בפיפ"א בסך הכל מרוצים מההכנות למונדיאל 2010. חמישה אצטדיונים כבר מוכנים לאירוח המשחקים, וחמישה נוספים יושלמו עד דצמבר. מערכת התחבורה החדישה החלה לפעול בהצלחה, ויותר מ-600 אלף כרטיסים כבר נמכרו לאירוע הספורט השני בגודלו בעולם אחרי המשחקים האולימפיים. זכויות השידור נמכרו ל-200 מדינות בסכום כולל של 2.7 מיליארד דולר. הכל נראה ורוד.
אבל יש משהו שפיפ"א לא יכלה לקחת אותו בחשבון והוא הופך משבוע לשבוע לתסריט שעלול להעיב על החגיגה: האפשרות ההגיונית בהחלט ששני השחקנים הטובים והממוסחרים בעולם, כריסטיאנו רונאלדו וליונל מסי, כלל לא ישתתפו בו.
איך התרחיש הבדיוני ממנו בפיפ"א כל כך חוששים הפך למציאות שנמצאת מעבר לפינה? ההסברים הפופולאריים מתמקדים במאמנים של שני הטאלנטים.
קרלוס (הנדיב הידוע)
בוסינגווה, קראבליו, פפה, טיאגו, דקו, קווארסמה, רונאלדו, נאני, סימאו, מאניש, ז'ואאו מוטיניו, מיגל ולוסו, מנואל פרננדז, פאולו פריירה. מיטב הכישרונות של הכדורגל העולמי שפזורים בקבוצות פאר ברחבי הליגות הגדולות של אירופה הצליחו עד עכשיו להביא את נבחרת פורטוגל רק למקום הרביעי בבית 1 של מוקדמות המונדיאל, עם 10 נקודות בלבד. בין היתר עם הפסד ביתי לדנמרק וסדרת תוצאות תיקו, אחת מחפירה במיוחד בבית מול אלבניה.
שלושה משחקים לגונג האחרון, ובפורטוגל כבר לא מעיזים לפטנז על המקום הראשון, שם דנמרק מטיילת עם 17 נקודות. המטרה היא לגבור על הונגריה שבמקום השני עם 13 נקודות ועל שבדיה (שלישית, 12 נקודות), ולנסות להשתחל למונדיאל דרך הפלייאוף. אלא שהמשחקים הקלים שנותרו לשתי הסקנדינביות מציבים אותן כפייבוריטיות ברורות להוציא את הפורטוגלים לחופשה ארוכה בקיץ הקרוב.
האצבע המאשימה בפורטוגל כלפי הכישלון המתקרב מופנית למאמן, קרלוס קירוש. האיש שקיבל את הנבחרת בפעם השנייה, אחרי שנכשל איתה בתחילת שנות התשעים ולא הצליח להעפיל ליורו 92 ומונדיאל 94, ואת הזינוק הממשי בקריירה עשה רק כשהתמנה לעוזרו של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד. אחר כך הוא נכשל כשקיבל את המושכות כמאמן ראשי בריאל מדריד, לפני שחזר לזרועותיו של הסקוטי. "מאז שהחל את תפקידו בנבחרת הלאומית לפני 13 חודשים", איבחן השבוע אחרי התיקו בדנמרק מאמר מערכת זועם של מגזין הכדורגל המקומי "א-בולה", "מר קירוש הפך לנדיב במיוחד ולא פחות מ-17 שחקנים חדשים ערכו הופעות בכורה בנבחרת. פעם ללבוש את החולצה הפורטוגלית היה כבוד, היום הכבוד הזה מתאפשר לכל עובר אורח".
ההחלטה של התאחדות הכדורגל הפורטוגלית, בראשות ג'ילברטו מאדאיל, להחזיר את קירוש לתפקיד שבו נכשל בעבר לא התקבלה בשלוות נפש בפורטוגל. טענו כי מדובר באיש שהוכיח את עצמו בעיקר כמספר 2. שמדובר בירידה דראסטית ברמה אחרי חמש שנים מוצלחות עם פיליפה סקולארי על הקווים. מיגל סנטוס, פרשן תחנת הטלוויזיה TVI, היה ישיר במיוחד אחרי התיקו עם דנמרק בשבת האחרונה כשראיין את קירוש. הוא שאל אותו: "קרלוס, הכדורגל הפורטוגלי הולך אחורה בקדנציה שלך. מתי אתה מתכוון לקחת אחריות על הנושא הזה?". קירוש סובב את התשובה לכיוונים אחרים לגמרי: "אנחנו צריכים להרים את הראש ולהאמין, וכל עוד אנחנו עדיין בתמונה, נמשיך להילחם".
