לכל אחד מאיתנו יש חלום להיות כוכב כזה או אחר, ואין כמו פורים להגשים את הפנטזיה. אבל כמה מאיתנו נולדו ככוכבים? עבור ושם המשפחה דיבי וביום שישי יחגוג האיש והשם המבטיח יום הולדת 28. "נולדתי ב-1987, כמה חודשים אחרי מונדיאל 86' שבו זכתה נבחרת ארגנטינה. אבא שלי, שמטורף בכלל על ברזיל, טען שמראדונה הוא השחקן הטוב בעולם ועל כן אני אקרא על שמו", סיפר. ואיך הוא ניגש לקנות משהו ב'ארומה'? הוא מודה: "בחיים שלו לא אמרתי את השם האמיתי שלי שם, תמיד ממציא להם שמות. מעדיף לבוא בצניעות".
בעונה שעברה עלה ליגה עם מ.ס בקה מליגה ג' (שכבר הספיקה להתפרק), ושנה לפני כן ירד ליגה עם אחווה חיפה. בשנים האחרונות הוא משחק חלוץ ובשבועות האחרונים מתופקד בכלל כמגן, אבל בתחילת הדרך שלו, כילד בן 10, הוא בכלל שימש כשוער. "זו היתה תקופה שעברנו לחו"ל ושיחקתי שם באיזו קבוצה. המנהלים שם ראו אותי גם עושה כמה מהלכים עם הכדור ושאלו אותי 'מה אתה משחק?', עניתי 'שוער'. אז אחד מהם אמר לי 'לא, אתה מראדונה. אתה חלוץ'. משם התחלתי להבין שעדיף לנסות".
למרות ה'היי' התקשורתי, הקבוצתי ואהדת הקהל, לא בטוח שדייגו מראדונה דיבי שמח עם השם הנוצץ שהודבק לו בלידתו: "נראה לי שהיה עדיף שיקראו לי בשם אחר. אנשים שומעים את השם שלי, ומצפים לראות מסי על המגרש. שיחקנו במקומות שהמאמן שמע שקוראים לי 'מראדונה', והוא חשב שיש לו 'כוכב' בקבוצה. יש תמיד הרגשה שאם אני לא יותר טוב מכל 18 השחקנים בסגל, אני לא מראדונה באמת".
"הציפיות גבוהות ממני, וזה לגיטימי", הוסיף דיבי, "כי אם שחקן יבוא ויגיד לי, קוראים לי 'רונאלדו', אני מצפה לראות שהוא מצדיק את השם. למרות הכל, אני מבסוט ממראדונה, כיף לי". הוא שיחרר הצהרה ואמר: "יש לי ילדה מדהימה, אבל אם אשתי תלד בן בשנים הקרובות, אני אקרא לו מסי. השם כבר מוכן ויש אישור של האישה". וגם חלום נותר לו בפתח: "להיות בארגנטינה, לראות את המדינה והתרבות. בלי מראדונה והכדורגל, מי היה מכיר את המדינה הזאת?".
למ.ס רובי שפירא חיפה הצטרף מראדונה בקיץ האחרון, עת הוקם המועדון. "אהדתי אותם בצעירותי", הוא אומר בגאווה, "בעונת האליפות קצת התנתקתי כי הייתי בחו"ל, אבל העונה חנא פרהוד (המאמן) ששיחקתי אצלו בשנה שעברה קרא לי לבוא, ונעניתי בכיף ובאהבה. אם אי פעם רציתי להרגיש שאני בליגת העל, אז זה קורה ומתרחש בפועל בקבוצה הזאת. יש שם דברים שאין בליגה הבכירה, ברמת ניהול, תקשורת, קהל, תנאים, שחקנים, משפחתיות. הכל מהכל. יש פה אנשים שיודעים לתת ומעריכים את מה שאתה נותן בחזרה, וזו פשוט משפחה. סוד ההצלחה שלנו הוא חדר הלבשה נקי ובריא, בלי עימותים מיותרים, בלי צעקות ובלי 'למה לא מסרת לי?', אין אחד שעושה משהו בכוונה וכולם יודעים שהמטרה של הקבוצה היא אחת – עלייה בסוף העונה לליגה ב'".
על שיתוף הפעולה עם הקהל האדום בכל סיום משחק: "יש פה קהל בלתי ייאמן. עשר דקות לפני משחק הם מתחילים לשיר, 500-600 איש, מההתחלה עד הסוף בלי הפסקה. בסוף המשחק יש לי קטע אישי שלי שכל הקבוצה באה לגדר ומול האוהדים אני צועק: "הפועל", והם עונים לי. אחרי זה אני צועק " אולה", והם מחזירים לי. התרגשויות מטורפות. לאן אפשר להגיע עם הקבוצה הזאת? תרשום שהיא תגיע רחוק מאוד, לא יודע מתי ועד לאן, אבל רחוק".
