נדמה שמאז הקמתו המחודשת בשנת 1962, על חורבות מגרש באסה, לא ידע אצטדיון בלומפילד שליט כמוהו. המקדש היפואי כבר ראה לא מעט שחקנים גדולים; משה סיני וגילי לנדאו, גיורא שפיגל ואבי נמני, אבל רק שחקן אחד ידע למלוך על האצטדיון הזה בצורה מושלמת - להפוך לגיבור גם של שערים 4-5, וגם של שערים 10-11, באותו גלגול. לא היה שחקן שהצליח לייצר סביבו כל כך הרבה רגעים גדולים, מרגשים, עילאיים ומעוררי מחלוקת - כמו ערן זהבי.
ורגע לפני שהוא חוזר לבלומפילד, בפעם הראשונה עם קבוצה מחו"ל - פ.ס.וו, הגיע הזמן לחזור אחורה. אל הרגעים הגדולים של מספר 7, במגרש שבו שלט במשך כמעט עשור. לכל הפעמים שבהם כתב פרקים מרשימים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי והתל אביבי, ממש במו רגליו. חמישה סיפורים על חמישה רגעים גדולים של "האקדוחן" במגרש שהיה ביתו.
24 באוגוסט, 2010 - הפועל ת"א נגד רד בול זלצבורג (או: "זהבי באלופות, טייק 1")
נדמה שמבין כל השערים שיופיעו כאן, זה היה הביצוע הכי פחות מרשים - אבל גם הסטייטמנט הראשון במגרש הביתי. שלושה חודשים קודם, זהבי נכנס לפנתיאון הכדורגל הישראלי עם השער שהביא דאבל להפועל - אבל זה קרה בטדי. זהבי, גם כאן כמו בירושלים, הגיע בזמן שהאדומים היו צריכים אותו: הפועל אמנם הגיעה עם יתרון של שלושה שערי חוץ מהמשחק הראשון באוסטריה, אבל בדקה ה-42 ספגה שער עצמי מרגליו של דאגלס דה סילבה. שער אחד נוסף, והאוסטרים מדיחים את הפועל. ואז - הגיע מספר 16 עם בעיטה לפינה הקרובה, שנכנסה בקושי בקושי, אבל הרעידה את בלומפילד. בפעם הראשונה בתולדותיה, הפועל בשלב הבתים. על מה שקרה שם? בפרק הבא.
24 בנובמבר, 2010 - הפועל ת"א נגד בנפיקה ליסבון (או: "זהבי תופס בעלות")
קמפיין ליגת האלופות של הפועל ת"א ואלי גוטמן נפתח חלש. אחרי שלושה משחקים, היא מצאה את עצמה עם אפס נקודות - אחרי ההפסדים לבנפיקה בפורטוגל, ליון בבית ושאלקה בגרמניה. בגומלין נגד 04, שזכור בתור "המירוץ לחולצה של ראול", האדומים סיימו בתיקו 0:0 והבטיחו שלפחות נקודה תצא מהם. אף אחד לא הכין את יושבי בלומפילד למה שיקרה שלושה חודשים בדיוק מאז הרגע הגדול הקודם של זהבי. הפועל פוגשת את בנפיקה, כשבהרכב שלה מככבים פאביו קואנטראו, דויד לואיס, חאבי גארסיה, פאבלו איימר וחאבייר סאביולה. ובאותו ערב, הפורטוגלים גם שלטו במשחק - אבל בצד השני היה זהבי, שכהרגלו היה מסוכן מכולם. בדקה ה-24 הוא נגח לרשת את הראשון, בתוספת הזמן הוא נעץ את השלישי בגול א-לה טדי: מימין לשמאל, טיל בחצי גובה. הפועל רשמה את גדול נצחונותיה האירופיים, מול יריב קשה ברמה עולמית. בסוף, היא אמנם תסיים אחרונה, אבל יצאה עם רגע אחד גדול. וכל זה בלי להזכיר שבמחזור האחרון זהבי נתן גול במספרת.
