60 שנה חלפו מאז שיחקה הפועל ב"ש את משחקה הראשון אי פעם. היריבה אז היתה קבוצה המורכבת משחקנים שגרים בקיבוץ מפלסים שבדרום. בראשון במאי, 1950, כשהליגה המקומית עוד היתה בחיתוליה, החלה הקבוצה מהנגב בפעילות ספורטיבית.
אך עוד קודם לכן, הוקמה קבוצת הכדורגל של הפועל ב"ש. הקבוצה קמה כבר בסתיו 1949 (את התאריך המדוייק לא זוכרים בבאר שבע), אך נמנעה מלהשתתף בליגות המקומיות, כיוון שבהתאחדות לא איפשרו לה להירשם לליגה, בגלל המרחק הרב ממרכז הארץ, המצב הביטחוני הקשה והכבישים הרעועים באותן שנים.
ברוך כהן: "המגרש שלנו היה בגן ציבורי"
בעקבות החלטת ההתאחדות נאלצה הקבוצה החדשה לחפש לעצמה יריבות אימון שקרובות גיאוגרפית למקום מושבה של הקבוצה מבירת הנגב. היריבה הראשונה שהגיעה לפגוש את הפועל ב"ש, היתה כאמור קבוצה של צעירים מקיבוץ מפלסים שזכו לעשות היסטוריה.
"המגרש שבו היינו משחקים היה בגן ציבורי בעיר העתיקה, איפה שהיום הוקם מרכז הצעירים", נזכר ברוך כהן, שהבקיע את שער הניצחון באותו משחק שהסתיים בתוצאה 4:5 לטובת הפועל באר שבע.
"לא היו גדרות וכל מי שהגיע לצפות במשחק עמד על הקווים. כיוון שלא קיבלו אותנו בהתאחדות זה היה משחק ידידות ולא היה מתאים יותר מאשר לציין את חג הפועלים עם ניצחון של הפועל ב"ש", אומר כהן.
כהן, כיום בן 84, מספר בהתרגשות על המשחק הראשון כאילו מדובר באירוע שקרה לא מזמן. "שיחקתי בתפקיד הקיצוני השמאלי שזה מקביל כיום לתפקוד שבין מגן לקשר בצד שמאל. בעבר שיחקו בשיטה אחרת ובאותם ימים שמענו על שייע גלזר ויעקב חודורוב שהיו הכוכבים הגדולים של אותה תקופה".
"למשחקי החוץ היינו נוסעים במשאית"
כהן מוסיף: "בנעוריי שיחקתי כדורגל ברומניה וכשעליתי ארצה השתקעתי ברחוב האבות בבאר שבע. בימי שבת הייתי יוצא למגרש שבו היתה אדמה חזקה. אני הייתי האשכנזי היחיד בחבורת השחקנים באותם ימים ולצידי שיחק מרכוס אברג'יל שגם הבקיע צמד באותו משחק היסטורי".
"בתקופה ההיא היינו עושים הכל לבד, החל מקניית נעליים ועד הארגון של המשחק. למשחקי החוץ היינו נוסעים במשאית של אחד מראשי הקבוצה שהיה עובד ב'סולל בונה", מסכם כהן.
שנתיים לאחר מכן התפרקה הפועל ב"ש. מאחר שלא נרשמה לליגה ולא מצאה יריבות אימון. בשנת 1955, חזרה הקבוצה לפעילות, נרשמה לליגה ג' ומשם החלה עלייה מטאורית לליגות הבכירות כשהשיא היה שתי אליפויות רצופות באמצע שנות ה-70.
כבר בתחילת דרכה ייצגה הפועל ב"ש את מה שהיא מייצגת גם היום. "בשנים הללו הקבוצה היתה הסמל של העיר", סיפר כהן בגאווה. "התושבים היו גאים בהצלחה של הקבוצה כשההתלהבות והרצון להצליח תמיד אפיינו את השחקנים. היינו גאים להגיד שאנחנו באר שבעים ואנחנו שיחקנו בשביל הסמל".
"פעם שיחקו בשביל הסמל, בשביל המדינה ובשביל התקווה"
במשחק הקרוב של הקבוצה, מול מכבי פ"ת, יסגרו במועדון מעגל. ברוך כהן יהיה אורח הכבוד של המועדון כשהוא יעלה לבעוט את בעיטת הפתיחה של המשחק, אליו יוזמנו שחקנים נוספים ששיחקו באותו משחק היסטורי. במחצית, יתקיים משחק ראווה בין ילדי מועדון הפועל ב"ש לבין ילדים מקיבוץ מפלסים שבעוטף עזה.
"בכלל, פעם היו משחקים בשביל הסמל, בשביל המדינה ובשביל התקווה", מציין כהן, ואולי זו הבעיה הגדולה ביותר של הדור הנוכחי. "היום אנחנו רואים את לגיון הזרים שמגיע בשביל הכסף ובקושי זז על הדשא".
כהן מספר על החוויה האחרונה שלו באצטדיון כדורגל בישראל: "בעיה נוספת היא ההתנהגות במגרשים. בפעם האחרונה שהייתי במשחק כדורגל בישראל, הלכתי עם הנכד שלי לאצטדיון רמת גן והיו שם צעקות וקללות וקיבלנו גרעינים על הראש. 'סבא אל תיקח אותי יותר', הוא אמר לי ומאז לא הלכנו". למרות זאת הוא מודה שישמח להגיע למשחק הקרוב של הקבוצה מלווה באחד מנכדיו.
"בלי עבר, אי אפשר להתקיים"
בנצי בלומנפלד הוא אחד מאוהדיה הוותיקים של הקבוצה, סמלי ביותר היא העובדה שבלומנפלד נולד בשנת 1949, שנת ההקמה של הפועל ב"ש. בלומנפלד מספר על המסורת שמאפיינת את הקבוצה הדרומית: "זו מסורת יפה שהתחילה בשנים האחרונות".
בלומנפלד הוסיף: "חשוב מאוד שהמועדון זוכר את שחקני העבר שלו. בחלק מהמשחקים בשנים האחרונות קראו לשחקני עבר וחילקו להם גביע וכאחד שליווה את השחקנים הוותיקים לאורך השנים, לראות אותם שוב באצטדיון זו התרגשות גדולה מבחינתי וגם מבחינתם".
האוהד הוותיק סיכם: "היו הרבה שחקנים שלבשו את מדיה של הקבוצה גם לפני עונות האליפות וגם אחריה. המועדון צריך להמשיך במסורת של חלוקת הגביעים לשחקנים הוותיקים ואני מקווה שאף פעם לא ישכחו את העבר כי קבוצה בלי עבר לא יכולה להתקיים".
