קרדיט: ASJ Soyaux-Charente
כשבוחנים את התנופה האדירה שיש בכדורגל הנשים בעולם בשנים האחרונות, אפשר להתמלא תחושת החמצה שישראל לא השכילה לעלות על הגל. בכל זאת, ולמרות שהמצב של הענף בארץ עוד רחוק מלהגיע למיצוי הפוטנציאל, ישנן נקודות ציון אשר מהן אפשר לשאוב השראה להמשך הדרך. הדוגמא הכי בולטת מהעת האחרונה הגיעה דווקא מעולם הגיימינג.
עדן אביטל, הליגיונרית אשר משחקת בסוויו מהליגה הראשונה מצרפת, הפכה לישראלית הראשונה שאת דמותה ניתן למצוא במשחק המחשב פיפ''א, כשהשנה חברת המשחקים הפופולארית הוסיפה ליגות כדורגל נשים לגרסת 2023 של המשחק.
מאז יצא "פיפ''א 23" לשוק אביטל מקבלת לא מעט תגובות חמות מהסביבה הקרובה, וגם חשיפה לקהל רחב יותר שמכיר אותה. בשיחה עם הקשרית, אפשר להבין שדריסת הרגל שלה בעולם הוירטואלי מרגישה כמעיין פרס על השקעה רבת שנים, וחלומות שנמצאים בתהליך בנייה.
בראיון עם אתר ערוץ הספורט, ורגע לפני החזרה מפגרת הכריסמס, שחקנית הנבחרת דיברה על האתגרים המנטליים הכרוכים בהעתקת החיים אל מעבר לים, פערי הרמות בין ישראל לצרפת, והחלומות להמשך הדרך.
אנחנו תופסים אותך ממש אחרי החזרה לצרפת. כמה זה משמעותי, קודם כל לנפש, לקבל את הזמן חוםשה הזה?
"אני ממש ילדה של בית. לעזוב את המשפחה והחברים, אזור הנוחות שלי, זה לא היה דבר של מה בכך. אבל לאור העובדה שאני רוצה להגשים את החלום, ידעתי שאני חייבת לצאת מאזור הנוחות. הייתי על אפס שעות שינה בבית, היו לי שבועיים שניסיתי לדחוס בהם מה שיכולתי, לפגוש כמה שיותר אנשים, וזה היה ממש חשוב לי, הייתי צריכה את זה לנשמה, לגוף".
אז את אומרת שהמעבר לא היה דבר של מה בכך. אם את מסתכלת שנה וחצי אחורה, איך היית מתארת את החודשים הראשונים של בסוויו?
"קודם כל למדתי שלא הכול הולך חלק. אפילו ברמה הפרקטית, דברים שנסגרו בחוזה, דירה שהייתי אמורה להיות בה, ולא בדיוק הסתדרה כמו שצריך בהתחלה. תוסיף לזה שלא יודעים כל כך אנגלית מסביב, ובאתי עם אפס צרפתית, אז ההתחלה לא פשוטה, וזה מצריך ממך הרבה מנטליות בראש, וסבלנות. העניין הוא שגם כשאת יודעת לאן את נכנסת, כשהקושי נוגע בך ופוגש אותך, זה עדיין לא פשוט. היום אני מדברת על זה בחיוך, אבל היו רגעים של בכי".
וכישראלית, איך היה עבורך ההגעה למדינה זרה, תרבות זרה?
"להגיע לפה היה קודם כל קשה עם הטייטל שלי כישראלית. מסתכלים עליך וחושבים "יאללה נו, מה היא יכולה לעשות", ואת צריכה את בן אדם אחד שיאמין בך. היום מדברים איתי אחרת על כדורגל הנשים בישראל, מאמנים שואלים, מתעניינים ברמה שיש לנו. מבחינת ההתאקלמות היה קשה בהתחלה אבל שיפרתי את הצרפתית שלי. זה גם עניין של אופי, ואני אדם מאוד חברותי ופתוח. בסוף יש גם את שפת הכדורגל, ועם כדורגל לא צריך לתקשר במילים כדי ליצור קשר".
ומבחינת כדורגל, אנחנו שומעים תמיד מכדורגלנים וכדורגלניות שיוצאים לאירופה על "הכאפה" שהם מקבלים מההבדלים ברמת האינטנסיביות מול ישראל. זה משהו שגם את חווית?
