לאחר טבילת האש הראשונה ביום רביעי שעבר, זכינו גם לטבול בשלוליות הגשם בדרכנו הרגלית לאיצטדיון נתניה. סוף סוף משחק עם קהל, על אמת, לא פזורה מהמהמת, אלא עידוד אמיתי ואווירת כדורגל פאר אקסלנס. האמת, מדובר בהרבה יותר מסתם אסקפיזם. קשה לי לחשוב על דרך שבה יכולים עמך ישראל לתת כבוד עבור הנופלים ולהפגין הזדהות יותר מאשר מחיאות הכפיים בטקסי המחווה לפני המשחקים, ובשירת התקווה. כל משחק נפתח בחלון קטן שמזכיר לנו את המציאות הקשה בה אנחנו חיים, דקות אמוציונאליות, משמעותיות, אשר שורטות את הלב בעצב, כמעט עד דמעות, אך נעשות בדרך ובאופן המכבדים ביותר.
עוד על הקהל והמחוות שלו בהמשך, בהקשרים פחות נעימים. עוד לפני כן, יש לא מעט לומר על המשחק גדוש האירועים ששוחק אתמול בנתניה. מסאי דגו הזהיר לפני המשחק משאננות, ובדיוק אותה השאננות ממנה התריע מסאי הביאה לשתי הזדמנויות גדולות מאוד לחדרה בפתיחת המשחק. הפתיחה של מכבי חיפה הייתה מהוססת, לא ממש מצאה את עצמה ביער ההסתגרות החדרתי, בזמן שחדרה עשתה מספר מעברים מסוכנים. פעם אחת, שריף כיוף עמד היטב והוציא גול. האישו היה עם הפעם השנייה.
למרבה הצער, ואני לא זוכר אם כבר הזכרתי את העניין העונה בטוריי (נראה לי שכן), לעבדולאי סק יש בעיית שחצנות קלה בהולכת הכדור שלו. אובר ביטחון עצמי שגורם לו לעשות שטויות עם הכדור במקומות קריטיים במגרש, אשר כבר עלה במספר איבודים והתקפות מסוכנות.
הפעם - מול הפרוספקט הצעיר אלעד מדמון (שחקן מעניין מאוד), זה כבר עלה בספיגת שער. מדובר בבלם ענק, אין ספק, והעזיבה שלו לאליפות אפריקה בהחלט תהיה עבורנו מכה מקצועית. מצד שני, הוא עושה יותר מדי מהלכים עם ארומת שתן באיזור הראש, ואני מקווה שהספיגה הזו תחזיר אותו לבלאנס נכון.
מה שבטוח, את מכבי חיפה כולה הספיגה הזו הכניסה לבלאנס הכי נכון שרק אפשר. מה זה בלאנס, השער שכבש מדמון היה כמו לתקוע לדוב רעב טבק הרחה בנחיר. אז הדוב הירוק דפק אפצ׳י מפוצץ ומרהיב, ובמחי חצי שעה של כדורגל מהיר, קצבי ותכליתי למדי, הפך את שאר המשחק לריחוף גארבג' טיים מענג. הקישור האחורי, מחמוד ג׳אבר שמצא את עצמו מחדש במשבצת ה״לאסט״ וליאור רפאלוב בעוד משחק מקלאס אחר, הניע את כל מכבי חיפה קדימה, כשכל מה שהיה לחדרה להציע זה בעיקר בעיטות לשוקיים.
אני יכול להבין ניסיון לצמצם פערי רמות במשחק אגרסיבי, אבל המשחק של חדרה היה פשוט מלוכלך במהלך המחצית הראשונה. עבירות גסות של תמיר גלזר (מתקל סדרתי) ודיא לבאבידי (היה נראה כאילו התאמץ בכל כוחו לקבל אדום במשחק הזה, עוד לפני שקיבל את הכרטיס עצמו) חורגות בהרבה מגבול הטעם הטוב. פשוט קצירות ברוטאליות ופראיות, שאין להן מקום בכדורגל. חדרה אמנם תמיד הייתה מסחטת המיץ של מכבי חיפה, אבל לא ככה, לא בצורה הזאת. זה היה פשוט מגעיל, והגמול על ההתנהגות הזו לא איחר להגיע.
