במוצ"ש באצטדיון ר"ג וביום רביעי באצטדיון בכרתים, יוכרע קרוב לודאי המסע של נבחרת ישראל בדרך למונדיאל 2010 בדרום אפריקה. 4 נקודות מהקרב הכפול נגד יוון יקרבו את ישראל למטרה, שלא לדבר על 6 נקודות. ולא פחות חשוב, ניצחונות על יוון יותירו את הכדורגל הישראלי פעור פה, בפעם המי יודע כמה מאז מקסיקו 1970.
אני אישית מביט באופטימיות לקראת השבוע הגורלי. אגב, בשבילי זאת הפעם הראשונה מאז הצטרפה ישראל לקהילת הכדורגל של אירופה, בתחילת שנות ה-90, שאני לא מעורב בקמפיין בתפקיד רשמי כקצין העיתונות של הנבחרת. את האופטימיות שלי אני שואב מאישיותו של דרור קשטן, מניסיונו ומשיקוליו המקצועיים. אם דרור לא יביא אותנו למטרה, לפחות לא נוכל להגיד שבמציאות הקיימת מישהו אחר יכול היה לעשות זאת.
נבחרת ישראל בכדורגל השתתפה רק פעם אחת במפעל גמר גביע העולם. היא העפילה למשחקי 1970 דרך אסיה (ניצחון על ציילון) ואוסטרליה. מאז תחילת שנות ה-90 שבעה הנבחרת הישראלית מרורים בזירה האירופית ולא השכילה להעפיל לא למונדיאל ולא לטורנירי הגמר של היורו.
צריך לשאוף לנצח
4 פעמים עם שלמה שרף, פעם אחת עם ריצ'ארד נילסן, פעמיים עם אברם גרנט ועוד פעם אחת עם דרור קשטן בחזית לא הניבו פגיעה במטרה. קשטן, בקמפיין השני שלו, קרוב-רחוק למונדיאל 2010. היריבה הגדולה היא יוון, אלופת אירופה 2004, שמפרידה אותנו בין "חושך לאור".
דרור קשטן, המאמן המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי עם אליפויות וגביעים, עם רקורד של הצלחות עם הפועל ת"א גם בזירה האירופית, מגיע לרגע האמת – ממש "שבוע סוף". שכן, אחרי יום רביעי נדע – נבחרת ישראל לאן?
נבחרת ישראל חייבת להטיל את כל יהבה על המשחק הראשון, הביתי, באצטדיון ר"ג. ניצחון ישראלי יהפוך את המשחק בכרתים ל"משחק העשור" ותוצאת תיקו עשויה להספיק לנו. אבל לא נקדים את המאוחר, כי בכדורגל כמו בכדורגל, אסור לאבד את הראש. ברמת גן צריך לשאוף לנצח, לשחק יותר התקפי, אבל לשמור בראש וראשונה על רשת נקיה, כי הפסד (חס וחלילה) יגמור את הסיפור עוד לפני הגומלין. היי, זוכרים את ההשפלה הביתית 5:0 נגד דנמרק...
דווקא התחושה ששלושה-ארבעה שחקנים טובים (בלילי, בוזגלו, בנאדו וטועמה) אינם נכללים אפילו בסגל צריכה להגביר את האופטימיות שדרור קשטן מאמין בסגל העומד לרשותו, בשחקנים שיצטרכו לתת מעל ומעבר נגד היוונים.