בית הדין של ההתאחדות לכדורגל עשה זאת שוב. בהחלטה הזויה, שאינה נסמכת על דבר, קבע בית הדין כי מכבי תל אביב תשחק 3 משחקי רדיוס, עם קהל, במגרש היריבה, תקצה לה 20 אחוזים מהכרטיסים ובנוסף תעביר אליה את ההכנסות מאותם כרטיסים. וואו. לא נשאר לי אלא לחשוב, האם הדיין, מר סלע הנכבד, היה תחת השפעת תרופה כלשהי בזמן שכתב את ההחלטה. מה שזה לא יהיה, לא מומלץ לתת זאת לאף אחד ללא ייעוץ רופא.
שימו לב, 3 קבוצות הולכות לקבל מתנה. לארח משחק, שהיה אמור להיות משחק חוץ, במגרשן הביתי. לקבל הכנסה משמעותית, היות ומדובר במושכת הקהל מספר 1 בליגה, עם קהל נאמן שהולך אחריה לכל מקום. אני שואל - למה הן? למה לא הקבוצות האחרות? האם חשב מר סלע מה המשמעות של ההחלטה מבחינת הקבוצות האחרות - המתחרות כנגד אותן קבוצות? האם מר סלע לא מבין שגם אם מכבי אמורה לקבל עונש, זה לא אומר שהוא יכול לעוות את כל המסגרת התחרותית, באופן שרירותי וחסר כל היגיון.
הבעיה מתחילה בכך שבית הדין של ההתאחדות לכדורגל פועל כאילו מעליו, מתחתיו ומצדדיו אין מאומה. אין כללים, אין חוקים, אין תקדימים ובעיקר אין שכל ישר. כשאדם או גוף עומדים לדין בפני בית משפט ו/או בפני רשות כלשהי, יש ספר חוקים וכללים, שקובע בין השאר מה הם העונשים שניתן לגזור. לא יכול שופט להחליט על עונש שאינו קיים במערכת החוק. לא יכול לקום שופט ולהחליט, לדוגמא, שבמקום עונש מאסר הוא גוזר על האדם 40 מלקות. לא יכול שופט להחליט שבמקום קנס, הוא גוזר על הנאשם לנקות את ביתו של המתלונן, גם אם זה מאוד היה מוצא חן בעיניו. מה לעשות, השופט חי בתוך מערכת מסוימת והתמרון שלו אינו בלתי מוגבל וכפוף לחוקים ולכללים.
כך זה בכל מערכת שיפוטית, חוץ מאחת, בית הדין של ההתאחדות לכדורגל. שם כל דאלים גבר וכל דיין יכול להחליט ככל העולה על רוחו, ולעזאזל ההגיון והשכל הישר. העיקר שיש כותרת וליום אחד הדיין הוא גיבור היום. מה עוד שכולם יודעים שממילא בית הדין העליון יבטל את ההחלטה בערעור.
באותה רמת הגיון היה יכול בית הדין לקבוע כי במשך 3 משחקים יישארו שחקני מכבי תל אביב לנקות את האצטדיון, או כי במשך 3 משחקים תקבל היריבה יתרון בן שער. הרי מה ההבדל בין זה לבין העונש שקבע מר סלע? הרי הוא עצמו נותן יתרון בלתי הוגן לקבוצות מסוימות על פני קבוצות אחרות, בשם עונש שצריך להיות מוטל בכלל על קבוצה שלישית.