פאולו סוזה לא היה צריך להתכונן הרבה, יש לו מכונה משומנת שיודעת לעבוד - רק בדבר העיקרי כשל הפורטוגזי החביב וזה כמעט עלה לו בניצחון המינימאלי: חידוד הריכוז והימנעות משאננות. מכבי התייצבה למשחק כשהיא על גג העולם ושהפועל קטנה עליה. איפה נעלם הרעב של הדרבי המפורסם מהשנה שעברה? דומה שהאלופה חיפשה לסמן וי, במקום לצאת בהצהרה סטייל שנה שעברה. זה המינוס בבניית קבוצה המורכבת משכירי חרב.
אחד מהם, ערן זהבי, שוב העלה את חמתם של אוהדי היריבה ושל פרשנים שונים כשחגג את שער הניצחון מול אוהדי הפועל. דומני שאת זהבי לא כל כך מבינים או מנסים להבין: הרצון שלו לדעתי הוא להתחבר לקבוצה החדשה שלו ולמחוק את מה שהיה בעבר. עבור לא מעט ספורטאים זו הדרך להצליח. חבל שאין מי שמסביר מטעמו של זהבי את הדברים וגורם לו להיראות רע בתקשורת וזה הנון של ערן.
ואיזה מסכנים האוהדים
הפועל תל אביב נמצאת על פרשת דרכים. מהיום הראשון בתפקיד, הונחה החרב על צווארו של רן בן שמעון שהיה תלוי בהצלחות מיידיות כדי לקבל שקט וזה לא עובד ככה. בן שמעון נפל עם הזרים ובמיוחד עם עבדול רחימי שזה בדיוק מאותן הסיבות שאלישע לוי נפל עם פלט. חשוב מאוד לדעת לבחור זרים וגם את דרך הבחירה.
איך אפשר לצפות מבן שמעון, מאמן של תהליכים ואסטרטגיית ארוכת טווח, שייצר מכונה שעבדה בקריית שמונה באופן מופתי, כשכל שני וחמישי מספרים לו (דרך התקשורת כמובן) שיש רוכש חדש ושעומר דמארי או שכטר נמכרים?
נשבר כבר מזמן משירי השואה, גסות הרוח והמסוכנות שבהתנהגות מה שאני מקווה שהוא כקומץ נידף מאוהדי הפועל תל אביב ואם מישהו אמיץ לא ישים סוף לדברים, עוד נהיה עלולים לחזות במראות קשים יותר.
מכבי תל אביב תהיה גם העונה אלופה, אלא אם הפועל באר שבע תתעלה ותביא חיזוק שלא נראה כאן. הפועל תל אביב הולכת אל הלא-נודע ומכבי חיפה לא יכולה להמשיך ולבלף את כולם. נשארנו שוב עם קרויף. בשורה התחתונה, הכל צבוע בצהוב ומיץ׳ גולדהאר הוא לא עוד בעלים שעבר בתחנת הרכבת של הכדורגל הישראלי אלא מי ששינה סדרי עולם ובסטייל.