הקמפיין הראשי
העלילה מתקיימת כ-13 שנה לאחר המשחק הראשון בסדרה, בתקופת המלחמה הקרה, ואנו נשחק סוכן (או סוכנת, תלוי לבחירה) CIA העונה לכינוי "Bell". המשימה הראשונה שלנו היא למעשה משבר בני הערובה באיראן - שבה הוחזקו דיפלומטים ואזרחים בטהראן. לאחר אותה משימה אנו נלכוד טרוריסט שיתן לנו רמזים על דמות מסתורית העונה לשם פרסיוס - איש צללים מסתורי שדאג לארגן את האירוע. נשיא המדינה באותה תקופה - רונאלד רייגן יפקיד על יחידת ה-Black Ops למצוא את אותו פרסיוס ולהעמידו לדין, וכאן העלילה מתחילה לתפוס תאוצה.
עלילת המשחק תזגזג בין מס' דמויות שונות, ומעבר לפלאשבקים למלחמת ויאטנם, אנו נשחק גם סוכן ק.ג.ב. כפול במשימה שדורשת איסוף מידע מאשר ירי. תוסיפו לכך את העובדה שבין המשימות תוכלו לשוחח עם חבריכם לצוות ולמצוא מספר ראיות שתצטרכו לפענח ויעזרו לכם להגיע למסקנות - וכך למעשה קול אוף דיוטי מקבל את התחושה של משחק בז'אנר המתח-מרגלים שאפיינו מאוד את התקופה.
בתחילת המשחק השחקנים יצטרכו להעניק לדמותו של Bell פרופיל בסיסי, כך שלמעשה אנחנו מקבלים את האפשרות להתאים לו שתי יכולות יחודיות (Perks) ואישיות שעשויות להשפיע קצת על סגנון המשחק שלכם. אתם תוכלו לתת לדמות גם שם, אבל אחרי שניסיתי להכניס את הכינוי שלי "Benishay", קיבלתי הערת "The Text is inappropriate" משום מה, ונאלצתי להתפשר על The morrocan Knife.
לראשונה בסדרה הוכנסה גם מערכת אפשרויות ודיאלוגים בזמן הרגעים הסינמטיים, ואלו גם ישפיעו על סוף המשחק. כמידי שנה הקמפיין עשוי טוב והוא נראה מדהים, והוא יציב אתכם בלא מעט רגעים בומבסטיים וענקיים כמו שקול אוף דיוטי יודע לספק. הקמפיין הראשי לא ארוך במיוחד, ועשוי לקחת כ-5-6 שעות אם אם אתם חורשים על כולו ומנסים לפענח את כל הרמזים.
העלילה הראשית נחמדה, אבל היא לא מרתקת. כן, היה כיף לראות את מייסון ו-וודס עוד פעם כמו שהיה כיף לראות את פרייס שוב במשחק הקודם, אבל אני לא יכול לומר ש-Cold War מציג קמפיין יוצא דופן, ולמרות שהוא מכין כמה הפתעות וטוויסטים בשרוול - המשחק לא גרם לגרום לי ליפול מהכסא.
מה ש-Cold War עושה, נעשה כבר במשחקים אחרים בסדרה או במשחקים אחרים בכלל. למשל לשם ההשוואה - מערכת הדיאלוגית בוצעה כבר במשחק Titanfall 2 (שזכה לכינוי "קול אוף דיוטי אבל עם רובוטים") ושם היא הרגישה הרבה יותר משמעותית וטבעית - כי התחברתי לדמות ששיחקתי. לא מדובר ביצירת מופת, אלא בעוד קמפיין פשוט ומשעשע של קול אוף דיוטי.
את הקמפיין שיחקתי על הרמה הכי קשה, ואני חייב לומר שגם אז הרגשתי שהמשחק "קל" מידי ויותר כמו ז'אנר ה-Point and Click של משחקי היריות. אני לא מנסה לומר שאני השחקן הכי תותח בעולם, אבל גם אם על הרמה הכי קשה מצאתי את עצמי מת יותר מבדרך כלל, המשחק לא דרש ממני לשנות יותר מידי טקטיקה או הוציא ממני יכולות ויצירתיות - הוא פשוט דרש ממני לכוון הד-שוט קצת יותר טוב, להיות קצת יותר זהיר, לחזור למחסה עד שהחיים שלי חוזרים לעצמם, ולחזור על אותן פעולות.