"זה פערים שפשוט אי אפשר להסביר. בליגה בארץ שחקנית מקבלת כדור, יכולה לעצור, להסתכל, לראות לאיפה היא רוצה לפנות. פה זה לא קיים, את מקבלת כדור וכבר שתיים קופצות עליך. זה לחלוטין משהו ששיניתי אצלי, חשיבה המהירה, לדעת מה הפעולה שאני רוצה לעשות עוד לפני שאני מקבלת כדור, כי אין זמן לחשוב. זה אלמנט קטן שיכול לשדרג אותך פלאים".
אז היו לך רגעים בתחילת הדרך שהרגשת שאת לא עומדת בקצב?
"ההתחלה לא פשוטה, כשאת רואה שהפערים כל כך גדולים. בסוף השחקניות שגדלות כאן בצרפת רגילות לקצב הזה. באימון בארץ אני חושב שהייתי מגיעה ל-5 קילומטר ריצה, ופה כל אימון אני מגיעה ל-10 קילומטר. זה מתחיל בדברים כמו הפסקת שתייה. בארץ בהפסקת שתייה מדברים, לוקחים את הזמן, פה זה לא קיים. את לוקחת שלוק והאימון מוכן כבר לחלק הבא. הכול יותר יעיל, ואני מאוד אוהבת את זה".
כבר מגיל צעיר סומנה אביטל, שגדלה במחלקת הנוער של אס''א ת''א, כאחת השחקניות המבטיחות בישראל. בין 2019-2016 סיימה כל עונה עם מספר כיבושים דו ספרתי, וב-2020 יצאה לקדנציה הראשונה מעבר לים, כשחתמה ב-ASPTT Albi מהליגה השנייה בצרפת. זמן קצר לאחר מכן אביטל חזרה לישראל כשחתמה במ.ס קריית גת, אך יצאה פעם נוספת לאירופה, כשבקיץ 2021 הצטרפה לסוויו.
אביטל אמנם לא הצליחה להשתלב בהרכב הקבוצה, אך סיימה את העונה הקודמת בצורה הכי מתוקה שיש, עם צמד בניצחון במחזור הסיום שהבטיח את הישארותה של הקבוצה בליגה. העונה הקשרית עדיין לא הצליחה למצוא את הרשת, ולמרות שהיא נאבקת כדי לקבל דקות מהספסל, היא נשמעת אופטימית לקראת חלק השני של העונה.
הכדורגל הצרפתי מאוד פיזי, מאוד אתלטי. בתור ישראלית, שכידוע אנחנו לא עם שמתאפיין בנתונים פיזיים יוצאי דופן, איך את מצליחה להתמודד?
"אישית זאת שאלה מעניינת, כי מאז שאני ילדה אני שומעת שאני לא מספיק פיזית. הקו מחשבה שלי הוא שצריך לשפר את מה שפחות טוב, אבל גם מאוד חשוב לשמר ולשפר את מה שקיים. אני עובדת בחדר כושר ועושה אימוני כוח, אבל אני יודעת שאני לא השחקנית הכי פיזית, וכנראה גם לא אהיה. בסוף כל שחקנית צריכה להביא את הקסם שלה. יוסי בניון, מאור מליקסון, אנטואן גריזמן, ניימאר, גם הם לא הכי פיזיים, אבל הם מביאים את הדרך שלהם לכדורגל. ככה אני כל החיים, אני יודעת שאני לא הכי פיזית, אבל אני יכולה להביא דברים אחרים למשחק".
גם מכיוון הפוזיציה של הקבוצה שלך את בסיטואציה שונה. היית שחקנית התקפה מובילה בקריית גת ואס''א ת''א, קבוצות מובילות בישראל, והיום בצרפת את משחקת בקבוצה שנלחמת על חייה. איך זה להתמודד עם שינוי כזה כשחקנית?
"זה לא פשוט, כי בסוף אין שחקן שאוהב לרדוף אחרי הכדור. אנחנו בסיטואציה לא נוחה, חווינו כמה שינויים וחילופי מאמנים, אבל בינינו השחקניות אנחנו כן מאמינות שהחצי השני של העונה ייראה אחרת. כולנו היינו צריכות את החופש הזה, היו דברים שפחות התחברו, אבל הפוטנציאל קיים פה, וכבר הצלחנו לשרוד בליגה בשנה שעברה".
