השמפניה כבר זורמת, החגיגות בעיצומן, פקקים בכל העיר. אחרי 10 שנים ארוכות - מכבי תל אביב שוב אלופה. ג'ורדי קרויף ואוסקר גארסיה על התכנון. 20 ומשהו שחקני סגל, מי יותר ומי פחות, על הביצוע. מיץ' גולדהאר כבש עוד יעד. פסיפס של רגעי שיא, החלטות שהתבררו כשמשפיעות וגם מעט מכשולים הרכיבו את עונת 2012/13 של הצהובים. קלטת האליפות עדיין לא יצאה, אז בינתיים אתם מוזמנים למבט מסכם על 10 התחנות המשמעותיות בדרך להחזרת הצלחת לקרית שלום.
הפרידה מברק יצחקי
יוני 2012
מכבי ת"א מעולם לא חשפה מה היו הסיבות שהביאו אותה להראות לברק יצחקי את הדרך (הזמנית כנראה) החוצה. לא מעט ספקולציות ופרשנויות נזרקו לחלל. הבראת חדר ההלבשה, התנהלותו של השחקן, עלויות כספיות, יכולת מקצועית. התשובה לא ניתנה, אבל נראה שרעידת האדמה בקיץ האחרון היתה הצעד הראשון בדרך לסדר צהוב חדש. גם אם זו היתה המטרה של קרויף ואוסקר וגם אם לא, השיחרור של הקפטן העביר מסר חד משמעי. מקומו של אף אחד לא בטוח, האדונים האירופאים לא סופרים שמות. תיכף, רבותיי השחקנים, יוצאים למחנה האימונים "בלה מאנגה". רוצים להיות חלק מהקבוצה שלנו? תוכיחו לנו שאתם ראויים.
רמז ראשון
מחזור 1: מכבי ת"א - מכבי חיפה 1:2
רצתה ההגרלה, וכבר במחזור הראשון של העונה לוח המשחקים הפגיש את שתי הענקיות מלאות היומרות. הצהובים עם צוות מקצועי זר ודנדש על הקווים, אצל הירוקים היה זה הסמל ראובן עטר שקיבל את המפתחות יחד עם משקל אדיר של ציפיות על הכתפיים. המארחת הראיתה ניצוצות ראשונים של חיבור ומואנס דאבור הכריע את המשחק הזה עם צמד. האמת היא שגם החיפאים היו לא רעים בכלל, איזנו זמנית עם שער של חן עזרא ויכול להיות שגם היו יכולים לצאת עם יותר. אלא שהקבוצה של אוסקר גארסיה ידעה לנצח את המשחק הזה. משחק שבישר על המשך הדרך של שתי היריבות. 4 ניצחונות רצופים היו לצהובים בפתיחה, שבעה ב-8 המחזורים הראשונים. חיפה של עטר? נלחצה, לא הצליחה להתרומם ונקלעה למשבר המפורסם שחיסל לה את העונה.
אוסקר בודק אופציות בברוז'
13.11.2012
הרגע שיכול היה לרסק הכל. קצת אחרי ההפסד 1:0 בדרבי הראשון של העונה (מחזור 9) ולמרות המיקום בפסגת ליגת העל, המאמן אוסקר גארסיה יצא לנהל משא ומתן עם קלאב ברוז' הבלגית. העסק היה אמור להיות חשאי, אבל כולכם שמעתם עליו. התקשורת התנפלה. אחרי 4 חודשים של שקט מוחלט, סוף סוף הריחו קצת דם סביב קרית שלום. בשנים קודמות אירוע שכזה יכול היה לזעזע את כל המערכת. עוד כמה ימים עברו והצהובים נכנעו גם לבני יהודה. אלא שהימים שעברו גם הורידו את האופציה של ברוז' מהפרק. אוסקר לא הלך לשום מקום, רק קצת הובך במסיבת העיתונאים הבאה. בסופו של דבר הפרוייקט של מיץ' גולדהאר נמשך כמתוכנן. אצל הקהל אמנם התפתחה חרדת נטישה, אבל הכל חזר על מקומו בשלום. הרבה בזכות אותו קאמבק ברמת השרון.
