20 בינואר 1996. ניוקאסל פותחת פער של 12 נקודות בפסגת הפרמייר-ליג. בצפון מזרח אנגליה כבר מפנטזים על אליפות ראשונה מאז עונת 1926/7, כשברקע מנסות לרדוף אחריהם מנצ'סטר יונייטד וליברפול עמוסות ההישגים. ההפרש מצמד מועדוני הפאר היה מבטיח, אבל למטבע שני צדדים. כשאתה נמצא בראש הטבלה מסתבר שכולם מנסים לתקוע לך מקלות בגלגלים, ואכן היתרון של המגפייז החל להישחק משבוע לשבוע. לאט, אבל בטוח. חודש וקצת לאחר מכן הפער כבר ירד ל-4 נקודות בלבד. בתחילת מרץ השדים האדומים ניצחו בסט. ג'יימס פארק והכניעה לוותה בסדרת הפסדי חוץ מול ארסנל, האלופה היוצאת בלקבורן וליברפול. יונייטד הייתה זו שחגגה בסיום עוד תואר, בניוקאסל עדיין ממתינים לאליפות.
אז מה בין כל זה לבין הפועל קרית שמונה מודל 2011/12? לא בטוח שהרבה, אבל הדמיון קיים. בעיקר הפער המבטיח בתקופה המקבילה בשנה. הקבוצה האנגלית היא ממש לא היחידה ששמטה אליפות בצורה טראגית, אבל ייתכן שהסיפור שלה יכול לספר לנו על האתגרים שמפרידים כרגע בין שחקניו של רן בן שמעון לזכיה באמת היסטורית. בנקודת הזמן הזו אין כנראה יותר מדי אנשים שישימו את כספם נגד החבורה הסימפטית מהצפון, אבל מבט על הצפוי לה מגלה לא מעט מוקשים פוטנציאליים.
עד לסיום העונה הסדירה בליגת העל נותרו לקרית שמונה עוד 8 משחקים. יחד עם שבעת משחקי הפלייאוף העליון מדובר ב-15 מחזורי ליגה בסך הכל. בהחלט תקופת זמן בה דברים עלולים להשתבש. אלא שעוד הרבה לפני שלבי ההכרעה של הפלייאוף הצפוניים יצטרכו לעבור מבחנים נוספים. נכון, בכל שבוע אומרים "הנה, זה המבחן הגדול שלה", ובכל פעם עד כה היא עוברת אותו כמצטיינת דיקן. מפגש מול מכבי חיפה בקרית אליעזר? 0:3 קליל. משחק עונה מול הפועל תל אביב? עוד 3 נקודות. קרב חשוב מול מכבי תל אביב? נו באמת, כמו לקחת סוכריה מתינוק. ולמרות כל אלה, גם בן שמעון כבר מכיר את לוח המשחקים שמגלה כמה אתגרים רציניים.
עד למחזור ה-30 מצפה למוליכה משחק חוץ מול הצהובים בבלומפילד, דייט נוסף עם האלופה המשתפרת, הפעם בבית, ונסיעה לטדי למפגש מול בית"ר ירושלים (קבוצת תחתית, אבל בכל זאת בית"ר). לקינוח, אי שם במרץ (זוכרים את ניוקאסל ויונייטד?), רגע לפני שהליגה של לוזון מחולקת לשתיים, קרב ביפו מול הפועל ת"א. או במילים אחרות: התמודדות ראש בראש מול מי שנראית כרגע כאיום המשמעותי האחרון על התואר.
אין בכלל ספק שנכון לסוף ינואר 2012 קרית שמונה משחקת את הכדורגל הטוב בישראל. כל שחקן יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות והנעת הכדור המסודרת של הצפוניים היא גולת הכותרת עד כה. מספיק מבט על משחק זניח כמו המפגש מול הפועל ב"ש בחצי גמר גביע הטוטו כדי להבין עד כמה מאומנת קרית שמונה. גם כאשר לא מעט שחקני מפתח בכלל נחו על הספסל, התבנית של משחק המסירות השיטתי מרגל לרגל נשמרה, כפי שלא מצליחה לעשות העונה אף קבוצה אחרת בארץ. לא לחינם למוליכה יש את ההגנה הטובה בליגה (ספגה רק 10 פעמים). כשאתה מחזיק כל כך הרבה בכדור, הסיכוי שתספוג קטן. עד כה זה התבטא גם בתוצאות ואם ק"ש באמת כזו טובה (או שהיריבות חלשות יחסית), זה גם ימשיך כך. אלא שבמפגשים הקרובים מול "הגדולות" הקבוצה של בן שמעון כבר לא תגיע כאנדרדוג הסימפטי. היא תגיע כמי שמולה ירצו היריבות להוכיח שהן לא נופלות ממנה.