16 בדצמבר, 2013 ו-3 בנובמבר 2014 - מכבי ת"א נגד הפועל ת"א (או: "זהבי מעורר מחלוקת")
אי אפשר לספר את הסיפור של זהבי בלי לדבר על הקרע עם הקהל האדום. מי שגדל בהפועל, והפך ברבות השנים לגיבור של המועדון, מצא את עצמו בפיתולי ההיסטוריה נוחת דווקא ביריבה הגדולה מהצד השני של הכביש. כבר מהדרבי הראשון הוא לא שבע נחת מהקהל הנבגד של הפועל, ובדרבי השני הוא הוסיף - מבחינתם - חטא על פשע שחגג בראוותנות עם הקהל הצהוב נגד קבוצתו לשעבר. אבל שתי תמונות, כמעט בהפרש של שנה, מספרות את סיפור הפרידה והשנאה בין זהבי לשער 5. אלה היו שני פנדלים, אותם היה צריך זהבי לבעוט מול קהל אוהדיו שהפכו לשונאיו. פעמיים הוא גם דייק באותה הצורה: בעיטה חדה אך לא מאוד חזקה, לפינה הנגדית של השוער. ובשניהם, אותה החגיגה - פיו פיו. תנועת הירי המפורסמת לעבר הקהל של הפועל, כמו בשיר הישן של ננסי סינטרה. באנג באנג, הוא ירה בהם. בפעם השנייה זה נגמר בפיצוץ דרבי, לראשונה בהיסטוריה של המשחק. אלרואי "פואד" ידעי פרץ למגרש, ותקף את זהבי - במה שהוביל דווקא להרחקתו של האחרון. המשחק לא הגיע לסיומו, כמו היריבות הגדולה.
17 במרץ, 2014 - מכבי ת"א נגד הפועל ת"א (או: "זהבי חוצה את הקווים, רשמית")
היחסים של זהבי ומכבי תל אביב היום זכורים כאהבה גדולה, אבל בתחילת הדרך - כפי שאפשר לצפות - זה היה מורכב. בכל זאת, זהבי היה מוכר להם בעיקר כמי שכבש נגדם בלא מעט הזדמנויות. אבל במשחק הזה, זהבי שינה את עורו לחלוטין. זה ייזכר לעד כמשחק שבו הפך מאדום לשעבר - לצהוב בוהק. כמו ב"גברים בשחור", הוא מחק לכולם את הזכרונות הישנים - ונולד מחדש כאייקון מכביסטי. זה התחיל בדקה ה-33 עם בעיטה שהכניעה את קליימן מול שער 5. אחרי שהפועל עלתה ליתרון בדקה ה-87, הוא הבזיק עם פנדל בדקה ה-88 - ואז, היה הרגע שלו: כדור העומק של ברק בדש שהגיע אליו בתזמון מושלם, וסיומת קלאסית לפינה השמאלית. שער 11 בשמיים, עוד דרבי צהוב מיני רבים, ודרך סלולה לאליפות שנייה ברציפות. מכאן, ההיסטוריה השתנתה. בפרק הבא, היא גם תיכתב.
11 באפריל, 2016 - מכבי ת"א נגד בית"ר ירושלים (או: "זהבי בספרי ההיסטוריה")
בכל הקריירה שלו, לצד הרצון בתארים קבוצתיים, זהבי גם רדף אחרי מקומו האישי בצמרת. בהמשך הקריירה, הוא גם יכבוש שני שיאים נוספים - הכובש הישראלי הגדול בכל הזמנים, וגם מלך השערים של נבחרת ישראל. אבל אלה יגיעו עם הנבחרת - אחד יקרה בטורשאבן, איי פארו, והשני יושג בכלל בבאר שבע. אם בבלומפילד עסקינן, אנחנו חוזרים למחזור ה-30 של עונת 2015/16. מכבי רצה לאליפות נגד הפועל באר שבע של ברק בכר, שמתחילה לגמגם, והיא מקבלת את בית"ר של דראפיץ', ברדה ורוקאביצה - שנתן לה בראש עם שלושער, במפגש הראשון בין הקבוצות. לזהבי היה בראש את צילו של נסים אלמליח ז"ל - האיש שכבש 30 שערים בעונה אחת, שיא כל הזמנים למלך שערים בליגה הבכירה. זהבי החל את המשחק עם 29. במשחק דרמטי ומותח, מכבי הגיעה לתוספת הזמן כשזהבי כבש אחד, אבל על הלוח התוצאה היתה 2:2. הצהובים היו זקוקים לניצחון כדי לעלות למקום הראשון - ובתוספת הזמן, כמו תמיד, מספר שבע היה שם כדי לשים את הרגל. בבת אחת, הקבוצתי והאישי התאחדו - מכבי עלתה למקום הראשון במאבק שלה, וזהבי הפך למלך כל הזמנים. היסטוריה.
עוד מעט, הוא יחזור הביתה. יהיו כאלה שיגידו שזה הפרומו לקראת הקאמבק האמיתי - למדים הצהובים של מכבי. יהיו כאלה שיאמרו שזהו רק ספין. רק המציאות תכריע. בכל מקרה, בלומפילד קשישא מחכה לעוד ערב אחד גדול מזהבי. הכל כבר מוכן.
