ישראל מתייבשת וליגת העל מייבשת. חיפה לוקחת אליפות תוך שתי דקות, הפועל מאבדת אותה בדקה. יממה אחרי האכזבה מדפש מוד באצטדיון ר"ג, האדומים בבלומפילד חוו אמש אכזבה משלהם. אם את המקום העשירי בליגה הם לא מסוגלים לנצח בבית, איך יחגגו אליפות בוולפסון?
והרי זה יכול היה להיות אידיאלי, שבשנתה ה-100 של העיר תל אביב תגיע משם אלופת המדינה. בנוסף, זו לא האליפות שחיפה רוצה לקחת. בכרמל רוצים לראות כדורגל מלהיב ומהנה, מותרות שבצד האדום של תל אביב לא דרשו אף פעם. הפועל מעולם לא הייתה מזוהה עם כדורגל אטקרטיבי וה-0:1 הקטן תמיד הביא להם כבוד גדול. כאן הכסף לא מדבר וכשרק רוח הלחימה נשארת – אין יומרה לשחק כמו ברצלונה.
אלי גוטמן הוא המאמן המתאים ביותר לסגנון של הפועל ת"א. הסגנון המושתת על נחישות ומוטיבציה גבוהה הוכיח את עצמו עד כה והשנה הוא גם מנסה ללמד את החברים איכויות משחק ולהפיק מכל שחקן את המיטב. זה מצליח לא רע. הפועל נאבקת על האליפות וכנראה תמשיך לעשות זאת עד המחזור האחרון. אם יש משהו שלמדנו מהמשחק אתמול, זה ששום דבר לא מובן מאליו בעונה הזאת.
עם זאת, צריך לומר את האמת: להפועל אין איכויות של אלופה. היכולת שלה הסתמכה חצי עונה על הכיבושים הנהדרים של יבואה ועוד חצי עונה על ההגנה בראשותו של השוער וינסנט אניימה (וגם על הכיבושים שלו, מהנקודה הלבנה). בלומפילד והקהל האדום מוסיפים לה עוד רוח גבית והנה, גוטמן במרחק יריקה מהתואר.
חיפה צריכה להודות על כך שהפועל ת"א היא הקבוצה שמנסה להפריע לה לקחת אליפות שישית בעשור האחרון. אם בית"ר הייתה בכושר, אלישע לוי היה חוזר לאמן את בית שאן ויניב קטן היה מושאל לדליית אל-כרמל. חיפה יותר כשרונית, יש לה חומר שחקנים עדיף ומסורת של אלופים. להפועל יש רק את גוטמן ועוד 11.
עשר שנים אחרי האליפות ההיסטורית עם הפועל חיפה, גוטמן משתוקק לעקוץ את יענק'לה שחר שוב. איך שהפועל נראתה אתמול, בחיפה יכולים לישון בשקט ולהכין את הבמות והשמפניה. אלא אם גוטמן מכין לנו הפתעה לקראת משחק העונה במחזור הקרוב, שיכול להיות משחק העשור שלו.