מהראן לאלה לא ירצה לזכור את העונה הזאת. חלוץ הפועל תל אביב שסיים חוזה היה פצוע, סבל אולי יותר מכולם מהסכסוך עם אלי טביב ומעבר לכך, פשוט לא הצליח למצוא את אותה יכולת שהפכה אותו לסיפור סינדרלה ויקיר האוהדים בבלומפילד. אותו חלוץ שהיה בתקופת גוטמן אימת הקבוצות הגדולות וכבש שערים חשובים כל כך במשחקי הדרבי ומול מכבי חיפה, בקושי ראה דשא העונה וגם כשכן שיחק, הרבה להחמיץ. בסופו של דבר הוא סיים עם ארבעה שערים בליגה, שנייים באירופה, חמישה בגביע הטוטו ואחד בגביע המדינה.
"זו העונה הכי קשה בקריירה שלי", אמר לאלה בראיון לאתר ערוץ הספורט, "נתתי את הנשמה שלי למועדון והיחס שקיבלתי בתמורה היה מחפיר. אני לא יודע מה רצה ממני טביב עד עכשיו. רצו אותי באירופה אבל סירבו לשחרר אותי ואז נפצעתי וזה הלך. הקטע הקשה ביותר היה כשהכניסו את עדן שרם, שחקן של הנוער, לפניי למרות שהתחממתי דקות ארוכות. אני לא אוהב לדבר על עצמי ותמיד שומר על צניעות אבל היה לי מקום בהרכב של הפועל בכל כך הרבה משחקים. אני לא מבין למה שיחקתי".
"גם כששיחקתי הייתי נכנס לעשר דקות או רבע שעה. חלוץ צריך ביטחון ודקות משחק. כשאני נכנס בארבע אפס לטובתנו, אני לא יכול למכור כלום. אני לא יכול להיות חילוף דקה 70 או 80. טוטו ועומר חלוצים טובים אבל אני מחזיק מעצמי. שאחרים ישפטו על פי היחס שקיבלתי. אין משחק שפתחתי בו ולא הבקעתי, לך תבדוק. היו משחקים שפתחתי, הבקעתי ומשחק אחר כך שיחקתי ארבע חמש דקות. זה לא הגיוני. אני בא בטענות רק לעצמי כי הייתי נאיבי. אהבתי את המועדון אהבת אמת ונתתי את נשמתי. אין מאמן אחד שלא היה בהפועל ואמר לי שהוא בונה עלי. אני מתאמן טוב טוב, נותן את הנשמה ואז מגיע המשחק ומתעלמים ממני.
"ניצן ספג את האש אבל הוא לא המקור. המקור היה הרבה קודם לכן וקודם כל אצל טביב. אני חושב שבהפועל לא נתנו לי את ההזדמנויות להוכיח ולחזור לעצמי משיקולים שלהם. את העונה שעברה סיימתי עם שלושה שערים תוך פחות ממחצית. יצחקי נפצע ותראה איך מכבי נתנו לו ביטחון".
לעניין הסכסוך הכספי עם טביב, סביב אותה משכורת/הלוואה אמר החלוץ: "לא היתה הלוואה מעולם. תשאל את טביב מתי הוא נתן לי הלוואה, כולם יודעים שבחיים שלי לא ביקשתי הלוואה מהפועל ת"א. הם נתנו לי הרגשה שהולכים לשבת איתי על חוזה. ישבנו ודיברנו על מספרים, לחצנו יד, אמרו 300 אלף מקדמה על חשבון החוזה, יהיו לי דמי חתימה, מענק ותוך חודש חותמים. כל הדברים האלה עם אמיר לובין וגבי קצרה. עם טביב לא ישבתי בחיים. הוא נותן לנו הרגשה שהוא לא סופר ולא רואה אף אחד ממטר. אין לי מושג מה הוא רוצה. הוא מדבר איתי על הלוואות. הוא לא נותן לי משכורת ארבעה חודשים. אני לוקח הלוואות כדי לחיות, יש סרט כזה? אני מקווה שקצרה יהיה גבר כמו שהכרתי אותו ויגיד רק את האמת בבוררות. אף פעם לא אמרו לי שזה מותנה באישור של טביב. אמרו לי 'עזוב, נסגור את הכול'".
"הם אומרים לי: או שתחתום כמו שאנחנו רוצים או שלא תשחק. גם עכשיו הם רוצים אותי אבל בתנאים שלהם. אני רוצה לשחק בקבוצה שרוצה אותי, שתשלם לי כמה שמגיע לי. התעללו בי בהפועל ת"א אחרי הפציעה. דווקא מהמקום שכל כך אהבתי, באו לי לילות של סיוטים. קופחתי ואני לא יודע על מה. בלי המנהל שלי פואד (דודו ומנהלו האישי, פואד אבו פארס מ.פ) אני לא יודע אם הייתי עובר את התקופה הזאת. אני בחיים לא בוכה ולא אבכה כי אין לי סיבה. אני שחקן מצויין, מהטובים במדינה ואני עוד אוכיח את זה, לא רק בארץ".
"מה שמנחם אותי היום זה שאני שחקן חופשי. מי שירצה אותי באמת, אני אלך לשם. יש לי קבלות, יש לי קלטות, כולם מכירים אותי. אני על הסרט הרע שעברתי השנה לא אחזור. מבחינתי עדיף לקבל פחות כסף מאשר שיבטיחו לי הרים וגבעות ואז ישפילו אותי. אם הייתי משחק, המצב של הפועל היה הרבה יותר טוב. אם היו מנצלים אותי נכון ונותנים לי יותר דקות משחק, היינו רצים לאליפות. אתה תחשוב שזו אולי שחצנות אבל זה ממש לא ככה. אני בדרך כלל לא מדבר על עצמי. במשחקים שישבתי על הספסל הרגשתי שאני חייב לעלות כדי להוכיח. אם הייתי מקבל את דקות המשחק של יתר השחקנים, הייתי מתאכזב מעצמי אם לא הייתי כובש 25 שערים השנה, בלי לפגוע באף שחקן אחר. יהיה לי קשה מאוד לעזוב. אתה לא יכול להבין כמה. היו לי שלוש שנים נהדרות, שנים של זוהר שאני לא אשכח בחיים. רק האחרונה היתה סיוט".
לסיום, התייחס לאלה להתקפות של חבריו לקבוצה על הבעלים טביב: "אני יכול להבין אותם אבל לא מסכים איתם. לא הייתי נוהג ככה. אני יודע בדיוק כמה תיסכול יש להם. אני לא פחדו או שפן אבל לא הגבתי כי אני לא אדם בעייתי. יש דרך יותר תרבותית לתקוף ואני לא הייתי נוהג ככה. יש בוררויות ושם הדברים יתבררו".
