לפני שש שנים פחות חודש מהיום, מכבי נתניה היתה בשפל. היהלומים, שירדו בבושת פנים לליגה הלאומית עם 12 נקודות בלבד, עברו הקפאת הליכים, פתחו עונה עם מינוס תשע נקודות ולא ציפו לשוב לקדמת הבמה כל כך מהר. הזמן עבר, עברו גם המון הצלחות ואכזבות והדרך, שהחלה אי שם עם 0:0 מול הפועל פתח תקווה בליגת המשנה, הגיעה עד לזירה האירופית, למשחק מול בשקשהיר.
עונה מלאת תהפוכות עברה על מכבי נתניה, כזו שהחלה בתחתית, המשיכה עם חילוף בעמדת המאמן והגיעה עד למקום הרביעי, שסידר את הכרטיס הנכסף לאירופה. אז עם כל הכבוד למשחק האירופאיות מול מכבי תל אביב, היהלומים יפתחו את 2022/23 עם סגל מעניין מאוד והרבה ציפיות ורגע לפני שזה קורה, זה הזמן להביט על המפתחות שלה לעונה החדשה ומלאת האתגרים.
חלון הקיץ של מכבי נתניה
הגיעו: פלוריאן הארטהרץ, אריך ברקו, לירן רוטמן, גיל יצחק, איתמר ניצן.
עזבו: זלאטן שחוביץ', דני עמוס, חן עזרא, שיר צדק, יניב מזרחי, פארפה גויאגון
מה מחפשים בשוק? שום דבר. הסגל הושלם.
ממבט מהיר על הרשימה שלמעלה, אפשר להבין שנתניה השלימה את החלקים החסרים בעמדות נקודתיות, כשהמטרה היתה למצוא שחקנים שיוכלו להשתלב בעקרונות המשחק שלה (ועל כך נדבר בהמשך). שניים מהם הגיעו מהבונדסליגה השנייה, בדומה לפטריק טוומאסי. חזרתו של גויאגון למכבי תל אביב היא ללא ספק החסרון הגדול של החלון הנתניינתי, אבל נכון לעכשיו היהלומים הצליחו לשמור על יתר השחקנים החשובים שעזרו להם להשיג את הכרטיס לאירופה ככה שיש על מה לבנות להמשך.
שגרה לוחצת
כבר שנים שאחד הנשקים העיקריים של מכבי נתניה הוא הלחץ הגבוה ואם חשבתם שהעונה זה ישתנה, הגיע המשחק הראשון של העונה מול מכבי ת"א שהוכיח שסימן ההיכר שלה כאן ובגדול. בעונה שעברה היהלומים הובילו את הליגה בפעולות לחץ עם 19 כאלה בממוצע למשחק מתוכם 11 מוצלחות והם גם חילצו הכי הרבה כדורים בחצי המגרש של היריבות (438). גם במשחק האירופאיות בבלומפילד ביצעו 21 כאלה, 14 מתוכם היו בשליש ההתקפי וכמה מהם כמעט הובילו לשערים ב-20 הדקות הראשונות של המשחק.
הלחץ של נתניה מגיע כבר מהחלוץ שלוחץ את הבלמים, כאשר המטרה היא להוביל את היריבה לקו ומשם לחטוף את הכדור. אם הכדור מגיע לאגף השמאלי, שחקן האגף הימני של נתניה יסגור את נתיב המסירה יחד עם המגן בקו שלו ואם הכדור מגיע לאגף הימני, אז ההיפך. לשחקני הקו מצטרף בלחץ אביב אברהם, שלא מפסיק לרוץ, ככה שגם העונה הוא יהיה חלק חשוב בשיטה הזו של נתניה.
אז מי עוד אמור לקחת חלק? אם לשפוט לפי המשחק הראשון של נתניה, אל איגור זלאטנוביץ' הצטרף גם גיל יצחק, שלחץ יפה את שחקני ההגנה של מכבי ת"א במשחק האירופאיות ואמור לעשות עבודה דומה. לירן רוטמן גם הוא חיוני לשיטת הלחץ הגבוה ובמקומו של זלאטן שחוביץ' הגיע פלוריאן הארטהרץ, שעזר לטוואמסי עם עליות תכופות ופעולות הגנתיות קרוב לשער של מכבי ת"א. כמובן שיש עוד עבודה רבה עד שהחוליות החדשות יסתנכרנו, אבל העובדה שהסגל הנתנייתי הושלם מוקדם היא יתרון גדול בעיקר בתרגול הסמל המסחרי שלו.
