1. אז הפועל ת"א החתימה את דדי בן דיין, מיכאל זנדברג, איתי שכטר וביוואן פרנסמן. ואם להאמין לדיווחים ממחנה האימונים באוסטריה, היד עוד נטויה. רכש של שורת שחקנים בכירים מליגת העל, שמצטרפים לקבוצה שבינתיים מצליחה לשמור על הכוכבים שלה מהעונה שעברה (אניימה, יבואה). שח-מט? אפשר לסגור את הליגה? ממש לא.
אחת הבעיות הכי גדולות של הכדורגל היא חוסר המדעיות הבולטת שלו. כלומר, היחס בין כמות הכספים שאתה משקיע בקבוצה שלך בעונה מסוימת לבין הצלחה על המגרש הוא בדרך כלל הפוך. גם בעולם העסקי קרו כבר הרבה מקרים של השקעות גדולות שירדו לטמיון, אבל דומה שהכדורגל מספק לנו הרבה יותר דוגמאות לכישלונות דווקא כשהמערכת מוצפת בכסף. כאילו שיש בכסף איזשהו גורם משחית.
הפעם הראשונה שהגיע לכאן בעל הון שרצה להביא אליפות בעזרת הזרקת כסף התרחשה ב-1994/95. רובי שפירא החתים בהפועל חיפה את עטר, איתן אהרוני, בנין ויעקב אסייג. המאמן המצליח דרור קשטן פוטר באמצע העונה, ויקו חדד החליף אותו, והפארסה הסתיימה במקום ה-13, עם הבטחת ההישארות בליגה רק במחזור האחרון.
והיה גם את הסיבוב הקצר של גד זאבי בבית"ר, שהביא ב-2000/01 למועדון את ג'ובאני רוסו, אלון מזרחי ופליקס חלפון. מיותר להזכיר איך נגמר הסיפור הזה, כמו גם הסיפור של הגלאקטיקוס של מכבי ת"א ושל רוסו, נמני וברקוביץ'. ואם כבר גלאקטיקוס מתרסקים, אז בואו נוסיף גם את ריאל מדריד עם שלוש עונות רצופות בלי אליפות.
מצד שני, יש גם את התארים שהביא הכסף של ארקדי גאידמק - 2 אליפויות, 2 גביעים. ובכל זאת, המגמה כאן ברורה: הצלחה אחת ב-15 שנים מול שורה ארוכה של נפילות.
2. כבר עכשיו ברור כי מדובר בקיץ המרשים ביותר בתולדותיה של הפועל ת"א. לפני עונת 2005/06, אז עמד מוני הראל בראש קבוצה שלקחה את זכויות הניהול של המועדון מ"קבוצת כתר", החתימה הפועל ארבעה שחקני רכש ישראלים - באדיר, דגו, ורמוט ואליניב ברדה. בעוד השניים הראשונים נחשבו למניות בטוחות, הרי שוורמוט הגיע על תקן הבטחה מהפועל חיפה, בעוד ברדה הגיע אחרי ספסול ארוך במכבי חיפה. לפני עונת 1999/00, שהסתיימה בדאבל, החתימה הפועל את רונן חרזי, אישטוואן פישונט, אילן בכר ויגאל אנטבי. שוב - צמד שחקנים (שני הראשונים) שהגיעו כבאנקר, ועוד שניים שהגיעו כהבטחות בלבד.
הפעם החתימה הפועל שלושה ישראלים בכירים ועוד זר שכבר הוכיח את עצמו בליגת העל. אין כאן הימורים גדולים.
יכול להיות שכל הסיפור הזה לא יצליח להתרומם, אבל בעצם המהלך שעשתה הפועל, היא מצטרפת אולי לראשונה בתולדותיה למועדון הגדולות של הליגה גם בכל הקשור לכוח אמיתי בשוק ההעברות, ולא רק בממוצעי צופים.
ועוד משהו בהקשר של הפועל: מדובר בשנה שלישית ברציפות שיש לה אג'נדה ברורה בקיץ: פירוק של קבוצה אחרת, לצורך הרכבה מחדש בוולפסון. לפני שתי עונות אלו היו אניימה, ליאור אסולין וראובן עובד שהגיעו מבני יהודה. בשנה שעברה הגיעו כל פליטי כפר סבא (יבואה, דה סילבה, ידין, לוז) והקיץ הפועל השתלטה על שלושה מכוכביה של מכבי נתניה.
3. ובזמן שהפועל ת"א עושה שמות בשוק, מצבה של הליגה מעולם לא נראה עלוב יותר. נתניה, זו שרצה כמעט עד הסוף לאליפות בעונה הקודמת למי ששכח, נפטרת מכל שחקניה הבכירים ומודיעה כי לא תחתים זרים העונה. גם מכבי ת"א, זו שאשתקד נופפה בתקציב של 70 מיליון שקל, מנסה לגרד כמה גרושים משניידר כדי להחתים זרים (הזר היחיד בסגל שלה כרגע הוא טומאסיץ'). מצבה של בית"ר ידוע. ואפילו מכבי חיפה, למרות ההתלהבות (המוגזמת) מהניצחון על סוכני הביטוח מצפון אירלנד, סוגרת קיץ ראשון מזה שנים ללא רכישת שחקן ישראלי אחד.
מאוד קל להאשים את המשבר הכלכלי ולהגיד שהנה הוא הגיע לכדורגל. זה קצת מוזר שהמשבר המדובר כלל לא הגיע לכדורגל האירופאי, שם נרשם אחד מהקייצים המטורפים ביותר אי פעם. יכול להיות שהמשבר הוא רק תירוץ? כן. הסיבה האמיתית מתחת לפני השטח היא שאף אחד לא באמת רוצה להשקיע בליגה של 16 קבוצות. החסכנות הפכה לדבר מאוד נוח.
