המשחק The Medium הוכרז במקור בשנת 2012 לקונסולות הדור הקודם-קודם - לקונסולות הפלייסטיישן 3 והאקס בוקס וואן. בסופו של דבר החברה המפתחת שלו Bloober Team החליטה שעדיף לדחות את המשחק עד שהטכנולוגיה תתקדם מספיק והיא תוכל לפתח את המשחק שהיא מעוניינת בו בלי להתפשר. עברו תשע שנים, ומאז הוכרז מחדש כמשחק אקסקלוסיבי של מיקרוסופט לקונסולות האקס בוקס והמחשב האישי. אז האם ההמתנה והמשחק עומד בציפיות? ובכן, יש מצב. פשוט לא בציפיות שלי.
עלילה
עלילת המשחק עוקבת אחר מריאן - מדיום המסוגלת לתקשר עם המתים ולעבור בין העולם האמיתי לעולם הנשמות. הסיפור של מריאן מתחיל לאחר שאביה החורג נפטר, ובזמן שהיא מתאבלת על מותו היא מקבלת שיחת טלפון מאדם מסתורי בשם תומאס שטוען כי הוא מודע לכוחות שלה, ושהוא יכול לספק לה תשובות שהטרידו אותה במהלך כך חייה: מהיכן הכוחות שלה הגיעו, ומה המשמעות הנסתרת מאחורי חלום שלא מרפה ממנה כבר שנים, בו היא צופה בילדה שנורית למוות באגם מסתורי.
המסע של מריאן אחר תשובות יביא אותה לאתר נופש נטוש בשם Niwa - שם היא תפגוש את Sadness - נפש אבודה של ילדה שנספתה באסון שהתרחש באותו אתר נופש לפני שנים. מריאן תצתוות ביחד עם Sadness והשתיים יחפשו יחדיו רמזים אחר תשובות, תומאס, הזכרונות האבודים של Sadness. אה, ועל הדרך הן ינסו להמלט ולהמנע מיצור מסתורי מעולם הנשמות העונה לשם "The Maw" - שמאיים להשתלט על גופה של מריאן ו"ללבוש את עורה". מי אמר מטריד ולא קיבל?
בלי להכנס לספויילרים מיותרים, מדובר ברעיון מעניין, אבל בסופו של דבר ברמת הביצוע אני לא מרגיש שהוא צלח: מריאן תדבר לעצמה (או יותר נכון אל השחקן) ותקריין רוב הזמן את מחשבותיה בסגנון פילם נואר. הייתי מקבל את הסגנון יותר בסדרה או בסרט, אך מכיוון ומדובר במשחק בו לי, בתור שחקן, יש חלק בלתי נפרד ממה שמתרחש על המסך - ברוב המקרים הרגשתי כאילו המשחק מאכיל אותי במידע בכוח, ולא נותן לעלילה להתרחש באופן טבעי. למרות שהמשחקיות מספקת חופש חקירה עבור השחקן (ומיד נגיע לזה) עדיין הרגשתי סוג של "ניתוק" וחוסר יכולת להתחבר לדמויות במשחק.
משחקיות
המשחק מתקיים ברובו בגוף שלישי כאשר המצלמה נמצאת במיקום קבוע, בדומה לסדרת רזידנט איוול בתחילת דרכה, בזמן שחקירת המפה והרמזים באיזורים מסויימים מתבצעת בגוף ראשון. עד כאן הכל בשגרה, אך אלמנט המשחקיות שמייחד את The Medium הוא חידוש מרענן: מכיוון ומריאן מסוגלת לעבור בין עולם העולם האמיתי לעולם הנשמות, השחקנים יבלו במסך מפוצל בחלקים מסויימים של המשחק, שם הם ישלטו על מריאן בעולם האמיתי ועולם הנשמות במקביל, ולמעשה כל פעולה שהשחקן יבצע במציאות אחת - ישפיע למעשה על המציאות השנייה.