עם כמה שהקמפיינים הללו של קול אוף דיוטי עשויים להיות מהנים - אני רוצה לראות את הסדרה ממשיכה להכתיב את הקצב כמו שהיא עשתה בעבר, ולא להרגיש כאילו היא בהכרח תקועה במקום ועושה את אותו הדבר, לא משנה כמה מהנה הוא.
מולטיפלייר ומצבי המשחק החדשים
כמו עם הקמפיין הראשי של המשחק, והמולטיפלייר יספק את החוויה שלה אתם מצפים מקול אוף דיוטי - מערכת הירי מהירה ורספונסיבית, ואת הדמות שלכם ניתן לשדרג עם מספר Perks. כל מצבי המשחק המוכרים חוזרים - Team Deathmatch, Search and Destroy, Domination - כל הקלאסיים, ועוד שני מצבים חדשים שאפרט בהמשך.
בעיני רבים וכמה שחקני הארדקור ששוחחתי איתם, הבעיה העיקרית היא מספר המפות המועט (שמונה מפות סה"כ) יחד עם עיצוב שלבים פשוט יותר ביחס ל-Modern Warfare או Warzone. אני מחשיב את עצמי כשחקן קז'ואל של קול אוף דיוטי, אז אני לא יכול לומר שזה השפיע לי לרעה או לטובה יותר מידי על חווית המשחק שלי. תמיד מצאתי שגם אם קול אוף דיוטי מנסה לעודד אותי לשחק אחרת - לרוץ ולירות בכל מה שזז זו תמיד תהיה האופציה היותר כיפית עבורי.
מכיוון ואקטיוויז'ן חתמה על הסכם בלעדיות עם סוני, לא יכולתי לשחק במצב הזומבים החדש. זה לא שאין לי פלייסטיישן - פשוט בכל נוגע למשחקי יריות: אני שחקן מחשב בנשמה. אחד ממצבי המשחק החדשים שכן יכולתי לשחק בהם הוא VIP Escort: כאשר שתי קבוצות של שישה שחקנים כנגד שישה אחרים נלחמות אחת בשנייה, בזמן שאחד השחקנים נבחר רנדומלית כשחקן VIP שצריך ללוות אותו בבטחה לנקודה במפה.
מצב משחק נוסף הוא Fireteam - שמזכיר מאוד את Warzone, אך לא בהכרח מדובר בבאטל רויאל שבו השורד האחרון מנצח, רק המכניקות המשחק דומות ומזכירות אחת את השנייה (איסוף Loot במפה לדוגמא), אך Fireteam שם דגש רב יותר על ביצוע משימות במפה. שני מצבי החדשים נחמדים, אבל אני מוצא דווקא את מצבי המשחק הקלאסיים ככאלו שהרבה יותר כיף לחזור אליהם ולשחק בהם שוב.
גרפיקה וסאונד
אין יותר מידי להרחיב על הגרפיקה של קול אוף דיוטי, היא מדהימה בדיוק כמו שאתם מצפים שהיא תהיה. הפיצוצים תמיד מרשימים, הפרטים הקטנים על כלי הנשק ואנימציות הטעינה תמיד מספקות. תמיד הערכתי את הסדרה על הסאונד של כלי הנשק, ואני שמח לומר שגם ב-Cold War הצלילים של כל נשק ונשק פשוט מספקים את האוזן - בין אם מדובר בירי עצמו או בטעינה מחדש.
לסיכום
אין יותר מידי מה לחדש ולומר על קול אוף דיוטי - אם אתם אוהבים את הקודמים, כנראה שתאהבו את החדש. עבורי זה נראה כאילו הסדרה תקועה כבר תקופה באותו המקום, וזה מרגיש כפספוס. בעבר קול אוף דיוטי היה מהמשחקים המשפיעים ביותר והכתיב עוד צעד בהתפתחות של משחקי יריות מודרניים. מאז הימים הימים הראשונים של סדרת Modern Warfare הראשונה או אפילו Black Ops הראשון עברו לא מעט מים מתחת לגשר, ומשחקי יריות כמו Titanfall 2 כבר הספיקו להגדיר את הסטנדרט מחדש. אבל שלא אותי תבינו לא נכון - זה עדיין מהנה מידי פעם פשוט לכבות את המוח. אני פשוט רוצה שקול אוף דיוטי ידרוש ממני קצת יותר מזה.
עותק הסקירה התקבל תודות לעדלי יונייטד, היבואנית הרשמית של Call of Duty: Cold War בישראל.