החסרון בשיטת הלחץ של נתניה ברור - שחיקה של השחקנים ושטח רב אותו צריך לכסות אם היא לא עובדת. אם ליריבה יש שחקנים שטובים בכדרור על שטח קטן ויכולת להשתחרר מהלחץ, מהר מאוד הכדור יכול למצוא את עצמו בשליש ההגנתי של נתניה אצל שחקן התקפה שנהנה משטח רב והעובדה שהמגן שבקו שלו כלל לא נמצא. זה מוביל בין היתר לצורך לבצע עבירות "טקטיות" וכך יצא שנתניה הייתה הקבוצה שביצעה הכי הרבה עבירות בליגה בפער ניכר (609) וגם כמובן בכרטיסים אדומים.
הקישור וההגנה
נתניה היא קבוצה שלא מחפשת להחזיק בכדור בכל מחיר, אבל בעונה שעברה היא היתה בין חמש הקבוצות היחידות בעלות ממוצע אחוז החזקה בכדור של מעל 50 אחוזים (ומעל הפועל ב"ש). רז שלמה ופלמאן גלבוב ניחנים ביכולת מסירה טובה ויודעים לקדם את הכדור, ויחד איתם נמצא מי שמנצח על ההצגה - עדן קארצב. הקשר שהגיע ממכבי ת"א בעסקת גבי קניקובסקי הפך לבעל הבית של המרכז הצהוב-שחור עם הפיזיות שלו, היכולת לשמור על הכדור, הכדורים האלכסוניים והאיומיים מרחוק, וגם העונה הוא אמור להיות אחד השחקנים שעליהם תקום ותיפול נתניה.
עוד מאפיין בולט של נתניה בעונה שעברה היה הכוח האווירי שלה שעזר לה להרוויח כדורים במרכז השדה. היהלומים הובילו את הליגה במאבקי אוויר מוצלחים ומי שהיה אחראי לכך הוא עומרי גנדלמן, שנהנה מעונת פריצה והיה העוגן במרכז ההגנה, זאת למרות שהעמדה העיקרית שלו היא בקישור, ויכול מאוד להיות שגם העונה הוא ינוע בין העמדות ויוכל להיות חלק ממרכז מגרש עוצמתי שיכלול גם את בוריס אינו.
למלא את החלל
עם כל הכבוד לשחקנים עליהם דיברנו, אין ספק שהעובדה שגויאגון ילבש העונה צהוב, אבל ללא הסמל של מכבי נתניה, היא מכשול גדול מאוד שהיא תהיה חייבת להתגבר עליו. הוא היה מלך הבישולים של היהלומים עם חמישה, איים הכי הרבה מחוץ לרחבה (50, רביעי בכל הליגה) ו-23 אחוזים מנסיונות הדריבל שלהם היה רשום על שמו. גויאגון היה השחקן דרכו עוברת כמעט כל התקפה של נתניה, אבל למרבה מזלה, יש לה שחקן שאמור לקחת את העניינים לרגליים, אחד שכבר עשה זאת בחצי העונה האחרונה.
עוד לפני שרגלו דרכה על מגרשי הכדורגל בישראל, טוומאסי כונה "גניבה" של נתניה ומהר מאוד הוא הראה מדוע. שחקן האגף שהגיע מהבונדסליגה השנייה היה שחקן נתניה שאיים הכי הרבה פעמים על השער בתקופת הזמן שעברה מאז חתם והספיק להפוך לסגן מלך השערים שלה עם שבעה. הגנאי מאוד מגוון בפעולות שלו גם עם הכדור וגם בלעדיו, מרבה לבצע תנועה מהאגף להאלף ספייס כדי לקבל את הכדור במקומות המסוכנים וגם יודע לחתוך מהאגף השמאלי למרכז ולאיים עם רגל ימין החזקה שלו. בין היתר, טוואמסי גם יכול לשחק בעמדת החלוץ, תפקיד אותו שיחק בחלק קטן מהמשחק מול מכבי ת"א.
ונשאר כמובן זלאטנוביץ', מלך השערים בעונה שעברה. מלבד העוצמה ומשחק הראש שלו שהופכים אותו לחלוץ רחבה מצוין, הוא גם מרבה לאיים מרחוק - 35 איומים מתוך ה-78 שלו היו מחוץ לרחבה, מה שמהווה פתרון טוב מול קבוצות מסתגרות. אל החלק הקדמי הצטרפו גם כאמור לירן רוטמן, שעוזר בלחץ הגבוה ואריך ברקו, שניחן בנגיעה ראשונה טובה וכדרור שהופכים אותו לנשק בהתקפות מעבר.
לסיכום
מכבי חיפה, מכבי תל אביב והפועל באר שבע אמורות להיאבק על האליפות, אבל למכבי נתניה יש את כל הכלים על מנת לשאוף להשיג כרטיס לאירופה בפעם השנייה ברציפות. עם השחקנים המובילים שנשארו והחיזוק הנכון, נראה שליהלומים הולכת להיות עונה מעניינת מאוד. והיא מתחילה באיסטנבול.