לכן נראה שמשחקי החוץ מול הגדולות עד לסיום העונה הרגילה הם קריטיים. חייבים לזכור שקרית שמונה אמורה לפגוש את מרבית היריבות גם בפלייאוף העליון. תוצאות רעות לא רק שיצמקו את הפער מיתר קבוצות הצמרת, אלא חמור מכך – הן עלולות לגרום לכרסום בבטחון ביכולת להצליח גם ברגעי ההכרעה, מול אותן היריבות. ההפסדים של ניוקאסל לקבוצות הבכירות באנגליה במרץ-אפריל 1996 ניפצו בפני קווין קיגן וחניכיו את האשליה שהם טובים מאלה להם השאירו אבק רק מספר חודשים לפני כן. סביר להניח שבסתר ליבם גם אייל גולסה, ברק יצחקי, עומר דמארי ואפילו פדרו גלבאן מאמינים שהם לא נופלים מאלעד גבאי, ברק בדש, אדריאן רוצ'ט וחבריהם. ויש להם צ'אנס להראות שזה נכון.
ובקרית שמונה כבר לא טומנים את הראש בחול. "בתחילת העונה עוד לא כל כך העריכו אותנו וידעו מה אנחנו יכולים לעשות. היום אנחנו במקום הראשון ועם רצף משחקים של 20 משחקים בלי הפסד. כל אחד רוצה להוכיח את עצמו על חשבוננו", מסכים הקפטן אדריאן רוצ'ט. "המשחקים שלנו הרבה יותר קשים כי מנסים ללמוד אותנו ואת השיטה שלנו. אנחנו, מצידנו, ממשיכים לשחק את הכדורגל שלנו עם שינויים נקודתיים". ובכל זאת, ההצלחה נותנת בטחון. הרבה בטחון. "אנחנו פייבוריטים, אבל ממשיכים לתת כבוד לכל היריבות. אין ספק שכשאתה מגיע למשחק מהפסגה, ולא משנה מול איזו קבוצה, זה נותן לך דחיפה אדירה מבחינת בטחון ויכולת על המגרש", מודה הקשר הצעיר. "ניצחנו עד כה את כל ארבע הגדולות ועכשיו נצטרך להמשיך בדרך החיובית שלנו כדי להוכיח שזה לא היה מקרי".
מי שציפה כעת להכנות מיוחדות של הצפוניים על מנת למנף את היכולת אפילו יותר, ייאלץ להתאכזב. הם כבר עשו את זה מזמן. נסיעות לבתי מלון רק לקראת משחקי חוץ גורליים? בקרית שמונה נוהגים כך לאורך כל העונה, כאשר גם קבוצות הנוער נהנות מההשקעה של הבעלים איזי שירצקי. המוליכה נוהגת לצאת, לעתים כבר ביום חמישי, לאיזור המרכז, כאשר בדרך כלל התפריט כולל אימונים בווינגייט ושהיה במלון כפר המכביה. החלוץ ברק בדש טוען שכרגע אין טעם לסטות מהשגרה המוכרת, אפילו שהמפגשים קריטיים: "אין יותר מדי מה לדבר על משחקים גדולים ומה לתדרך. כשבאים למפגשים מול הגדולות האווירה שלפני כבר מכינה אותך מבחינה מנטלית. נמשיך לבוא וניתן כבוד ליריבות, אך אסור לשכוח שהפעם זה ייעשה מתוך כבוד ספורטיבי, ותו לאו. בעבר קרית שמונה אולי נתנה ריספקט ממקום אחר, של אנדרדוג".
הבטחון של הקבוצה משליך על התחושות סביבה. דוד ממן, שחקן עבר של המועדון שתיפקד כקיצוני בשנות ה-80, לא מסתיר את האופטימיות: "פעם קרית שמונה הייתה רואה את מכבי רק בטלוויזיה, היום אנחנו פייבוריטים מולם", הוא מדגיש באמונה שלמה. "בן שמעון הכניס למודעות של השחקנים שלא משנה מי משחק מולם, זה בסך הכל שחקנים כמוהם עם שתי רגליים ושתי ידיים. אם נפסיד למכבי ת"א למשל זו לא רק אכזבה גדולה, אלא אולי יראו זאת ככשלון. להגיע לבלומפילד ולקחת משם נקודות הפך להרגל בשנים האחרונות גם מול הפועל ת"א ובני יהודה. זה כמו מגרש ביתי. קרית שמונה מגיעה כפייבוריטית וממקום של בטחון ויכולת. השחקנים הבינו שהם בדרך הנכונה וזה נותן המון עוצמה, במיוחד כשרוצים להוכיח לכולם שהם לא אפיזודה חולפת". את התחושה מגבה ממן גם בנתונים: "כל הגדולות הפסידו השנה לקבוצה הזו. בארבעת המשחקים מול הפועל ת"א, מכבי ת"א, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים כבשה ק"ש שבעה שערים וספגה אחד, זה אומר הכל". להם זה לא יקרה?
