יש שיגידו שההתרסקות החלה עוד בשמינית גמר המונדיאל. בעוד ששחקני נבחרת ברזיל נערכו לקראת רגע השיא שלהם, ישב קפטן הנבחרת, מבודד בצדי המגרש וניסה להתמודד עם הרגשות העזים שעוד רגע בקעו החוצה מגרונו. לימים נדע שטיאגו סילבה ניגש לסקולארי טרם בעיטות העונשין וביקש ממנו לשבץ אותו אחרון ברשימת הבועטים (אפילו ז'וליו סזאר היה לפניו ברשימה). את הפנדלים עצמם הוא כבר לא יכול היה לראות, שרוע על הדשא, מייחל לכך שהרגע הזה יחלוף מחייו. גל הביקורות שחטף מהתקשורת המקומית יממה לאחר מכן היוו את הספתח לתקופה החשוכה ביותר בקריירה של הקפטן הברזילאי. הדחה בחצי הגמר שתיזכר לדיראון עולם, פציעות שלא הפסיקו להטריד את מנוחתו ובעיקר שבר נפשי על המגרש ומחוצה לו שגרם לאנשים לתהות: לאיפה נעלם הבלם הטוב בעולם?
3 שבועות בלבד לאחר אותה חרפה בלתי נשכחת, 7:1 לגרמניה, משחק בו לא לקח חלק (בעקבות הכרטיס הצהוב שספג ברבע הגמר מול קולומביה), הקפטן הברזילאי חזר במהרה לאימונים, אבל לא של פ.ס.ז'. הבלם בן ה-30 היה זקוק נואשות לתרפיה מאותו סיוט ליל קיץ ופקד לבדו את מתחם האימונים של קבוצת נעוריו, פלומיננזה. הרצון העז להדחיק עד כמה שאפשר את טראומת המונדיאל ורק לחזור למגרשים כמה שיותר מהר, גרמה לשחקן לאבד את שיקול הדעת. העומס הרגשי ובעיקר הפיזי שהיה שרוי בו, גרמו לו לקחת חלק במשחק ראווה זוטר בתחילת העונה, משחק שבסופו נקבע כי יזדקק לשבת בביתו כ-3 חודשים בעקבות קרע בשריר הירך האחורי.
כשהוא יושב בביתו, עורך חשבון נפש עם עצמו, מסתכל לאחור ובודק היכן נעשו הטעויות בקיץ האחרון, הגיעה המכה הקשה מכולן, אליה אף אחד לא הכין אותו מראש. סרט הקפטן שענד במשך ארבע שנים נלקח ממנו והועבר לילד בן 21 העונה לשם ניימאר: "הוא (ניימאר) לא בא לדבר איתי על זה. אף אחד לא סיפר לי על כך. זה נעשה ללא כל הסבר. זה מה שהפריע לי בסיפור", טען הבלם בפני כולם: "באותו הרגע הרגשתי כאילו הקרקע נשמטה מתחת לרגלי. לקחו ממני משהו שהיה שייך לי".
אומה שלמה נסחפה לסערה בעקבות דבריו של הקפטן לשעבר, אך אדם אחד המשיך בשלו מבלי להסתכל לצדדים: "כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה", טען מאמן הנבחרת החדש דונגה, והעביר מסר חד וברור לגבי תכניותיו לעתיד לגבי הבלם: "ברגע שהפכתי למאמן הסלסאו הצבתי לעצמי מטרה בראש הרשימה - לעורר מחדש את המנהיגים הנוספים שלנו על המגרש".
לאחר החזרה מהפציעה, לא רק שאיבד את סרט הקפטן אלא גם את מקומו המובטח ב-11 של הנבחרת. נקודת השפל הגיעה במשחק הידידות מול טורקיה בו ראה את חבריו במשך 90 דקות מהספסל כאשר בלמה של אתלטיקו מדריד, מיראנדה, תפס את מקומו לצד חברו מפאריז, דויד לואיז: "זה מרגיז אותי. אם אגיד לכם אחרת אני אשקר. כמה זמן יימשך המצב הזה? אני לא יודע. את השאלה הזו אתם צריכים להפנות לאנשים שלוקחים את ההחלטות".
מעבר ליכולת המקצועית, הרגיש בבית וההבדל הורגש גם בעמודת הסטטיסטיקה: 6 שערים ספגה ההגנה ב-2 משחקי הליגה שקדמו לשיטה החדשה בהשוואה לשער בודד שספגה ב-2 המשחקים (סנט אטיין וליון) בהן נוסתה.
מאמן פ.ס.ז' טען השבוע כי "מעולם הוא לא ראה את בכושר טוב יותר" ולדברי בלז מאטוידי: "הקבוצה מרגישה הרבה יותר שלווה כאשר טיאגו משחק ככה. כולם נותנים מעצמם קצת יותר כאשר אתה רואה את ההשקעה שלו מאחור". לבלם יש חשיבות מכרעת על העונה של הקבוצה מעיר הבירה: כאשר הוא משחק, הפריזאים מנצחים קרוב ל-70 אחוז מהמשחקים. בלעדיו הם עומדים על קצת יותר מ-55.
נראה ששנת 2014 כבר נשכחה אצל O Monstro (המפלצת), כפי שמכנים אותו בברזיל. הקפטן הפריזאי נראה דואג יותר, ואכפתי יותר מתמיד. היגון והצער מהקיץ האחרון הוחלפו בתקופה האחרונה בסרטוני אינסטגרם שמאפשרים לכולם להיכנס אל חייו הפרטיים. החזרה של הברזילאי לרמה המצופה ממנו היא המפתח העיקרי של פ.ס.ז' לקראת המחצית השנייה של העונה. אותו תהליך שהחל בשמינית הגמר בבלו הוריזונטה יכול להסתיים בצורה המתוקה ביותר מבחינתו בשמינית גמר האלופות.
הערב מול צ'לסי, לטיאגו סילבה יש אפשרות להראות לכולם שהבלם הטוב בעולם, חי, בועט אבל בעיקר שמח.