מריאן מסוגלת "לנתק" את עצמה מהעולם האמיתי, ולשלוט רק בדמותה בעולם הנשמות - זה מעניק מימד נוסף לפאזלים הסביבתיים והחידות שהשחקנים יפתרו במהלך המשחק. זוהי למעשה גולת הכותרת של הגיימפליי, ומדובר ברגעים היותר מהנים שיש ל-The Medium להציע.
זהו הישג טכנולוגי לא קטן ומרשים בהחלט, שמנצל כראוי את הכוח של האקס בוקס Series X\S: מדובר הרי במסך מפוצל שדרש מהמפתחים ליצור שני עולמות מקבילים זה לזה, שמעניקים שליטה מוחלטת לשחקן והכל בזמן אמת. זה דורש לא מעט כוח עיבוד. כנראה שזוהי אחת מהסיבות שב-Bloober Team רצו לדחות את המשחק עד שהחומרה של הקונסולות תאפשר זאת.
מעבר לפאזלים והמשחק במסך המפוצל, קיימים גם מספר רגעי התגנבות ובריחה מ-The Maw, אותו יצור שהזכרנו שרודף אחר מריאן. מדובר בקטעים שמבוצעים ובעיקר נראים היטב ומוקפדים - אבל לא בהכרח הצליחו לרתק אותי או לגרום לי להתיישר בכסא. חלק גדול מהמשחקיות הוא גם המסתורין, והשחקנים ימצאו את עצמם חוקרים את הסביבה בשביל למצוא פתקים או תמונות עם רמזים למה שקרה, ואולי גם למה שעתיד לקרות עד סוף המשחק.
אני חושב שחלק מאוד גדול מהטענות היא הטעם האישי שלי: The Medium נתן לי הרבה ווייבים של משחקים כמו Life is Strange שפשוט לא הצלחתי להתחבר אליהם מעולם. אני גם לא בהכרח נהנה ממשחקי אימה, או ממשחקים עם מצלמות קבועות מראש מכיוון וזה מרגיש לי כל כך מגביל עבור השחקן. אני מבין שההגבלות הללו אמורות לשרת את תחושת האימה והמתח שהמשחק מעביר, אבל יצא שהרגשתי מנותק כאשר רוב הזמן אני בעיקר משחק על "אוטומט". בטח לא מצליח להתחבר רגשית. ותאמינו לי שניסיתי.
העלילה והסיפור לא בהכרח הצליחו לרתק אותי או להפתיע אותי. שאבתי את עלילת המשחק ורוב התגובות שלי הסתכמו באמירת "סבבה" לעצמי, שמשם המשכתי הלאה. לא סבלתי, אבל בהחלט היו חלקים שהייתי מעוניין לזרז יותר את מהלך המשחק כדי להגיע לפואנטה. גם כשהעלילה הפתיעה עם טוויסטים או הגיעה לשיא שלה - אני לא יכול לומר שמדובר במשהו שלא ראיתי נעשה בעבר או שלא צפיתי שיקרה.
גרפיקה
The Medium סובל ממחלה שלא מעט משחקים סובלים ממנה: הגרפיקה ברובה יפה ומפורטת, עד שזה מגיע לדמויות עצמן. אם נסתכל רק על הדמויות - הן לא מרגישות כאילו הן נוצרו עבור הדור החדש: הבעות הפנים מרגישות מתות רוב הזמן ולא נראה שנעשה שימוש בטכנולוגיית Motion Capture לשחקנים ולדמויות שלהם. זה לא תנאי הכרחי לכל משחק - אבל זה מרגיש כאילו האנימטורים יכלו להשקיע יותר בתוצאה הסופית. גם דמותו של הנבל The Maw אולי מעוצבת בצורה מאיימת, אך נראה כאילו יכל להיות מפורט וחד יותר ממה שיצא בתוצאה הסופית.
