כמה רגעים לאחר שמור גולן התחפש למסי, סרג' איילי לאינייסטה ודאטורו לקובי חסן, מספר אוהדי מכבי חיפה ירדו לעבר "מנהרת" השחקנים של אצטדיון וינטר, שם עמד דקל קינן וכמו אוהדים "אמיתיים" החליטו להפנות את כעסם דווקא לאחד השחקנים הבודדים בקבוצה שנותנים את הלב בכל משחק ומשחק.
קינן, שחקן נשמה בכל רמ"ח איבריו הגן על החברים המושפלים על כר הדשא, אבל בתוך תוכו גם הוא ידע היטב שמשהו רע מאוד מרחף באוויר.
אחד הדברים היותר מרגיזים עבור אוהדי חיפה לאחר ההדחה עי" הפועל ר"ג, הוא שהירוקים כבר היו בסרט הזה אבל איכשהו לא הפנימו את הלקח מסצנת הסיום. נכון, ההדחה ההיא במכתש היתה עם שחקנים אחרים, מאמן אחר על הקווים וגם תנאי מגרש שונים. אבל, מה שקרה אז על "הדשא" במכתש חזר ובגדול בווינטר. במילה אחת: ש-א-נ-נ-ו-ת.
אחרי ההפסד במחזור האחרון לסכנין והניצחון של הפועל על עכו, בחיפה יודעים שרק ניצחון יחזיר את השקט לכרמל. מה שבטוח, אין סיבה להיכנס לפאניקה מיותרת. ניצחון ב-20:00 על הפועל פ"ת בקרית אליעזר וההפסד לסכנין יישכח.
כבר לא חסינה
אם נביט בצורה אובייקטיבית על העונה של מכבי חיפה עד כה, אפשר להגיע לשתי מסקנות. האחת, מדובר באחת העונות הטובות ביותר של הקבוצה מהכרמל אי פעם, ללא ספק. השניה, הירוקים לא הפגינו כדורגל גדול לאורך רוב שלבי העונה, להבדיל מהפועל ת"א, אבל ידעו לנצח איפה שצריך ונמנעו מנפילות מיותרות, לעומת האדומים מת"א שאיבדו נקודות מול קבוצות כמו הפועל עכו, הפועל ומכבי פ"ת ואשדוד.
אבל, בחודש האחרון איבדה חיפה את התדמית המפחידה שהיתה לה העונה בשל לא מעט גורמים. יש כאלו שיאמרו: "אי אפשר לנצח לעד", והם צודקים. אבל גם להפסיד יש דרך. "לצערי, הפסקנו לתת פייט במשחקים האחרונים", אמר אלישע לוי לשחקניו והוא היה בהחלט עדין. שאננות, היעדר רוח לחימה, המניירות של הצעירים והתחושה בקרב השחקנים של 'יהיה בסדר, מישהו כבר ישים את הגול', הן מנת חלקם של רוב השחקנים בקבוצה.
ולדימיר דבאלשווילי לא פוגע כבר תקופה ארוכה וזו עובדה. לחלוץ הגיאורגי אסור לצאת מהרחבה, כי הוא פשוט לא יודע מה לעשות עם הכדור מחוץ ל-16. שלומי ארבייטמן חייב לשחק 90 דקות בכל משחק עד סוף העונה. החלוץ היה הקלף המנצח של הירוקים מתחילת העונה ואין סיבה שהשחקן הכי חם בקבוצה, יירד לספסל, כפי שקרה בגביע מול הפועל ר"ג. קבוצות שפוגשות את חיפה כבר לא מגיעות בגישה של לספוג כמה שפחות.
דרושה יצירתיות
למכבי חיפה, תסכימו או לא, אין שחקן כמו גילי ורמוט שיכול לעבור שלושה שחקנים ולהשאיר את שכטר מול שוער. במשחקים האחרונים של חיפה, שחקני ההתקפה פשוט עומדים ומחכים שמשהו יקרה. או יותר נכון, בונים על יניב קטן שיעשה מהלך יצירתי. הקפטן של חיפה כבר לא ילד, הוא כבר לא מהיר כבעבר ולפעמים קטן תוקע את המשחק. האחריות בהתקפה חייבת להתחלק עם שחקנים אחרים.
ליאור רפאלוב מנסה להפעיל כמה שיותר את פיטר מסיללה באגף שמאל וכשהמגן עולה להתקפה, דברים טובים קורים. המגן הדרום אפריקני לא מתאים לרמה של הליגה הזו והוא יכול בהחלט להשתלב בקבוצת אמצע טבלה באנגליה. אבל, לבנות על קטן או מסיללה בכל התקפה והתקפה זה לא רציני. חיפה חייבת לייצר איומים גם מכיוונים אחרים.
ההתעקשות של אלישע לוי לפתוח עם אייל משומר באגף ימין, בהחלט מעוררת תמיהה. אלישע מבין כדורגל וקשה להאמין שהוא עדיין לא הפנים כי עלי עותמאן עדיף על פני משומר. הרי, עותמאן הגיע מבני סכנין על תקן מגן ימני, העמדה הטבעית שלו. במקום לבזבז חילוף במהלך המשחק, חייב אלישע לפתוח עם המגן הצעיר.
המאמן מודע ליכולות של עותמאן ומציב אותו לעיתים בקישור האחורי, אבל במהלך הזה מבזבז אלישע שתי עמדות חשובות מאוד. משומר לא שחקן רע בכלל אבל כשיש מגן טוב יותר עם אופי התקפי שמחכה על הספסל, אין כאן מקום לשיקול דעת בכלל.
להיפטר מהמניירות ומהלכלוכים
במכבי חיפה, ברוך השם, לא חסר אגו. בירם כיאל, מוחמד גדיר, וליאור רפאלוב למשל מקבלים את הקרדיט מבחינה מקצועית ובצדק. אבל, הכישרונות של חיפה חייבים להבין שאת האגו משאירים מחוץ לדשא. עם כל הכבוד לצעירים המוכשרים, (רפאלוב כבר לא נכלל בקטגוריה הזו) הם עדיין לא כוכבים, אך בהחלט מתחילים לסגל לעצמם תכונות וגינונים של שחקנים כאלה.
גדיר, בין אם הוא נכנס כמחליף או פותח, חייב להיות מרוכז אך ורק במשחק ולא בדברים אחרים. לא מעט פעמים אנו רואים את החלוץ מתעסק בשופטים, בשחקני היריבה ומנסה לסחוט המון תשומת לב, שלא קשורה למשחק. כשגדיר עושה את העבודה בשקט, הוא תמיד מספק את הסחורה.
כנ"ל לגבי רפאלוב. אחד הכישרונות הגדולים של הירוקים שחייב להתעלות הרבה יותר ולקחת את הקבוצה על הגב. אין ספק שהוא עשה קפיצה אדירה והתבגר מהעונה שעברה אבל זה עדיין לא מספיק. משחקן כמוהו, אוהדי חיפה מצפים להרבה יותר.
בעיה נוספת שמתגלה בחיפה היא חוסר הלכידות בקרב השחקנים בזמנים קשים. בפעמים בהן איבדה חיפה נקודות, שחקנים, בעילום שם כמובן, ממהרים "להחמיא" לחבריהם בכלי התקשורת. דבאלשווילי חטף לא מעט חיצי ביקורת, כמו גם משומר. תנו לצוות המקצועי להחליט מי יישאר בעונה הבאה ומי יילך.
