מה לא אמרו על האליפות הנוכחית של מכבי ת"א? מעבר למחמאות המרובות היו גם לא מעט שניסו למצוא טעם לפגם בדרך שבה הגיעו הצהובים אל הארץ המובטחת. לא מעט ספקולציות, השערות וגם סתם הקנטות צמחו סביב הקבוצה הכי טובה העונה בליגת העל, חלקן נגועות בשנאה לגיטימית שבין אוהדי הקבוצות, חלקן מופרכות לחלוטין.
לא אחת נאמר כי מיץ' גולדהאר שפך כסף על המועדון, בלי בקרה ובלי שליטה וזהו כמובן הסיבה שבגינה הצהובים הניפו את הצלחת. אם כן, ידוע לכל שלמכבי ת"א התקציב הכי גבוה בליגת העל, אבל מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות, הרי הצהובים מחזיקים את תקציב השיא של הליגה במשך שנים. יקומו המלעיזים ויסבירו, איך דווקא בעונה הראשונה שבה החליט גולדהאר לקצץ בתקציב, הגיע גם התואר? אם גם אתם הייתם בין מחפשי התירוצים, או סתם מתעניינים בכלכלת הקבוצה, המשיכו לקרוא.
כמו תמיד מתחילים בהכנסות. מכבי ת"א קיבלה 2.5 מיליון יורו עבור מכירתו של מוסא קונאטה לקרסנודאר הרוסית (זוכרים אותו? מלך השערים של סנגל במשחקים האולימפיים ומקום שני בטבלת הכיבושים בטורניר כולו). בנוסף, מכבי תרוויח 20 אחוזים על מכירה עתידית של החלוץ המוכשר. מלבד קונאטה, חצי מיליון יורו נכנס לקופת המועדון ממכירתו של דור מלול לבירשחוט הבלגית ועוד מיליון יורו דילגו להם לכיס הצהוב ממכירתו של מאיוקה מיאנג בויז לסאות'האמפטון, שניהם אגה על ידי אותו סוכן שחקנים, ניר קרין. חישוב מהיר מוכיח: ההכנסות של הצהובים רק ממכירת שחקנים הגיעו ל-4 מיליון יורו. כל זה עוד בטרם חישבנו הכנסות ממכירת מנויים וזכויות שידור, מפעלים אירופאיים וחסויות.
נמשיך הלאה: משכורות. מכבי ת"א מחזיקה על הספסל שחקן אחד שמקבל את המשכורת הגבוהה בליגה (רוברטו קולאוטי), ועוד כמה חברים בצהוב שעשו לביתם בעונה האחרונה, אך גם פרעו את השטרות על כר הדשא כמו אלירן עטר, וינסנט אניימה וגל אלברמן. לעומתם, מספר שחקנים שקיבלו משכורות גבוהות ביותר כמו האריס מדוניאנין וברק יצחקי הושאלו העונה ובסך הכל, המועדון הצליח לצמצם ב-15 אחוזים את שכר השחקנים ביחס לשנה שעברה. ישנם מספר שחקנים ששילמו עליהם סכומים גבוהים, אבל המשכורות שלהם לא נחשבות לגבוהות בשוק, למשל חסן אבו זייד משתכר ב-6000 דולר לחודש בלבד, מהראן ראדי ואיתן טיבי מקבלים פחות מ-200 אלף דולר לעונה, וגם ערן זהבי לא זוכה למשכורת עתק במושגים של היום, 280 אלף דולר לעונה.
ונסיים בדובדבן - רכש. מבחינת רכש, אין ספק שהיו לא מעט מהמורות בדרך. נכון, לצהובים רכש מאסיבי ורובו גם נותן תפוקה על כר הדשא, וגם כמה פארסות קטנות שבסופו של דבר מכבי ידעה "להפטר" מהן בזמן. רוברטו ארנשואו הושאל למכבי מקארדיף לעונה אחת, כאשר האנגלים המשיכו לשלם חצי ממשכורתו. כזכור, ארנשואו עזב באמצע העונה וכך גם חלק ניכר מהתשלום עליו נחסך ממכבי. סטיב גורי, פלופ מכביסטי נוסף לעונה זו, חתם לעונה אחת ונחתך גם הוא החלון ההעברות. שניהם פינו את המקום לראדה פריצה.
מלבדם, לא מעט שחקני רכש הגיעו תוך צמצום תקציב רציני. ערן זהבי נרכש מפאלרמו האיטלקית תמורת סכום של 250 אלף יורו ששולמו באופן מיידי, וסכום של 250 אלף יורו נוספים ישולם, במידה שהקבוצה תעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות במהלך תקופת חוזהו של הקשר. כמו כן, פרט קטן וחשוב ביותר, זהבי ויתר על כמעט חצי מהשכר השנתי שקיבל בפאלרמו ועמד על 550 אלף יורו. גונזלו גרסיה הגיע תמורת 225 אלף יורו, קרלוס גרסיה הגיע כשחקן חופשי.
3 שחקנים נוספים נרכשו במה שנחשב בכדורגל לזוטות. מהראן ראדי, האיש שלא מעטים בחרו בו לשחקן העונה נרכש מבני סכנין תמורת 10 אלף יורו בלבד (!), איתן טיבי הגיע מקרית שמונה תמורת 250 אלף יורו פלוס סאגה משפטית ארוכה, וחסן אבו זייד נרכש תמורת 200 אלף יורו. כולם חתמו למספר שנים וכנראה יהוו את השלד המרכזי של מכבי ת"א בשנים הבאות והבנייה לטווח ארוך תשתלם בהרבה בהמשך.
נכון, למכבי ת"א הוצאות בלתי מבוטלות, היא משלמת לצוות מקצועי זר (כנראה שווה כל שקל), היא מחזיקה בחוזים גבוהים מהממוצע בארץ ומעמידה את התקציב הגבוה ביותר מבין קבוצות הליגה. נכון, זו אליפות של כסף אבל היא הגיעה אחרי שנים של הרבה כסף בלי אליפות. מאז הגיע גולדהאר למכבי באוגוסט 2009 הוא ניסה לקצץ בהוצאות המטורפות של המועדון שלו ונחל הפסדים כואבים בגזרה הכלכלית כאשר ההפסד התפעולי של מכבי ב-2011/12 הסתכם ב-49 מיליון שקל (ההפסד הגבוה בליגה) וב-2010/11, ההפסד הגיע ל-57 מיליון שקל.
מעבר לזכייה, ההישג הגדול ביותר של גולדהאר הוא העובדה שהמועדון סוף סוף התייצב. הוצאות גדולות, אך מבוקרות, בצד יעילות כלכלית וחיסכון אפשרי במקומות הנכונים, תוך שמירה על רמה גבוהה של ניהול מקצועי וערכי. הסערה הגדולה חלפה, והספינה שטה בשקט יחסי על פני מימיה העכורים של ליגת העל. גולדהאר הפך את מכבי ת"א מקבוצה פראית לעסק לכל דבר והקבוצה גמלה לו עם תואר ראשון ומבט מחוייך לאירופה.
