חודש ינואר הוא בדרך כלל סיפתח אדיר לשנה החדשה בכדורגל. שחקנים עוברים, זרים חדשים מגיעים, הרכבת האווירית של הנבחנים לא עוצרת לרגע והסוכנים עובדים שעות נוספות.
אלא שהשנה זה פשוט לא קיים. נכון, כבר שנה וחצי שהעולם במשבר כלכלי חמור ומועדוני הכדורגל שלנו בוודאי לא חסינים בפני ההשפעות, אבל זה לא תירוץ לסחבת שמתמשכת בכמה מהקבוצות הבכירות שלנו.
בואו נתחיל בטוב. למרות שבמקומות אחרים אולי היו נחים על זרי הדפנה עם יתרון עשר נקודות בפסגה ודומיננטיות שגם זקני הענף לא זוכרים, במכבי חיפה לא נכנעים לשאננות.
המועדון הכי מקצועני בארץ גיבש לעצמו רשימת מועמדים מאוד ברורה ומסודרת, ניהל מו"מ ותוך שבוע נחת פה שחקן. רק הזמן יגיד איזה מין שחקן הגיע, אבל אם מדברים על סכום העברה של מיליון דולר, סמכו על אנשי האלופה שלא מדובר בפלופ. יכול להיות שבסופו של דבר רוני פורוקארה יאכזב, אבל גם בלעדיו הירוקים יזכו באליפות.
מה שתמוה בעיניי הוא ההתנהלות של שתי התל אביביות. אני עוזב כרגע את בית"ר ירושלים בצד, כי עתידה הכלכלי עדיין לוט בערפל וגם שאיפותיה המקצועיות השנה מוגבלות בעקבות הקיץ הקשה שעברה.
במכבי ת"א יודעים כבר הרבה זמן שצריך חלוץ. כבר באוקטובר ראו שאבידור ומאיוקה זה רחוק מלהספיק, ויבוריאן? מיותר לציין שהוא מחוץ לתוכניות. בסוף דצמבר זה נראה חיובי, כשהשמועות דיברו על עומר גולן, רוברטו קולאוטי ושמעון אבוחצירא. שמות מכובדים וחלוצים מצויינים לליגה שלנו, בוודאי כאלה שעוררו פנטזיות חדשות בקרב האוהדים בצהוב.
אבל היום, שבועיים מאז פתיחת חלון ההעברות, ואין קול ואין עונה. פתאום במכבי מנמיכים ציפיות, "לא בטוח שיגיע רכש בכלל" ואפשר רק לדמיין מה זה עושה לכל אוהד שצמא לסקורר רציני בחוד. זה לא הוגן כלפי האוהדים, שהיו תחת הרושם שיגיע חיזוק משמעותי בינואר.
בהפועל המצב עוד יותר גרוע. כאילו שלא מספיק שווינסנט אניימה באליפות אפריקה והעול על ההתקפה גדול יותר כשכבר אין באנקר בין הקורות. עכשיו גם סמואל יבואה הלך וקשה להבין מה עשו האדומים עד עכשיו. בעוד שחיפה דוהרת בכל מגרש בארץ, לאדומים הולך ואוזל הזמן, הן מבחינת הבאת רכש והן מבחינת צמצום הפער בצמרת. באורווה זה היה ניכר, כשאיתי שכטר היה מורחק בשל צהובים ולאלי גוטמן לא היה חלוץ אחד לרפואה.
ערן זהבי ומהראן ללה זה נחמד, אבל דרוש גולר, בטח כדי להילחם בקטר הירוק. כמו שכלפי אוהדי מכבי זה לא פייר, גם יושבי שער 5 בוודאי מתוסכלים מהסחבת והפאסיביות של המועדון עד כה. משום מה, שני השמות העיקריים ששמענו עד כה הם יואב זיו ובן סהר. זיו, מגן מוכשר ככל שיהיה, הוא בטח לא החיזוק האופטימלי כרגע, כשההתקפה כל כך דלת אמצעים.
הספקולציות על בן סהר הן חלומות באספמיה, כי הרי ברור לכולם שאין סיכוי שהוא חוזר לארץ כבר עכשיו. עם כל הכבוד לקמפיין של הפועל בליגה האירופית, סהר עושה בשכל שהוא נשאר באספניול, כי חזרה לישראל היא פשוט חזרה אחורה, נקודה. בינתיים נבחנים מגיעים והולכים, אבל כבר בתחילת החודש האדומים היו צריכים להיסגר על שניים-שלושה שחקנים שאחד מהם בוודאות יגיע. בכל זאת, אנחנו לא בפגרת הקיץ, אז יש הרבה יותר זמן להתרשם מנבחנים.
מי שלא מעורה במצב הטבלה היה מקבל את הרושם שדווקא האדומים הם אלו שמוליכים את הטבלה בעשר נקודות ושחיפה עושה ככל שביכולתה כדי להשיג אותם במאבק האליפות.
לבי לבי עם אוהדי שתי הקבוצות, שחלמו על החתמות מסעירות ודם חדש במרוץ לתואר, אבל בסופו של דבר נשארו רק עם חלומות והלשון בחוץ.
הכתוב הינו טור דעה.
