אוהדי הכדורגל בארץ התעוררו הבוקר (שבת) עם תחושת היסטוריה קלה, זיכרון רחוק צף, זיכרון של הימים בהם הקצנו בבוקר לג'חנון של שבת ובאזור שעות הצהריים, בעיצומו של השקט הפסטורלי של סוף השבוע, שמענו צפצופי מכוניות, ראינו צעיפים נתלים מכל מקום בצבעים ירוקים, אדומים, צהובים וכחולים. השבת הגיעה וכל העולם מתעסק אך ורק במשחקי הליגה. היום זה חוזר.
עם כל הכבוד לדרמת האליפות בין הפועל ת"א למכבי חיפה, אין יום חגיגי לליגה יותר מיום הדרבי של ת"א. המשחק הערב הוא משחק שמערב בתוכו המון אמוציות, דרמה, יריבות, חשש, תאוות נקם וכל תחושה אחרת של רגש, מאהבה ללא תנאים ועד לשנאה עזה. הרצון לנצח במקביל לחלום לקבל חדשות טובות מאצטדיון אחר. הטרנזיסטורים כבר עברו מהעולם, אבל הניידים יעבדו שעות נוספות.
משהו השתנה בת"א העונה. לא רק מאזן ההיסטוריה, שהפך בדרבי הקודם להיות אדום, ולא הריצה המטורפת של הפועל לאליפות לעומת הריחוק הגדול ממכבי. האדומים הפכו להיות בטוחים בעצמם, השחקנים יורים לכל עבר הצהרות מלחמה, ודווקא בצד הצהוב שקט מאוד. יותר מדי שקט.
שלא יהיו טעויות, לא רק הפועל מגיעה עם הגב אל הקיר. במכבי יודעים היטב שהפסד נוסף בדרבי והשלמת סוויפ אדום יהפוך את העונה שלהם לקשה עד בלתי נסבלת, דבר שגם כרטיס לאירופה לא יכפר עליו. גם אבי נמני יודע את זה היטב ולמרות המערך הכביכול הגנתי שהוא מתכנן לגוטמן, מכבי תבוא הערב לנצח. כי זאת מכבי.
מחפשים עקיצה צהובה
נמני למד את הלקח מהדרבי הקודם. בפעם שעברה הוא ניסה לשחק פתוח מול הפועל וספג שלישייה מוקדמת שהרסה לו את התוכניות. אבל הוא חייב לזכור את עשר הדקות האחרונות של המחצית הראשונה בדרבי הקודם, אז מכבי ישבה על השער של הפועל, כבשה שער וקיבלה פנדל שבוזגלו החמיץ. מכבי יודעת לשחק כדורגל כשהיא רוצה.
הרעיון לעלות עם שלושה בלמים מול הצמד ללה-שכטר הוא טוב, אבל מערך עם קישור אחורי מעובה יביא למצב שהפועל תבלה את רוב המשחק ברחבה של הצהובים. מאיוקה לבד מול דה-סילבה זה הימור לא ממש בטוח. אין ספק שגם נמני יודע שהדבר האחרון שהוא רוצה זה בונקר עצבני מול ההתקפה של הפועל. כי מה לעשות, בונקר דינו להיפרץ, אפילו מוריניו קיבל גול בברצלונה.
משחק ההתקפה של מכבי יזכה כנראה לחופש יוצא דופן כי הפועל תבוא לתקוף בחמת זעם את לירן שטראובר. זה הצ'אנס למאור בוזגלו ויובל אבידור להצטרף למאיוקה ולעקוץ. הכלי המרכזי של מכבי הערב יהיו המתפרצות. עקיצה אחת והעצבים בהפועל ישברו שיא.
הפועל בונה על הפליימייקר
גוטמן מצא נוסחה חדשה להרכב שלו מאז ההרחקה של זוראב מנטשאשווילי מול בני יהודה. ערן זהבי, תגלית העונה ללא ספק, קיבל את שרביט ניהול המשחק בקישור האחורי של הפועל לצידו של ידין, דבר שהפך את הפועל לקבוצה עוד יותר התקפית, אבל במקביל גם קצת יותר חשופה. הקישור האדום כל הזמן דוחף קדימה, אבל עדיין לא נתקל בקישור אגרסיבי וקשוח, גם לא בחיפה.
בנוסף, גילי ורמוט החזיר את תפקיד הפליימייקר להפועל ת"א והוא מנהל המשחק האולטימטיבי של האדומים. מכבי חיפה סגרה אותו נפלא במחצית הראשונה של משחק העונה והפועל נתקעה. במחצית השניה הוא השתחרר והסוף ידוע. אלו שני שחקני המפתח של הפועל בדרבי. אם ידין וורמוט ידחפו קדימה, אז בזמן שחוליית ההגנה הצהובה תרדוף אחרי ללה ושכטר, המסדרון יהיה כולו שלהם.
ומעל הכל: האפקט הפסיכולוגי: שחקני הפועל זעמו במהלך השבוע על היכולת של מכבי ת"א נגד חיפה ולא חששו להצהיר שהצהובים לא התאמצו מספיק. מכבי תילחם על הכבוד אחרי השבוע הלא מחמיא שעבר עליה. חוץ מזה, גורם הלחץ עומד מול הצהובים. אם הפועל לא תוביל במחצית הראשונה והגולים יתחילו להגיע מחיפה, האדומים יאבדו את כל הרוגע שאפיין אותם העונה. לך תרדוף אחרי מכבי כשהרגליים רועדות והיציעים מתחילים לאבד סבלנות.
"יש כבר איתות מחיפה"?
חוץ מהמאבק העירוני והרצון לנצח, האזניים של כל האצטדיון יהיו בחיפה. אוהדי מכבי ת"א יחזיקו אצבעות לירוקים בשביל האופציה לשיר "אין אליפות" לאדומים שיגיעו לבלומפילד, אוהדי הפועל יקוו לקבל עזרה מהיריבה המרה מירושלים כדי להגיע לבירה ולסגור את הסיפור בשבוע הבא.
יש תחושה שמכבי הפכה להיות הפועל של פעם. קבוצה קצת קטנונית שמקווה רק להרוס ליריבה העירונית. מהצד השני, גם הפועל הפכה להיות מכבי של פעם, קבוצה שחצנית שלא סופרת כמעט אף אחד.
אם תעירו אוהד אדום ואוהד צהוב משנות ה-90, הוא יחשוב שהעולם השתגע. הפועל מגיעה לדרבי הכי חשוב שלה בעשור האחרון עם האפשרות לצאת עם הטייטל המחייב של "הקבוצה הבכירה בת"א", לפחות לעוד חצי שנה.
מכבי מגיעה לדרבי עם האפשרות להתחיל כבר הערב את שלב השיקום לקראת העונה הבאה, שמסתמנת כעונת החזרה של הצהובים למרכז הבמה של הכדורגל הישראלי. כל מה שנותר הוא להמתין ל-20:00. יש כבר איתות מחיפה? יאללה, שיתחיל כבר.
