ב-10 בפברואר עם ישראל בוחר ממשלה חדשה. המלחמה בעזה, המשבר הכלכלי יעמדו בוודאי בראש סדר היום של האזרח הישראלי. אני מעדיף להתעסק בספורט, בנושא שקרוב לליבי. מי ומה רצי לספורט הישראלי לכשתקום ממשלה חדשה.
דעותיי הפוליטיות מוכרות. מאז ומתמיד השתייכתי למחנה השמאל, אבל כאשר בספורט עסקינן, צריך להתעלות מעבר לדעות האישיות על מחנה זה או אחר.
ראלב מג'אדלה, למרות הכל ואף על פי כן, היה משרי הספורט היותר טובים. הוא הכיר את הנושא מקרוב וניסה לעשות את המיטב, הרבה יותר מכפי שעשו קודמיו בתפקיד. כאשר שאני נזכר בימיו של מתן וילנאי עוברת בי חלחלה. אבל ראלב מג'אדלה, קרוב לוודאי, לא יהיה שר בממשלה הבאה. פירוש הדבר שצפוי לנו שר ספורט אחר, רצוי עם רקע ספורטיבי.
כך או כך, עם כל החשיבות של שר הספורט לטובת הספורט, נוכחנו כבר לדעת ששר אוצר למשל, החפץ בחשיבותו של הפוסטר בישראל, יכול לעשות נפלאות למען קידומו. הכסף מדבר בסופו של דבר.
לא רק שר אוצר חשוב לספורט, לעיתים גם שר החינוך או שר החוץ, שלא לדבר על ראש ממשלה. לצערי, אהוד אולמרט, שהגיע עד ראשות הממשלה מהספורט, לא תרם דיו. יתכן שבגלל הנסיבות שליוו את כל תקופת כהונתו, החל ממלחמת לבנון השנייה ועד המלחמה שזה אך הסתיימה בעזה.
האיש שלי למען הספורט בכנסת ישראל, בממשלת ישראל, הוא סילבן שלום. אחרי התייבשות ארוכה באופוזיציה, קרוב לוודאי שסילבן יחזור לקדמת הבמה. חובבי הספורט יכולים לראות את האור בקצה המנהרה. סילבן שלום, כתב ספורט בצעירותו, אוהד ספורט בכל רמ"ח איבריו, תרם בגדול לספורט בכל תפקיד מרכזי בו כיהן.
כשר אוצר הוא הזרים משאבים לטובת הספורט ופתר בין היתר את בעיית השיטור במגרשי הספורט. כשר החוץ הוא שיתף פעולה ככל שהתבקש לקיום משחקי אירועי ספורט בינלאומיים בישראל, חרף הקשיים שהערימו עלינו הארגונים הבינלאומיים.
אז אני מודה ומתוודה שאני לא מצביע ליכוד, אבל אלה שכן יצביעו ליכוד, לפחות מבחינתי, יתרמו בעקיפין לכך שסילבן שלום יהיה שם בכדי לדאוג לספורט הישראלי שחשיבותו, אחרי הביטחון, החינוך ועוד כמה נושאים "קטנים", אינה מוטלת בספק.