כל השאר? יפייפה. הרקעים והמפות שבהם מריאן תסתובב מפורטים להפליא, ותחושת הניכור והאימה עולה ברוב החלקים שבהם נבקר - וזה בדיוק מה שהמשחק מנסה להעביר. אפקטי התאורה נהדרים עם המשחק של אור וצל וגם עולם הנשמות מביא איתו אווירה לא נעימה, וכל מה שבא לכם הוא לברוח משם כמה שיותר מהר ולחזור לרגעים קצת יותר שקטים במשחק. גם הרגעים הקצת יותר מורבידיים והסוריאליסטים מבויימים היטב ומוקפדים על הפרטים הקטנים, ולמשחק ממש לא חסר סטייל מצמרר משלו, ולמרות שעיצוב השלבים פשטני יחסית - הוא עדיין מלא חיים ופרטים.
זמין גם למחשב וגם לקונסולות
כחלק מהאסטרטגיה של מיקרוסופט להפוך לנגישים יותר עבור הצרכן, The Medium זמין גם למחשב וגם לקונסולת האקס בוקס Series X\S. המשחק אמנם נועד להיות כזה שהושק עבור קונסולות האקס בוקס, ושם הוא אמור להוציא את הביצועים הטובים ביותר, אך בתור שחקן מחשב (בעיקר) רציתי לראות איך האופטימיזציה שעשתה מיקרוסופט למשחק, והאם היא באמת מתחייבת שכל משחק שלה ירוץ גם על הקונסולות וגם על המחשב ללא בעיות.
שיחקתי דרך חשבון ה-Game Pass (המשחק זמין גם בסטים) על המחשב האישי שלי, ואני יכול לציין שה-radeon 5700 xt שלי אכל את המשחק בלי בעיות ורץ בצורה חלקה, אך סבלתי מקטיעות של חצי שנייה בכל פעם שהמצלמה שינתה את המיקום שלה בסצינות המעבר. לא דיל ברייקר - סתם העיק.
ברגע שהבנתי שהמשחק הרבה פחות ידידותי למקלדת ועכבר כמו שאני אוהב, חיברתי את שלט האקס בוקס שלי וקיבלתי חוויית משחק הרבה יותר קלילה ואינטואטיבית. לאחר כמה שעות שבהן סיימתי את המשחק מחשב, עברתי לשחק מחדש גם באקס בוקס Series X כדי לבדוק איך הוא מתמודד, וכמו שכבר ציינתי: כוח העיבוד של הקונסולה מנוצל היטב והמשחק רץ עליה בצורה חלקה ונהדרת. ותודות לכונן ה-SSD של הקונסולה הוא נטען גם יותר מהר מהמחשב האישי שלי, כי מה לעשות שהבייבי שלי כבר לא הכי צעיר.
לסיכום
The Medium הוא משחק שאפשר להגדיר אותו כ"סבבה לגמרי", ועבור לא מעט אנשים זה מספיק בהחלט. הוא לא מנסה לפרוץ דרך, ואת מה שהוא מנסה להעביר - הוא עושה זאת היטב ובקפידה. אפשר לראות את הכישרון הרב שקיים אצל Bloober Team - בין אם מדובר במכניקות המשחק או ברעיונות הכללים שלהם. היא אולי חברת אינדי אבל היא יודעת מה היא עושה, וזוהי בהחלט נקודה נהדרת לטובת מיקרוסופט - שהבטיחה משחקים עבור כלל השחקנים. וכן, זה כולל גם משחקים יותר קז'ואלים ופחות הארדקור.
לצערי הרב הטעם האישי שלי לא איפשר לי להנות מהמשחק כמו שרציתי - אבל זה לא אומר שהוא משחק רע. הוא פשוט לא בשבילי. אם אתם מעוניינים במותחן פסיכולוגי עם פאזלים סביבתיים וסיפור בעל אלמנטים של אימה שעשוי לרתק אתכם ל-7-8 שעות - The Medium הוא אחלה אופצייה שבעולם. עכשיו מיקרוסופט בבקשה - תוכיחו שה-Halo החדש יהיה שווה את ההמתנה.
עותק הסקירה סופק ע"י מיקרוסופט ישראל.
