על פניו, אלי גוטמן וגיא לוזון שונים מאוד אחד מהשני. מאמן הפועל שמרן, מאופק לרוב, מסודר ומחושב, ולעומתו מאמן בני יהודה אימפולסיבי, אמוציונאלי ולא חושב פעמיים לפני שיורד לגליץ' כדי לחגוג שער עם שחקניו.
למרות השוני, שני המאמנים, שנחשבים כיום לטובים בליגה ביחד עם אלישע לוי, היו במצב דומה מאוד לפני שנה וממצב של תחתית מקצועית הביאו את המועדונים שלהם, ובעיקר את עצמם, לצמרת הכדורגל הישראלי.
זה הזמן לקחת את השעונים בדיוק שנה אחת אחורה: גיא לוזון, המאמן שכיכב במכבי פ"ת ונכשל כישלון חרוץ וחמוץ בהפועל ת"א, מגיע לבני יהודה והקבוצה לא מתרוממת. אחרי תשעה מחזורים עם ניצחון בודד, גם הקהל הזהוב מאבד סבלנות, אבל גיא בשלו.
למרות ניצחון על בני סכנין לפני תומו, בני יהודה סגרה את הסיבוב ראשון עם תשע נקודות ושישה הפסדים. הקריירה של גיא נראתה בדרך לעוד התדרדרות, אבל הוא המשיך בדרכו ואת הפירות הוא קוצר מאז ועד היום.
מאז אותו מחזור 10 בליגת העל בעונה שעברה ועד היום, לוזון צבר 65% מכל הנקודות האפשריות של בני יהודה, אחוז גבוה מאוד, ביחס לקבוצה שלא ממש מכוונת לאליפות. הסבלנות של חזי מגן ומשה דמאיו השתלמה והקבוצה מהשכונה הפכה להיות גורם משמעותי בליגת העל.
מהצד האדום הסיפור דומה. אחרי שהציל את הפועל ת"א מירידה, אלי גוטמן פתח את העונה שעברה עם הפועל ת"א בצליעה. אחרי המחזור השישי והפסד 1:0 למ.ס. אשדוד (בלי לשכוח את השער של דוד רביבו), גוטמן התייצב מול המצלמות ונראה כמרים ידיים.
בשבוע הקודם גוטמן עשה רק תיקו 0:0 בנתניה והפועל כבר לא ראתה באופק את מכבי חיפה. בהפועל לא מיהרו לערוף את ראשו של המאמן, ומאז: 76 נקודות מ-117 אפשריות. באחוזים? 65%. מוכר?
גם הפועל ת"א וגם בני יהודה, מאז אותו משבר, הן צוברות הנקודות הבכירות בליגה, להוציא כמובן את מכבי חיפה.
הסיבה: סבלנות הבוסים והאמונה בדרך, שני דברים שהקהל בדרך כלל לא ממש אוהב לשמוע. גם מוני הראל וגם חזי מגן האמינו במאמנים שלהם, שצעדו בדרכם והתוצאות גם הגיעו.
אולי הקירבה לשפל, אולי החשש שלהם לחזור לגיהינום הפרטי שהם כבר עברו (גוטמן בבית"ר ירושלים ולוזון בהפועל ת"א) ואולי החלום לפרוץ קדימה, הביא את השניים לאן שהם היום. הדימיון בא לידי ביטוי דווקא השבוע, כאשר שני המאמנים בחרו להראות לשחקנים שלהם קטעים מהמשחק בין ברצלונה לאינטר. מקריות?
בני יהודה חוזרת למקורות, כך גם הפועל
סוד ההצלחה של בני יהודה העונה הוא שחקני הבית, לא עוד שחקני רכש כושלים שלא מוצאים מקום בקבוצות הגדולות. גיא לוזון המשיך את מה שהוא עשה מצוין במכבי פ"ת ונותן צ'אנסים לכל אלו שאנחנו ביציע קוראים "הילדים".
מלבד פדרו גלבאן הנפלא, הזרים של בני יהודה הם שחקנים די משלימים. דלה איינגובה, סיניסה ליניץ' ואיבן גארידו הם שחקנים שתורמים, אבל לא מובילים. גיא לא מפחד לקחת צ'אנסים עם הצעירים וזה מוכיח את עצמו. ג'ורג' אמסיס הוא אולי נעלם עבור רוב אוהדי הכדורגל, אבל שני שערי ליגה בחמישה משחקים ועוד תרומה לחלק ההגנתי, הופכים אותו לשפן של לוזון.
