצטדיון בן 34,915 מקומות לא רחוק ממשולש הגבולות עם פולין וסלובקיה. הכתומים-שחורים, שמבלים מאז את מרבית זמנם במלון בקייב, ערכו גם משחקים באיצטדיון בבירה שמכיל פחות מאלפיים מקומות. גודל היציעים, מתברר, לא כל כך משנה כשהאוהדים נמצאים במרחק אלף קילומטרים.
בעלי שחטאר הוא המיליארדר רינאט אחמטוב, האיש העשיר באוקראינה. הבדלנים הפרו-רוסים מאיימים כבר תקופה ארוכה לחסל את עסקיו. המועדון הוא אחד מהם, אולי זה שעומד בקו הראשון בחזית. סביב דונייצק הוא וקבוצתו לא רצויים. משחק הבית האמיתי האחרון היה במאי, אז ניצחו הכורים 1:3 את מאריופול וזכו באליפות בפעם החמישית ברציפות והתשיעית בסך הכל. מאז הקיץ הם נודדים.
מתיחות מתמשכת
בינואר החולף שחטאר יצאה למסע בן 20 ימים בברזיל. אימונים, משחקים, שמש, חוף. העיקר להתרחק קצת מהבלאגן. בארץ הסמבה שיחקה אלופת אוקראינה מול פלאמנגו, אינטרנסיונל, אתלטיקו מיניירו וקרוזיירו. חגיגה כשיש לך בסגל 13 ברזילאים עם בני משפחה מודאגים.
בפעם הקודמת ששחטאר יצאה לחו"ל, למשחק מול ליון, 6 שחקנים סרבו לחזור בשל חשש מהמצב הבטחוני. השישה, כולם מדרום אמריקה, שבו אחרי שבוע. זה קרה ביולי, זמן קצר אחרי שמטוס מלזיה איירליינס הופל על 298 נוסעיו ואנשי צוותו. החששות עדיין מלווים אותם.
וויליאן ופרננדיניו עזבו מזמן, גם אדוארדו דה סילבה. פקונדו פריירה חמק בהשאלה. ברנרד אמר שלא ימליץ עוד לחבריו להגיע. דוגלאס קוסטה הכריז שהוא רוצה לעזוב לצ'לסי. הסקורר לואיז אדריאנו, שדיבר בראיונות על אהבתו למועדון, קיבל הצעה מרומא ורמז שהוא רוצה לעזוב כדי לקבל יותר קרדיט בנבחרת ברזיל.
"באמת מדאיג לחשוב שהבן שלי משחק באיזור עימות, במקום שבו משתוללת מלחמה", אמר ל"גלובו" אביו של אלכס טיישיירה. אמו של טייסון חרדה אפילו יותר: "הוא סיפר לי שראה את הטנקים עוברים בדרך לקרבות והתחרפן. הם מפחדים, אבל בגלל החוזה חייבים לחזור לשם. זה עצוב. אני מקווה שהבן שלי יהיה מאושר ובטוח, כי לא פשוט לחיות שם".
"אני חושב שכמה מהשחקנים למדו לקח ממה שקרה בקיץ", אמר בתקווה המאמן הרומני מירצ'ה לוצ'סקו, שהופקד על בניית האימפריה בעשור האחרון. "להיות רחוק מדונייצק זה לא קל. המתקנים בקייב טובים, אבל אני מקווה שנשוב הביתה בהקדם".
רחוק מהעין, קרוב ללב
הסגל של לוצ'סקו מורכב מ-13 ברזילאים, 12 אוקראינים וקרואטי אחד. מדובר בדריו סרנה, שבצל הלחימה והחששות מצדיק שוב ושוב את הבחירה בו כקפטן. בנובמבר האחרון הוא רכש 20 טונות של מנדרינות, שעיר הולדתו מפורסמת בגידולן, ושלח אותן לבתי הספר בדונייצק בצירוף גלויות עם תמונתו ליותר מ-23 אלף ילדים.
