את היום הזה לא ישכח אף אוהד בית"ר ירושלים (בזכות האליפות הדרמטית), אף אוהד הפועל תל אביב (בגלל הטראומה הכואבת) וכנראה שגם אף חובב כדורגל. "משחק השרוכים" בין בית"ר ירושלים לבין הפועל בית שאן ב-2 במאי 1998 חוגג 17, אבל נראה שיש לו מעט שהיו מוכנים למחוק אותו מהארכיון שלהם, לא לציין אותו ולא להיזכר בתאריך הזה, ובמיוחד אדם אחד - איתן טייב.
"כל אחד שאני פוגש אומר לי שזה עבר ונשכח, אבל זה לא ככה", מספר טייב בראיון מיוחד ל"בוקר ספורט", תוכנית הבוקר של ערוץ הספורט כשעיניו דומעות. טייב, היה בלם הקבוצה הצפונית באותו משחק, והתכופף פעמיים לקשור את שרוכיו בזמן שהיריבה התכוננה לכדור קרן (דקות 88 ו-93). כיום הוא פנה לקריירת אימון, אך את אותו רגע הוא לא מצליח למחוק מהרזומה.
"נתנו למשחק הזה כינוי, שאני אפילו לא רוצה להגיד אותו, כינוי לא נכון. אפשר בהחלט להגיד שהתקשורת עשתה את העבודה כמו שצריך", אומר בלם העבר שמסרב להגיד את צירוף המילים "משחק השרוכים", צירוף מילים שהפך לשגור בפיהם של אוהדי הכדורגל בארץ מאז אותו משחק מפורסם.
במקום למנף את הקריירה ולהמשיך את התנופה מעליית הליגה ודריסת הרגל של הקבוצה בליגה הבכירה, טייב סובל עד היום מאותו משחק מול בית"ר, אותן דקות אחרונות שבעצם השפיעו לו על הקריירה ומחקו ברגע את כל מה שעשה עד אותו היום. "באותה עונה סיימתי - כבלם (!) - כמלך שערי הקבוצה. זה דברים שאין בכדורגל הישראלי, אבל במקום זה מדברים על משהו אחר, רק ככה אפשר להבין כמה נזק זה עשה לי".
"רציתי שיזכרו אותי כשחקן, שיזכרו שעשיתי דברים גדולים בכדורגל, ולא עם הכתם הזה שהדביקו לי. כואב לי שזוכרים וצועקים לי, זה כתם. כתם. נקודה", מספר כשעיניו אדומות מדמעות ומוסיף: "התקשורת לא מפסיקה, ואף אחד לא הפסיק. זה הגיע למצב שמי שמדבר על איתן טייב, בסוף התוכנית אומרים לו 'עשית לנו נחת', מחמיאים לו על כך שהזכיר את השם שלי".
לסיום, טייב מנסה - פעם נוספת - להוכיח את חפותו ומבהיר: "אני לא צריך סולחה עם הפועל תל אביב, זה לא קשור לסיפור. מי שרוצה להראות את האמת של כל מה שהתרחש שם, אני אומר לו שאני זכאי לחלוטין".
