הבועה. מרוב צפייה בכדורגל אירופי והקשבה לפרשנים שמתארים לנו את הנפלאות מעבר לים, התחלנו לאמץ כאן כל מיני מושגים שלא קשורים לעניין. אחד כזה הוא המונח "סופר קלאסיקו" שנתנו התל אביבים לדרבי שלהם.
הם נעזרים כמובן במקומונים התל-אביבים שמתחילים לכתוב על המשחק הזה כבר בסוף השבוע של המחזור הקודם. בלומפילד סולד-אאוט שמונה ימים לפני המשחק, והאוהדים מגיעים לאימוני הקבוצות במטרה לפוצץ אותם וליצור מראית עין של משהו גדול. אבל החשיבות אותה נותנים בתל אביב לדרבי היא סימפטום נוסף לבועה המפורסמת שבה חיה העיר הזאת.
גם הדרבי הוא חלק מהבועה הזאת. כי אם יוצאים לרגע מהמעטפת התל-אביבית, אז הדרבי הוא לא משחק גדול. היקף ההתעניינות הארצית בקבוצות התל-אביביות קטן בשנים האחרונות לעומת הגדולות האחרות של הליגה. מבחינה טלוויזיונית, הדרבי הוא אפילו לא המשחק הכי מעניין כאן. באופן עקבי המשחק שזוכה לרייטינג הגבוה ביותר הוא בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה. בשנה שעברה אחוז הצפייה באחד המשחקים בין חיפה לבית"ר היה גבוה בכמעט 20% משלושת הדרבים.
ההתכנסות לתוך בועה מקורה בסופו של דבר בהישגיות. הדרבי הפך בשנים האחרונות למשחק בין שתי קבוצות שרמת ההישגיות שלהן בדור האחרון מעליבה. ב-30 העונות האחרונות חולקות ביניהן התל-אביביות 9 אליפויות, בעוד בית"ר וחיפה זכו בתואר 16 פעמים. גם ההווה לא יכול להיות קודר יותר עבור מכבי והפועל: בעונה הקודמת שתיהן ניצלו מירידה, והשנה נראה כי הן ישעממו את עצמן לדעת במרכז הטבלה.
נמני וטביב. על חוסר הרלוונטיות המקצועית של שתי הקבוצות הללו ביחס לליגה, אפשר ללמוד מהעובדה ששתי הדמויות שמעסיקות הכי הרבה את הבועה אבל אפילו לא יתלבשו למשחק - אבי נמני ואלי טביב.
אם יש משהו שמציל את הדרבי הזה מהשיממון המקצועי שלו, הוא העניין התקשורתי סביב נמני. אבל אם מקלפים את העניין האישי הפיקנטי ומסתמכים על תקדימי עבר (משה סיני בהפועל, אוחנה בבית"ר) - גם המקרה של נמני עוד ייגמר בבכי. כי אחרי ההייפ הגדול סביבו, מבחינה מקצועית הוא ייאלץ להתמודד העונה עם הנדוניה הזוועתית שהותיר לו רן בן שמעון.
הנדוניה הזאת כוללת ליקויים מהותיים בבניית הקבוצה. את חוסר האיזון בין החלק האחורי לחלק הקדמי של הקבוצה, אפילו נמני לא יוכל להושיע. קחו למשל את הפיתרון שניסה נמני לתת למצוקה בהגנה: כאשר המגנים שטרית ושפונגין מושבתים, בשני המשחקים הראשונים שלו בתפקיד הוא הציב בעמדות האלו את הקשר ההתקפי דור מלול ואת הקשר האחורי שירן ייני. שניהם חלשים מאוד הגנתית, ואשדוד כבר התעללה בהם בשבוע שעבר. מי יודע, אולי אחרי המשחק הזה עוד ימצא את עצמו ישראלביץ' שוב בעמדה שהמציא לו בן שמעון.
אחרי שבועיים בהם גזר על עצמו שתיקה, מה שהיה לנמני לומר כשכבר פתח את הפה ביום חמישי היה ש"רואים מכבי אחרת בשבועיים האחרונים". קשה לקרוא למה שראינו נגד הפועל פ"ת ואשדוד מכבי אחרת. היא נראתה בדיוק כמו מכבי של בן שמעון.
עכשיו טביב. הוא כבר מתנהל כבעל הבית של הפועל. מתראיין, נותן ציונים לאלי גוטמן. אם יש משהו שצריך להטריד את הפועל בימים אלו, הרי שזה לא הדרבי אלא מה יעולל טביב לקבוצה הזאת החל מהעונה הבאה כשיהפוך לאיש החזק שלה.
בקורות החיים שלו בכדורגל יש 12 שנה כבעלים של כפר סבא, עם 3 ירידות ליגה וכמובן אפס תארים. לא ברור בדיוק כמה כסף יש לטביב להשקיע וכמה רצון יש לו להשקיע. אבל מה שברור הוא שבמשך 12 שנה, טביב מעולם לא ניסה לקחת את כפר סבא גבוה מבחינת ההשקעה כספית. וזאת הקבוצה שטביב אוהד מגיל צעיר וגדל בעיר שאותה היא מייצגת. השאלה היא איזה דבר שעצר את טביב מלהשקיע בכפר סבא, לא יעצור אותו גם בתל אביב? בהתחשב ברקורד הזה, יש סיכוי שבהפועל עוד יתגעגעו לימי הבינוניות של תקופת מוני הראל.
גוטמן. אלי גוטמן מתקשה לקבוע סכמה קבועה בהפועל תל אביב העונה. 10 מחזורים עברו, ואפילו פעם אחת הוא לא פתח שבועיים ברציפות עם אותו הרכב. גם בדרבי צפויים שינויים. גוטמן מתכוון להחזיר את הבלם טופוזאקוב להרכב, וייפתח עם דגלאס דה סילבה כמגן ימני. עמדה שהוא לא ממש קשור אליה.
שלוש התכונות הכי חשובות למגן טוב הן יכולת תיקול, מהירות ויכולת הגבהה. לדה סילבה יש במידה מסוימת את הראשונה, אבל הוא לוקה בגדול בשתיים האחרות. מה בכל זאת גורם לגוטמן ללכת על הצעד המוזר הזה? הניסיון להתאים את דה סילבה למאצ'-אפ מול יאניק קמאנן. או במלים אחרות, גוטמן הוא לא מאמן יוזם. הוא מאמן מגיב. זה מתבטא בניהול משחק וחילופים שמוכתבים לפי היריבות, ועכשיו גם בקביעת ההרכבים.
קשה גם להבין את הספסול של טלקיסקי, שלמרות העונה הבינונית שנותן, יכול לעשות עם תפוז מה שמחליפיו המיועדים, סרור או מהראן לאלא, לא מסוגלים לעשות עם כדור. דווקא את הבמה החשובה ביותר, הדרבי, גוטמן מנצל לניסויים. אם הניסויים יכשלו, המסקנות של סיבוב עם 3 ניצחונות בלבד עלולות להיות פטאליות עבורו.