"אם הנבחרת עם השחקן הטוב בעולם לא תהיה במונדיאל", סיכם מאמר המערכת של "א-בולה", "קירוש יוכל לעשות את מה שהוא הכי טוב בו: להתקשר לאלכס פרגוסון ולשאול אותו אם יש לו ג'וב פנוי".
דייגו (תעוף מכאן, יא מלך)
גם בארגנטינה מירב ההתעסקות היא במאמן. דייגו, אתם יודעים. "להפסיד לברזיל זה תמיד מכוער", אמר מראדונה אחרי התצוגה המשפילה ביום ראשון לפנות בוקר (1-3). "האחריות על הנושא הזה היא עליי ולא על השחקנים. אני אף פעם לא אשלח שחקן לכלא". בניגוד לעבר, דייגו לא שקל לנהוג באלימות כלפי העיתונאים, גם לאחר ששאלו אותו שאלות קשות על עתידו. "אני אעבוד קשה כמו משוגע, אדבר עם הבנות שלי, ולא אשבר".
המעמד של דייגו מחוץ למגרש נותר יציב. אליל ההמונים יישאר אהוב לנצח, אפילו אם ימשיך להיכשל. סקר שנערך על-ידי ה"אס" מצא כי 65% מהארגנטינים חושבים שעל דייגו להניח את המפתחות, אבל 94% מתוכם הצהירו כי ימשיכו להעריץ אותו גם אם יבחר להישאר.
יארוז או לא יארוז, שינוי הלך הרוחות במדינה ובאופטימיות סביב הנבחרת מורגש. סקר אחר, של העיתון "קלרין", שנערך לאחר המפלה מול ברזיל, מצא כי 58% מהנשאלים בכלל לא חושבים שארגנטינה תצליח להגיע לדרום אפריקה. כהשוואה, לפני פתיחת מוקדמות מונדיאל 2006 השיבו רק 3% מהנשאלים בסקר דומה שארגנטינה לא תמצא את מקומה בגרמניה.
מצבה של ארגנטינה בבית הדרום אמריקני קשה אך יציב. היא מדורגת במקום הרביעי שמוביל למונדיאל, אבל לקולומביה ולאקוודור במקומות 5 ו-6 יש רק שתי נקודות פחות, ושלושת המשחקים האחרונים נראים כקרבות מרים. לארגנטינה נשארו משחקי חוץ קשים מאוד, היום (ד') מול פרגוואי ובאוקטובר מול אורגוואי.
אחת הביקורות הקשות ביותר נגד מראדונה היא סביב הקרדיט המוגזם לחואן סבסטיאן ורון. בגיל 34, "המכשפה הקטנה" כבר נמצא הרחק משיאו והרחק מהתהילה האירופית, ועם זאת, כקפטן של אסטודיאנטס, בהחלט נחשב לאחד השחקנים הבולטים בליגה הארגנטינית. בעונה הקודמת הצעיד את המועדון לזכייה בגביע הליברטדורס, אבל סבל מפציעות טורדניות שהשביתו אותו מרוב השנה האחרונה. עכשיו הוא אמור להיות הקשר 50/50 שסוחב על גבו נבחרת עם יומרות להיות אחת הטובות בעולם. בעייתי משהו, כפי שהעיד משחקו החלש ביום שבת. "היכולת שלי לא מעניינת אותי", אמר אתמול לתקשורת הארגנטינית, "מה שחשוב זה שארגנטינה תהיה במונדיאל. המסר שלי לעם: תירגעו. אנחנו עושים הכל כדי להיות שם".
ומה ורון חושב על דייגו? "כבר ב-1996, כששיחקתי איתו בבוקה, הערצתי אותו. עכשיו כשהוא המאמן שלי אני מעריץ אותו הרבה יותר". האם ההערצה העיוורת של ארגנטינה לאליל תוביל אותם אל התהום?