הרמונטדה ברמה"ש
מחזור 11: רמת השרון - מכבי ת"א 4:3
מכבי ת"א השאירה העונה לא מעט זיעה על הדשא במפגשים מול הקבוצה העקשנית מגרונדמן. הקרב הראשון ביניהן גם התחיל לתת מושג על החומר ממנו עשויים הצהובים. השחקנים של אוסקר הגיעו כאמור לאחר שני הפסדים רצופים ובתקופה מועדת לפורענות. בדקה ה-49 רן יצחק קבע 1:3 למארחת ובקרית שלום כבר הכינו את קבלת הפנים למשבר המוכר, שפוקד אותם בכל שנה, בערך בזמן הזה. לא הפעם. בעונה שמסמלת מפנה מבחינת המועדון, זו היתה אחת מנקודות המפנה המשמעותיות. לא עוד קריסה תחת הלחץ. לא עוד התבטלות והאמונה כי השם מכבי ת"א יספיק. נכון, גם טעויות של שוער היריבה גל ניר סייעו לקאמבק (חסד נעורים לאקסית?), אבל זה כבר נכנס לחלק של "המזל", שידוע עם מי הוא הולך. אפילו רוברטו קולאוטי, המסופסל הנצחי, תרם את שלו למאמץ הכולל עם שער ניצחון מתוק 11 דקות לסיום. כנראה שאחרי 90 הדקות אלה אצל רבים מאוהדי הקבוצה, שהתרגלו לסקפטיות, החלה להתגבש התחושה שהפעם זה ייגמר אחרת.
חלון ההעברות של ינואר
כמו בקיץ, גם לפעולות שעשו בקרית שלום בחורף האחרון היו השלכות עצומות על הזכיה באליפות הזו. עד אז הצהובים נראו טוב, הציגו כדורגל שיטתי, אבל היתה תחושה שמשהו חסר בחלק הקדמי. ג'ורדי את אוסקר לא סמכו על המזל. ראדה פריצה בן ה-32, האיש היחיד שזכה באליפות גם בשבדיה, גם בדנמרק וגם בנורבגיה, הונחת כדי להכניס גם את ארץ הקודש לרזומה שלו. לא מעט גבות הורמו בתחילה על צירופו של השחקן המבוגר. מהר מאוד בליגת העל הבינו שמאז אנז'י קוביקה לא היה למכבי כזה חלוץ. אלא שהצהובים גם הלכו על ווינר תוצרת כחול-לבן. הם לא היו יכולים למצוא מישהו מתאים יותר מערן זהבי לתפקיד. בזמן שבהפועל ת"א אכלו את הלב, הקשר הסיר לאט לאט את החלודה והפך עם הזמן לעוד בורג חשוב, בתואר שהוא רק קצה הקרחון במשימות העתידיות של הצהובים. בקיצור: שחקני חיזוק.
הפנדל של ברק לוי
מחזור 21: הפועל ר"ג - מכבי ת"א 1:0
כשהיא במקום הראשון עם פער של 8 נקודות, מכבי ת"א פגשה את ר"ג במה שבדיעבד היה תחילתו של רצף משחקים שהבהיר - העונה שום דבר לא ימנע מהצלחת להגיע לקרית שלום. לפני ינואר הצהובים חששו לא מעט מההשלכות של יציאת וינסנט אניימה לאליפות אפריקה. אחרי המשחק הזה הם הבינו שאפשר לסמוך על הילד בן ה-20 שהחליף אותו, ואולי גם יהפוך יום אחד לשוער הבכיר של המועדון. במצב של 0:1 בדקה ה-94 הגיעו 15 דקות התהילה (בינתיים) של ברק לוי. המארחת קיבלה פנדל שלא היה (מאז, שרן ייני כבר התרגל להיות מואשם על לא עוול בכפו), ביציע כבר הריחו עוד משחק חוץ בלי ניצחון, אבל השוער הצעיר ניצל את המשבר הרגעי כדי לקנות את עולמו. ישראל זגורי בעט, לוי זינק שמאלה, הדף והוכיח שלסיפור אליפות ראוי לא מספיקים רק כוכבים. צריך גם שחקני משנה טובים.