אנחנו ראינו בקיץ האחרון לא מעט ליגיונריות חוזרות לשחק בארץ. את נמצאת בקבוצה שנאבקת על חייה, ובתוך זה את גם נאבקת על למצוא את מקומך בהרכב. בתוספת המרחק מהבית, לא עלתה אצלך מחשבה לשוב לישראל?
"החזרה לישראל מאירופה זה לא דבר פסול, ואנחנו רואים את זה קורה גם בכדורגל גברים הישראלי, כל אחת עושה מה שנכון לדרך שלה. אני יודעת לדבר רק בשמי, ואני יכולה להגיד שהפתרון הכי קל זה לחזור לבית. כבר קיבלתי כמה הצעות מישראל, אבל היום אני בת 25, ועכשיו זה הזמן שלי לרדוף אחרי החלום. הגעתי למקומות יפים, עשיתי דברים יפים, אבל אני עוד לא הגעתי לאן שאני רוצה. זה מחייב מנטליות מאוד חזקה, ואני לא אגיד שאני לא בוכה לפעמים, אבל המטרה שלי, החלום שלי שמאמינה בו עדיין קיים, ואני לא הייתי עוזבת מלכתחילה אם לא הייתי מאמינה בו".
"חולמת להגיע עם נבחרת ישראל לטורניר גדול"
חוץ מלהצליח על המגרש, אין שאיפה להיות גם כוכבת, שתלכי ברחוב ויזהו אותך בכל מקום?
"זה קצת מורכב להסביר. לפעמים אני חושבת לעצמי אם לוקחים אותי מול שחקן ישראלי, אז בסופו של יום אנחנו עושים אותו דבר. קמים כל יום לעשות את מה שאוהבים ומתפרנסים ממנו, עושים אותם כמות אימונים, משקיעים, אבל בסוף אותו מכירים ואותי לא. אני לא אומרת את זה ממקום של קנאה, אבל בסוף ההכרה שיש בכדורגל גברים עוזרת להם להסתדר כלכלית. עכשיו זה לא שאני משחקת בשביל יום אחד להיות "כוכבת", אבל כל התעניינות, כל חשיפה, היא סוג של בוסט להמשיך לעבוד קשה. זה לא הדבר הכי חשוב, אבל גם לקבל תגובות טובות ומחמאות, זה משהו שהוא נעים, ברור".
ואם כבר כוכבים, את משחקת בליגה מהטובות באירופה. חווית רגע של "וואו" במשחק מסוים?
"שיחקתי נגד פ.ס.ז', שזה באמת הטופ של הטופ. זה מתחיל לפני שהשחקניות עולות למגרש, ואת רואה ים של אנשי צוות סביבן, כולם מתואמים בלבוש, מתוקתקים. הכול נראה כל כך מקצועני, ואז על המגרש אז בכלל רואים את שיטת המשחק, ואת מבינה שכל שחקנית היא גם שחקנית נבחרת. היה מקרה שאני זוכרת שפ.ס.ז' הגענו אלינו, ואני רואה מחוץ לאיצטדיון אנשים שותים, ולא מייחסת לזה חשיבות. פתאום מחדר ההלבשה אני שומעת בומים. אני כישראלית ישר חושבת שזה קאסמים, וחברות שלי לקבוצה צוחקות עליי, אומרות שזה פשוט האוהדים של פ.ס.ז' שהדליקו חזיזים. אוהדים שנסעו 5-6 שעות למשחק חוץ, זה טירוף. במשחקים בין ליון לפ.ס.ז' זה בכלל משהו אחר, המשחק נערך בפארק דה פראנס, יש אלפי אנשים באיצטדיון".
אז לסיכום, אנחנו בפתחה של שנה אזרחית, מתחילים מחצית שנייה לעונה, מה המטרות להמשך הדרך?
"להמשיך ללמוד, לשדרג את היכולות שלי, אני מאוד רוצה לבוא לידי ביטוי במספרים. אבל אם מדובר על חלומות, אז אני לגמרי חולמת יום אחד להגיע עם נבחרת ישראל לטורניר גדול, ומקווה גם למצוא את עצמי משחקת בקבוצה מהטופ של אירופה".
