זו הייתה שבת ארורה, עוד שבת שחורה בשרשרת הלא נגמרת של שיט וכאב שהיא החיים שלנו בחודשיים וקצת האחרונים. הפוש שקיבלתי פגע כמו אגרוף בבטן. ענבר הימן איננה.
למען הסר ספק, כל חטוף הוא עולם ומלואו, ואנחנו צריכים באמת לעשות כל מה שרק אפשר בכדי להשיב את כולם הביתה, אבל הדאגה לשלומה של ענבר הייתה חזקה במיוחד. לא הכרתי אותה אישית, מעולם לא נפגשנו, אבל היא הייתה חלק מהמשפחה שלי. קהילת הכדורגל מספקת את החיבור החזק ביותר שיש לאדם מעבר למשפחה הביולוגית שלו, בטח כשמדובר על כאלו שהולכים עם הקבוצה לכל מקום ובכל זמן. הידיעה על הירצחה של ענבר ז"ל פשוט רוקנה את הריאות מאוויר, עצב ושברון לב שאין לו סוף. כל כך התפללנו לגורל אחר, לתת לה כבוד מלכים כשתשוב אלינו, אבל החיים, מסתבר, ממש לא הולכים בכיוון הרצוי נכון לכרגע.
מטבע הדברים, התחושה בבוקר יום ראשון הייתה פשוט איומה. מה שאמור להיות בוקרו של דרבי, על כל הפרפרים, הקוצים והסימון לבוס שהיום אני הולך להיות פרודוקטיבי כמו מכשיר פקס, אז שלא יבנה עליי - הפך להיות בוקר מכביד, כזה שנותן תחושת תפלות להכל.
ובכל זאת, ככל שנקפו השעות, נרשמה תכונה והתרגשות. טוב, לא התרגשות, יותר עצבנות, נוכח הנסיבות. מכבי חיפה נחתה בערך רבע שעה לפני המשחק בארץ, כשמאחור נשרכים מדדים פחות או יותר כל שחקני ההגנה של הקבוצה. מי שלא דידה, מסתובב עם הלשון בחוץ. זמן משחק ממוצע לשחקן - 180 דקות בשבוע האחרון. הכנה לא אופטימלית? הרגיש יותר כמו מבוא לאסון.
הגדיל לעשות אוהד הפועל אחד, שביום שישי, ברדיו המקומי, הבטיח שלישייה קלה כי "מכבי לא סחורה".
ארבע דקות לתחילת המשחק, ליאור רפאלוב מראה שכוחו במותניו ובעיקר בנעלי פקקיו, ושולח כדור חופשי אמנותי לרשת של ג'ראפי. לא יודע בקשר לסחורה, אבל רפאלוב הזכיר רכב אספנים קלאסי. ותיק, אבל ממש מרהיב. קדילאק קווקזית, 11 כוח סוס, גיל 38 אוטוטו והבלורית כמו שהייתה כשעוד היה ינוקא בקצף.
בכל מקרה, אם נידרש למשחק עצמו, לאחר השער נכנסנו לרבע שעה די נוראית שבמהלכה נלחצנו אחורה ונראינו מותשים ומבוהלים. רבע השעה הזו נגמרה, הקבוצה התעשתה, ועד לסיום המחצית המערך של מסאי דגו חזר לעבוד ולכתוש מקדימה, כשרק ג'ראפי ויחס ההמרה הנוראי של חלוצי מכבי חיפה, פלוס נספחים, מנע הפרשה מוקדמת של רמת העניין במשחק, כבר במחצית הראשונה.
המגמה השתנתה מעט במחצית השנייה, אם כי גם שם, נשמר יחס ההחמצות המזעזעות. בסופו של דבר, טעות של הפועל חיפה הביאה לבישול של פיירו לראש של רפאלוב ולסיום החלק התחרותי במשחק. דין דוד גאל מעט מטעם ההחמצות שלו במסמר האחרון בתוך תוספת הזמן. שלישייה ירוקה בדרבי, סיום לא רע ליום שהתחיל ממש גרוע.
צריך לומר את האמת, הפועל חיפה לגמרי היו שווים שער במשחק הזה. אנחנו אמנם היינו שווים לפחות עוד שלושה-ארבעה, חוץ מאלה שהבקענו, אבל גם הפועל חיפה הייתה במשחק, בלא מעט שלבים שלו.
מצד שני, ביום שבו שריף כיוף עולה לשחק עם החולצה הוורודה, המוקדשת לענבר הימן ז"ל, אחותנו הירוקה, נפש טהורה ויפה של אמנית שנלקחה מאיתנו באכזריות, אין מנדט ואין סרט שכדור יעבור את הקו.
ובכלל - בהרכב טלאים, בעייפות עצומה (שחקנים הפסיקו לרוץ בשלב מסויים), בלחץ אדיר ובמצב שבו כל איבוד נקודות יכול להיות הרה גורל עבור העונה, מכבי חיפה לקחה את הדרבי והיתה יכולה להבקיע עוד לא מעט שערים במשחק הזה. זה היה ניצחון מרומם רוח ומעורר השראה, בטח נוכח הבלבול הקל שאחז באוהדי ושחקני הפועל חיפה בנוגע למקומם בטוטם של הכדורגל החיפאי, גם בימים טרופים אלו.
זה ניצחון חשוב מאוד לביטחון ולקבוצתיות, גם למסאי דגו וגם לשחקנים, וכזה שחייבים לחבר אליו עוד ועוד ניצחונות בהמשך. חשוב לציין - על מה שאמרתי על איכותו של הסגל ובעיקר על דלילותו, ממשיך לתפוס משנה תוקף. ללא חיזוק משמעותי בינואר והשבתם של אי אלו נכסים בחזרה אלינו, בדגש על אלו בערבות אוסקה ומדבריות דובאי, יהיה לנו קשה מאוד בהמשך הדרך. מכבי חיפה חייבת עיבוי משמעותי ואיכותי לסגל שלה, כי עד כמה שהיה נחמד היום בדרבי, אנחנו חייבים לשפר את אחוז ניצול המצבים ואת העמידה ההגנתית, ושני אלו הם ברי השגה רק דרך עוד רכש.
כן, ואם אפשר לפתור את העניין עם סבע, לרדת מהעץ ולהחזיר אותו לעניינים, די עם זה כבר.
יום רביעי, ריינה, אחרי חודשיים - חזרה חלקית הביתה. לבינתיים, בעדינות, לא באטרף של ימים רגילים, אבל בכל זאת - אפשר לחייך. חיפה עדיין לגמרי ירוקה.
שבוע טוב וירוק, השיבו אלינו את החטופים במהרה, אמן.