במקביל, לירוי צעירי מוכיח את עצמו כשחקן כנף מאוד מוכשר ומסוכן והעזיבה של תמיר כחלון למכבי ת"א לא מורגשת בבני יהודה. חסן אבו זייד הוא שחקן שרוב אוהדי הכדורגל לא יזהו ברחוב, אבל הקשר בן ה-18 משחק משבוע לשבוע יותר ועד כה העונה הוא כבר צבר שמונה משחקי ליגה, חלק כמחליף וחלק בהרכב.
זהו ניצחון של לוזון, שלא חיפש שחקני רכש סתמיים, אלא בנה על החצר האחורית שלו, כמו שהוא עשה במכבי פתח תקוה.
על הנייר, הפועל ת"א היא במגמה שונה. הרי אי אפשר להתעלם מהתרומה של איתי שכטר ונמניה ווצ'צ'יביץ' שהגיעו לקבוצה, אבל כדאי לשים לב דווקא לשחקנים הפחות נוצצים של הפועל.
ביברס נאתכו, שגדל במועדון, הוא כבר לא אותו שחקן שספג שריקות בוז מהקהל שלו בתיקו מול אשדוד, אלא שחקן שמקבל סטנדינג אוביישן אחרי משחקים באירופה.
אביחי ידין הוא עוד הימור מוצלח של גוטמן. אוהד של הפועל ת"א לחש לי לפני שנה במהלך אימון של האדומים: "אביחי חלש, כל אימון פצוע". מאותו שחקן "חלש" לכאורה, התפתח הקשר האחורי הפותח של נבחרת ישראל. הקו הנכון של גוטמן עם הצעירים בא לידי ביטוי גם עם דני בונדר וערן זהבי. אגב, מגמות דומות רואים גם במכבי חיפה עם גדיר וגולסה ובמכבי ת"א עם ייני, צמח ושאר הצעירים.
חינכו את הכוכבים ולא מתעקשים על שחקני רכש וזרים
שתי הקבוצות שייפגשו הערב יציגו שניים מהחלוצים המרגשים שיש לכדורגל שלנו להציע: איתי שכטר ואלירן עטר. שני חלוצים עשו דרך ארוכה מאז שהם פרצו ועד מה שהם היום.
שכטר של לפני שנתיים חיפש פנדלים, התעסק בשטויות ולא מיצה 20% מהפוטנציאל שלו. עטר לפני שלוש שנים היה כישרון שהסתבך בעניינים שאינם קשורים לכדורגל. שכטר הודה אחרי שער הניצחון מול בני סכנין, שהוא בעונה שעברה בנתניה היה מתעסק בפנדל שלא נשרק לטובתו, רק חמש דקות לפני השער. גם עטר הוא כבר פחות מתרגז ויותר מתרכז ב-90 הדקות. ההצלחות הללו הם של המאמנים.
גיא לוזון לא חשש לספסל את עטר בתחילת העונה במשחקי הליגה האירופית, כשהוא חשב שהחלוץ לא טוב מספיק. התשובה: יכולת וירטואוזית של היהלום באיינדהובן, בהפסד המרגיז 1:0. שכטר חטף צעקות מגוטמן ערב המשחק נגד הפועל פ"ת באימון והתוצאה: שלישייה לרשת של המלאבסים ועוד בישול גדול לזהבי. שני המאמנים יודעים מה יש להם ביד והם מנצלים את זה על תום.
גם בנושא הרכש, ההתנהלות היא נכונה והקו הוא דומה. סיניסה ליניץ' מול זוראב מנטשאשווילי, שחקנים זרים שבעיקר יושבים על הספסל. עומרי אפק מול מיכאל זנדברג, שני שחקנים שעל הנייר היו אמורים לככב, אבל במקום זה מצאו להם את המקום ברוטציה. כל מאמן שולט היטב בקבוצה שלו ויודע לנתב את אחרון השחקנים, כמו גם את ראשון הכוכבים.
הערב: המבחן של הקבוצות
מאז התיקו 2:2 נגד מ.ס. אשדוד, הפועל לא עוצרת, עם ארבעה ניצחונות ויחס שערים מפחיד של 3:13. הקטר האדום רואה ירוק בעיניים ויוצא לרדוף אחריו. בני יהודה, מאז אותו מחזור בו הפסידה לבית"ר, השיגה 10 נקודות מ-12 ויחס שערים שלה הוא 2:7. שתי הקבוצות במומנטום חיובי שייגמר הערב, לפחות עבור אחד המאמנים.
גיא לוזון כבר הראה בעונה שעברה, שהוא לא דופק חשבון להפועל וסידר לרשתה 0:3 מרשים. הפועל כבר הגיעה לדרבי העונה, ובו היא ויתרה על היכולת וניצחה אותו הודות ללחימה. מי יחגוג הערב? גליצ'ים של לוזון על הדשא או חיבוק מאופק של גוטמן ואבוקסיס? התשובה החל מ-19:30.
