מזמן לא קניתי כרטיס לכדורגל. המזל שלי היה שעבדתי איזה יום-יומיים בתחום ולא הייתי צריך לדאוג לזה. מאז שפרשתי מעולם התקשורת, הסתפקתי במצלמות הטלוויזיה כדי לראות את המשחקים. אבל עכשיו יש את מיכאל, והוא כמעט בן 6. ודורש ללכת עם אבא לכדורגל. ודורש שהכרטיסים יהיו אצלו ביד כבר ביום ראשון, כשבוע לפני המשחק.
אז התקשרתי. קודם למשרד הכרטיסים בחיפה. שם התברר שהם ישמחו למכור, אבל הכרטיסים עדיין לא הגיעו מפתח תקווה. אולי מחר או בשלישי. היו מאוד מנומסים: "זה לא תלוי בנו, אלא בפתח תקווה". צודקים.
>> ועוד חדשות רעות לאוהדי מכבי חיפה
בשלישי אמרו שהם יכולים למכור, אבל רק ליציעים של "אוהדי חיפה". אני דווקא מאוד מכבד את הקופים הירוקים, אבל לא חושב שנכון לילד בן שש להסתובב עם הגב למגרש בלי חולצה ולקפץ 90 דקות. ולי בכלל כואב הגב.
כרטיסים למקום נייטראלי? לא, את זה לא מעבירים לחיפאים. ואיפה אוספים את הכרטיסים? לא ברור. עוד לא קיבלנו את הכרטיסים. זה תלוי בפתח תקווה. נראה. אולי תתקשר לתל אביב?
מקסימום נפסיד חלק מהמשחק
אוקיי, התקשרנו לתל אביב. מבקש לקנות. יופי, תן ויזה. רק שואל מתי אפשר לאסוף את הכרטיסים... אז זהו, שאי אפשר. כלומר, אנחנו בעצם מוכרים לך וירטואלית, כי פתח תקווה לא באמת מעבירה לנו את הכרטיסים. תבוא לאצטדיון – תאסוף שם.
אבל אז אני אצטרך כנראה לעמוד בתור שעתיים פלוס ילד דורשני/עצבני/רעב/פיפי. ובדוחק. ועוד עלול להפסיד חלק מהמשחק, כי ככה לא פעם קורה (אני יודע, כבר דיווחתי על זה איזה פעם פעמיים).
אני מבקש לאסוף ממשרד הכרטיסים. אבל אי אפשר, הם אומרים.
אז למה אתם מוכרים משהו וירטואלי? אני שואל. אם אני קונה אצלכם לא זכותי לקבל את המוצר? האם אתם יכולים להבטיח לי שלא אעמוד שעות בתור ושלמיכאל שלי בדיוק לא יהיה "פיפי דחוף"?!
לא, אי אפשר. בקיצור, כנראה שמעדיפים שלא נבוא לכדורגל. ועכשיו, לך תסביר לילד.