אז הנה, על ההתחלה, למען גילוי נאות, שאולי יפתיע מי מחברי: אני אוהד של בית"ר ירושלים. לא מהשרופים ולא כזה שחי משבת לשבת. הגן (הגברי?) הזה די דפוק אצלי. אני מהאוהדים שהתעניינותם בכדורגל דעכה במשך השנים, והם אפילו יכולים להבין לפעמים, במשחקים משעממים במיוחד, את האמירה של ישעיהו ליבוביץ על העשרים ושניים שרצים ללא תכלית ועד שהם מגיעים לכדור הם בועטים בו.
ובכל זאת, קבוצה, להבדיל ממפלגה, מקצוע, מקום עבודה ושאר ירקות, כנראה לא בוחרים ולא מחליפים. מגיל אפס ידעתי שבית"ר ירושלים היא הקבוצה שלנו וגם אם החינוך הדתי שלי לא כלל יציעי ספורט, הוא היה ברור: תמיד נעדיף שבית"ר תנצח. זכיתי לגדול בדור שידע את אוחנה ומלמיליאן, את ימק"א ואת היריבויות הגדולות עם הפועל ת"א ומכבי חיפה. זכיתי לראות אליפויות (מהראשונה שבהן והלאה) וגביעים. עד כאן, נורמלי ומטה.
והנה, אותה קבוצה מסומפטת מאבדת את הראש והכיוון וצוללת בתודעה הציבורית ממאורע גזעני אחד לאחר. כמי שרואה במאבק בגזענות את אחד השיאים של המין האנושי בכלל ושל העם היהודי בפרט (שאולי היה זה שהמציא את המאבק לחירות ולביעור הגזענות), קשה לי לתאר עד כמה כל מאורע כזה מנוגד לכל נים מישותי.
מה היה לנו בתפריט? התנפלות על עוברי אורח דוברי ערבית במלחה? היה. קריאות ונהמות כלפי שחקנים אפריקאים? זכינו גם זכינו. שירי נאצה לערבים בתפריט האוהדים הקבוע? יש. והנה עכשיו, "טוהר הגזע", שחור על גבי צהוב ושריפת המועדון, כמיטב מסורת עדות הגשש החיוור.
בין היציע המזרחי ליאיר לפיד
הגזענות והאלימות במגרשי הספורט איננה מנותקת מהאלימות והגזענות הפושה בחברה הישראלית. בעניין זה מנהיגינו לא חפים מתרומה לעניין. אמירה מזלזלת בסגנון ה"זועבי'ז" של יאיר לפיד (שטוב עשה כשהתנצל בפני אחמד טיבי, על ההכללה והזלזול המשתמע) קשורה קשר הדוק לאפליית יוצאי אתיופיה מדירות בקרית מלאכי, הפגנות אלימות כלפי פליטים בדרום תל אביב, איסור השכרת דירות והצתת מכוניות בצפת, פעולות טרור של "תג המחיר" בכל מקום ואתר (ללא נאשם מורשע אחד!) והתופעות במגרשים השונים.
החברה הישראלית חייבת לאמץ את המוטו של פרשת השבוע: "וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", כמו גם אמירות רבות אחרות על האלמנה, היתום ושאר "אחרים" בחברה. היהדות כולה מושתתת על יסוד הסולידריות והאמפתיה האנושית, של עם העבדים שזכה לחירות. אפס סובלנות ציבורית לעניין צריכה לפעול גם כנגד נבחרי ציבור משתלחים ומול גורפי הון פוליטי דלוח במחוזות השנאה.
די לצביעות - קל מאוד לגלגל האשמה לפורעים הערסים/בבונים/קיצוניים של בית"ר ירושלים. כן, אבל. לצד החשיבות ביד קשה ואפס סובלנות, חשוב לבער את הנגע בכל מקום ואתר. אוהדי בית"ר כאוהדי הפועל. רבנים כחברי כנסת. דין אחד. ובעניין זה, ייקוב הדין את ההר. גלישה לגזענות הפוכה שמסמנת את אוהדי בית"ר כולם כחמומי מוח, ימנים, מזרחים גזענים, מסוכנת לא פחות מהתופעה הנדונה.
החברה הישראלית זקוקה לטיפול עומק. מחלת השבטיות והפוליטיקה של השנאה מובילים בשיח הציבורי ומניבים רווחים נאים למשתמשים בהם. רק שילוב אמיתי, בהכרה, במשאבים, בהקשבה, של כלל האוכלוסיות, יביא לשינוי. נשים, חרדים, ערבים, מזרחים, יוצאי אתיופיה וחבר העמים, עניים. יחד שבטי ישראל. כי אין לנו ארץ אחרת.
>> הערב יתקיים באצטדיון טדי אירוע תמיכה בעד הסובלנות בקרב אוהדי בית"ר, הפרטים בפייסבוק