תשע שנים ארוכות ארוכות עברו מאז הפעם האחרונה שהיא הרגישה את זה. תשע שנים מאז ההמתנה, והשריקה, והחגיגה, וההנפה, והנגיעה המתוקה המתוקה בגביע מזהב. והערב (שלישי), אמנם בתואר יחסית משני, אמנם לא במסגרת נוצצת באמת, בית"ר ירושלים זכתה בגביע הטוטו בפעם השלישית בתולדותיה. השחקנים של רוני לוי גברו 0:2 על מכבי תל אביב, משני שערים בדקות הסיום, אחרי משחק מצוין, שמלבד הזכייה עצמה, עשויים להדליק מחדש את העונה של הירושלמים.
מי זוכר שרק לפני שבת, בית"ר היתה במשבר? מי זוכר שלפני משחק הליגה נגד קרית שמונה, החלו כבר רינונים אפילו לגבי האפשרות שמשה חוגג יחליף מאמן? הקבוצה של רוני לוי עברה את המכשול הלא פשוט בגליל, ואז הגיעה למשחק על כל הקופה, מול האלופה, וסימנה "וי" ראשון בעידן הבעלים החדש, שהגיע בתחילת העונה שעברה.
ואי אפשר היה לבחור מועד טוב יותר עבור חוגג מהזכייה הזו: דווקא בשבוע שבו, שוב, הוא התמודד עם החלקים הבעייתיים בקהל שלו. דווקא בשבוע שבו החלקים האפלים בקהל הירושלמי שוב הרימו ראש, הגיע ניצחון ווינרי של הקבוצה שחוגג, בניון ורוני לוי בנו בעיר הבירה, והצליח לשנות, באחת, את כל האווירה. הבעיות לא ייפתרו בזכות זכייה בתואר אחד, וקשה לחשוב שניצחון, טוב ככל שיהיה, יתקן את המועדון ואת חולייו העמוקים. אבל אם עלו שאלות לגבי היכולות של חוגג או של בניון, הם קיבלו תשובה (חלקית) הערב. אחרי שנים ארוכות של דשדוש, בית"ר ירושלים הניפה גביע. גם אלה חדשות.
אבל גם מעבר לשורה התחתונה, זה היה עוד ערב של שיפור חד ביכולת של הבית"רים. למעט חצי השעה הראשונה, שבה בעיקר התגוננו וניסו לשווא לעקוץ במתפרצות, בית"ר שלטה במשחק לאורך שני השלישים האחרים, הגיעה ללא מעט הזדמנויות מול השער של המכבים והיתה יכולה לעלות ליתרון הרבה קודם. זה היה ערב מוצלח מאוד לעלי מוחמד, במגרש שהיה הבית שלו בשנתיים האחרונות; לדיוגו ורדסקה, שהוכיח לא מעט ממבקריו עם הופעה טובה; ובעיקר של רוני לוי, שהלחץ איים להכניע אותו, אבל הערב עשה את החילופים הנכונים: הכניס את לוי גארסיה, אנתוני וארן ואורי מגבו, שלושת השחקנים שהביאו את הגביע לירושלים.
בצד השני, מכבי תל אביב מאבדת את גביע הטוטו, בו זכתה בשנתיים האחרונות. איביץ' שמר כוחות לקראת העימות החשוב יותר מבחינתו, בשבת, ובכל זאת זו היתה הופעה מעט בינונית של שחקניו של איביץ', שלא הפגינו את הדורסנות הרגילה שלהם. גם כאשר הכניסה את האסים מהספסל, דוגמת דור מיכה, אלירן עטר או צ'יקו אופואדו, מכבי לא הצליחה להגיע ליכולת אותה הם מכירים, והערב הזה הוא המשך טבעי של פתיחת עונה קצת פחות טובה, ביחס לסטנדרט אותו הרגילו הצהובים-כחולים בשנה שעברה.
בשבת, שתי הצהובות תיפגשנה לעימות הגומלין באצטדיון טדי. מכבי תבוא רעבה יותר, כשהיא גם מודעת לחוק הבלתי כתוב לפיו קשה מאוד לנצח פעמיים את אותה יריבה בטווח זמן כל כך קצר. ועם זאת, בית"ר ירושלים תבוא מלאת רצון גם היא. כי הערב, בנתניה, היא הראתה לעצמה - ולכל הליגה - שאפשר. שניתן להסתכל לעיניים של הקבוצה הטובה בישראל, נכון בשלב הזה, ובפעם אחת, כשהכוכבים מסתדרים בשמיים, לנצח. זה יהיה ערב יפה לכל מי שבית"ר בליבו, קרובים ורחוקים. הירושלמים ינצלו את הלילה הזה כדי לחייך, לסמן "וי" ואולי לקוות שזו התחלה של תקופה אחרת, בקבוצה הרגשנית ביותר של הכדורגל הישראלי.