"הגיע הזמן"
מחזור 22: מכבי ת"א - הפועל ת"א 0:4
כרגע הזיכרון עוד טרי, אבל גם בעוד 10-15 שנה, כשאוהדי מכבי (וגם אוהדי הפועל) יחשבו על עונת האליפות הזו, מה שהתרחש באותו לילה בבלומפילד יהיה אחד הראשונים שיקפצו להם לראש. בדיוק כמו ה-0:4 מעונת האליפות של 1991/92. הכל היה מוכן לחגיגה בצהוב. מכבי במקום הראשון, הקבוצה של יוסי אבוקסיס על הקרשים בעיצומו של משבר. השחקנים של אוסקר לא התכוונו לקלקל את החגיגה לאלפים שדרשו נקמה על ה-1:0 מהסיבוב הקודם, ובכלל, על שנים של תיסכול. מהרגע הראשון הצהובים התנפלו. בתחילת המשחק האדומים עוד חלמו על חזרה למאבק האליפות, אבל הם פשוט לא עברו את החצי. מהדקה ה-40 הם כבר חיכו לשריקת האחרונה. מכבי רקדה על הדשא, אלירן עטר השכיח את החמצת הפנדל ההוא עם צמד ורק שער של ערן זהבי מול האקסית היה חסר. בסיום עוד היו כאלה שיצאו עם תחושה שמכבי פיספסה הזדמנות לרשום תוצאה היסטורית באמת. ההגמוניה בעיר עברה את הכביש.
גול האליפות
מחזור 23: בני יהודה - מכבי ת"א 3:2
שבוע בלבד אחרי הדרבי, ובלי שציפו לכך, הצהובים קיבלו רגע שיא נוסף שייזכר עוד שנים. למרות ה-0:4 על האדומים, יכול להיות שעבור רבים המשחק הזה היה מדהים אפילו יותר. למעשה, אובייקטיבית, כנראה שמדובר באחד המשחקים המטורפים שהיו כאן. דקה 90: בני יהודה עולה ל-1:2. הכתומים באקסטזה, הפער ממכבי חיפה בדרך להצטמצם ל-5. ברק לוי שוכב פצוע על הדשא, לשחקנים של אוסקר יש זמן לעכל. כמה דקות עוברות וראדה פריצה מאזן ממש עם חידוש המשחק. לוי שוב לא מצליח להבין מה קורה סביבו. החברים אומרים לו "רק תעמוד". השעון ממשיך לתקתק ומראה כבר על הדקה ה-99. התקפה אחרונה. הילד החצוף מושיקו לוגסי משגר בעיטה חסרת סיכוי מדונם. ביציע עוברת המחשבה: "מה הוא עושה?!". למשקוף ופנימה. 2:3 למכבי. ה"יש" הכי חזק שנשמע העונה בוקע מבלומפילד. ביציע עוברת המחשבה: "יורי שוקאנוב". אנשים תופסים את הראש, לחלקם נגמר האוויר. דקות ארוכות של חגיגות. מכבי חיפה שוב לא מצליחה להתקרב. מחוץ לאצטדיון האוהדים בצהוב, וגם בכתום, ממשיכים להתפעל מגודל הדרמה שראו במו עיניהם. כולם מבינים: היום מכבי ת"א לקחה אליפות.
זהו זה
מחזור 28: מכבי ת"א - מכבי חיפה 0:0
אחרי רצף של 8 ניצחונות רצופים, ועם פער של 10 נקודות בפסגה ערב המשחק הזה, רק נס היה מונע מאוסקר אליפות. ובכל זאת הצהובים היו צריכים לסגור את הפינה. מדובר היה במחזור השני בלבד של הפלייאוף העליון, אבל האלופה שבדרך ידעה - כל תוצאה מלבד הפסד תחסל את השאיפות של חיפה העקשנית לחזור באמת למירוץ. המנוע מהראן ראדי נפגע בחימום והיה חסר מאוד, היכולת של הצהובים היתה די אפורה. אלא שגם שביעות הרצון הלא ממש מובנת של הירוקים בסיום לא שינתה את העובדה: המאבק הזה פרוק, בדוק, נצור ומוכרע. משם מכבי ת"א המשיכה לעוד ניצחון חוץ מרשים בקרית שמונה ודרבי, שאמנם נגמר רק ב-0:2, אך היה לא פחות חד צדדי מקודמו.
משחק האליפות
מחזור 32, 22.4.2013: רמה"ש - מכבי ת"א 2:0
המעגל נסגר. 10 שנים לאחר אותו לילה דרמטי מול הפועל פ"ת, הגורל שוב החזיר את מכבי ת"א לאצטדיון רמת גן. שוב 40,000 צופים ממלאים כל חלקת פלסטיק פנויה. הפעם לאף אחד לא היה ספק איך זה יגמר. הצהובים הנרגשים לא הגיעו למשחק כדורגל, הם הגיעו למסיבה עם פלייליסט ידוע מראש. אפילו האלכוהול לא היה חסר. דור מיכה וראדה פריצה הבקיעו מכדורים שפגעו ברגליים בדרך, אבל זה לא באמת שינה - האות לאקסטזה כבר ניתן והצלחת הונפה אל על. מכבי שוב אלופה.