"כילד בקרואטיה עברתי תקופות קשות בהן נזקקתי לעזרה", סיפר סרנה לאתר הרשמי של המועדון אחרי אותה מחווה. "חשוב מאוד שבזמנים כאלה יהיו מסביב אנשים שיכולים לעזור. אני מכבד את אנשי דונייצק, זו העיר שלי. זו עיר שתומכת בי ב-11 השנים האחרונות ואני חייב להם על שהפכתי לכדורגלן שאני כיום. אני לא עושה את זה כדי שאנשים יגידו 'כל הכבוד, דריו'. אני עושה את זה מהלב ואנסה לתמוך בכל מי שזקוק לסיוע. כשהמצב קשה, צריך לעזור לאנשים - זה העקרון שמנחה אותי כיום".
ממעונם הזמני במלון בקייב, אנשי שחטאר צפו יחד בסוף השבוע האחרון בחדשות שסיפרו על הפסקת אש, שהוסכמה בתיווך קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. מעבר לפינה, במפגש הרשמי הראשון אחרי פגרה של חודשיים, הם ידעו שמחכה להם באיירן מינכן. לא בדיוק נחיתה רכה. בטח כשמשחק הבית החשוב ביותר בעונה נערך בצדה של השני של אוקראינה - מרחק הדומה לזה שמפריד בין ישראל לאיראן.
"ברור שכולם כועסים", הבהיר אלכסנדר ז'בורונקוב, ראש ארגון האוהדים "פטריוט", בראיון ל-BBC. "אוהדים מדונייצק לא הולכים למשחקים בשל מספר סיבות, אבל קודם כל מטעמי בטיחות אישית. אנחנו מתגעגעים לדונבאס ארנה וממתינים לרגע בו הקבוצה תחזור לאיצטדיון".
שלבי הנוק-אאוט
דונבאס ארנה הפך לאחרונה למרכז בו מוגשת עזרה לפליטים ונזקקים בדונייצק, במימון הבעלים רינאט אחמטוב. הוא העריך את הנזק למתקן ב-80 מיליון יורו, אבל בפומבי מעדיף להתמקד באנשים שנפגעו. "כל ההכנסות המסחריות קשורות למקום בו אתה נמצא", הסביר המנכ"ל סרגיי פאלקין. "משם אתה בונה את מקורות ההכנסה האחרים צעד אחר צעד. נכון לעכשיו, איבדנו הכל. רק עם הזמן נוכל להגיד אם אפשר להציל את המצב".
ארסני יאצניוק, ראש ממשלת אוקראינה, אמר לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף: "אני חושב שזה הוגן להעלות את השאלה בנוגע לקבלת פיצויים מרוסיה. היא הרסה את חבל דונבאס וצריכה לשלם על שיקום הערים דונייצק ולוגאנסק".
זה לא אומר ששחטאר תחזור הביתה בקרוב. הפסקת האש עדיין רעועה ובמועדון כבר הסכימו להאריך את השכירות בלביב עד סוף 2015. קונסטנטין דולגוב, המשמש כאידיאולוג של הבדלנים במזרח אוקראינה, הצהיר ששחטאר לא תחזור לדונייצק לכלל וקרא להקים קבוצת אוהדים שתתפוס את מקומה. "המדינה נבגדה בשנות ה-90' כשאותו אדם בשם רינאט הגיע לכאן. הוא לא השתלט רק על עיתונים, מפעלים, ספינות ומכרות, אלא גם על קבוצת הכדורגל. שחטאר לביב משלמת את כספה בליגה האוקראינית ואנחנו צריכים להניח לה להמשיך בכך", הכריז בארסיות. "נקים את קבוצת העם שחטר (shakhter). נערי דונייצק ישחקו בה וימותו על המגרש למען כבודה, למען אופי האיזור ולמען נובורוסיה, שעמלנו כל כך קשה בשבילה".
במועדון לא מאבדים תקווה. בטח אם קוראים את הראיון האופטימי שהעניק ל"וורלד סוקר" הקפטן. "בכל בוקר כולנו בודקים באינטרנט לגבי התפתחויות בדונייצק. כולנו מחכים לחדשות טובות. זה מצב קשה, אבל אנחנו רוצים לחזור לשם מוקדם ככל האפשר. אנחנו רוצים שיהיה שלום ונוכל לשחק בדונבאס ארנה מול האוהדים שלנו", חולם הקפטן דריו סרנה. "ביום בו המלחמה תסתיים, נחזור לדונייצק וננשק את רחובותיה". בינתיים, התותחים עוד לא סיימו לרעום. בינתיים, לבו במזרח והוא עדיין בסוף מערב.