לאחר השיוויון המהיר, היה די ברור מה יקרה בהמשך המשחק. עילאי חג׳ג׳, בתכלס, נעל במו רגליו את המשחק: גם כבש את השיוויון במבצע אישי מרהיב (לאחר בישול של רפאלוב) וגם הוכשל בדרך לשער השלישי והאדום וגם הוסיף עוד מסמר אחרון לקבר. מי ראה את זה מגיע? מי בכלל חשב שיש למכבי חיפה ביד שחקן שיכול להפיק מעצמו מספרים ומהלכים כל כך איכותיים כבר בעונתו הראשונה במועדון?
האמת שיש אחד שדובר עליו רבות, וגם הוא כבש אתמול - אבל מסתבר שהשחקן הבשל והשלם יותר מבין השניים הוא דווקא חג׳ג׳. כמו תמיד, המפתח יהיה בהמשכיות וביכולת של הצוות המקצועי להפיק מחג׳ג׳ את אותה רמת הכדורגל ואותה תדירות המספרים לאורך זמן. מה שבטוח, מדובר באס מפתיע נוסף מהחפיסה הקסומה של מסאי דגו.
עוד אס שמפתיע, לפחות אותי, הוא דווקא אחד וותיק הרבה יותר - ליאור רפאלוב, מודל לחיקוי עבורנו, הגברים מטפחי הכרס בגיל העמידה. אלו לא רק הפעולות הטכניות המשובחות, השערים המרהיבים בבעיטות החופשיות ומסירות הזהב. הכושר הגופני, העבודה והמשמעת הטקטית והחילוצים. הוא משחק את ה-50:50 בצורה פשוט מעולה, והאתגר מבחינת הצוות המקצועי בהקשר שלו יהיה לשמור אותו טרי דרך רוטציה - אך גם לא ממורמר.
טוב, מה עוד אפשר לומר על משחק שהוכרע, הלכה למעשה, בדקה ה-45? משחק טוב מאוד של כולם, גיב אור טייק. בסופו של דבר, אחרי השער השלישי, גם חדרה הרימה ידיים באופן די מופגן, וביקשה בעדינות ״בלי טילים״. מחצית של ריחוף, עוד שני שערים נחמדים ולא יותר מדי מעבר לכך. חותם על תסריט כזה בכל משחק, מן הסתם, ובכל מקרה, לא חדרה ולא אנחנו ניבחן על פי משחקים מהסוג הזה.
גם מבחינת ניהול המשחק, הגם שלא ממש נעשה שינוי טקטי לאחר השער שספגנו, מכבי חיפה ידעה להתעשת ולהפיק את המיטב מהעמידה על המגרש, כשגם החילופים היו, בסה״כ, נכונים ובזמן, מתוך הבנה שמדובר בגארבג׳ טיים ולפנינו משחק נוסף בעוד שלושה ימים. מגיעות למסאי דגו כל המחמאות על האופן שבו נראית הקבוצה, בין אם ברמת הכושר הגופני העדיף על כל יריבה (למרות עומס משחקים גבוה ועצים בהרבה) ובין אם ברמת האטרקטיביות וכיבוש השערים. הקבוצה מתחברת, התעשתה לאחר פתיחה מהוססת בליגה ושאר תקריות ותלאות דרך, ונראית במסלול נכון.
כאן המקום להזכיר - בכדי לעמוד באתגר המאוד לא פשוט של מאבק אליפות העונה, מכבי חיפה תצטרך יותר מקני סייף כחיזוק בינואר. זו צריכה להיות בנייה לשנים הבאות, ואנחנו צריכים לפחות עוד בוס אחד, שחקן בכיר על אמת, עדיף מאלו שעזבו אותנו, בכדי לשמר את סטנדרט הכדורגל והאיכות שאנחנו מציגים לאורך זמן - ולהתקדם באירופה (משימה אפשרית בהחלט). חלון ההעברות הבא הוא קריטי ולא רק בעבור העונה הנוכחית.
מספר מילים על הקהל והתנהגותו אתמול - הקריאות לעבר דיא סבע היו מכוערות, דוחות ומטופשות. גם אם לא מעוניינים ששחקן ימשיך במכבי חיפה, להפוך אותו לאויב על פרקטיקלי כלום ושום דבר, מבלי שפגע באמת בסמל ובאוהדים, ואף לאחר שהתנצל, זה פשוט טימטום ורוע. מתנצל בפני דיא סבע בשם הרוב השפוי, הקללות האלו לא מייצגות אותי ואני מתנער מהן. חבל, כי מלבד זאת (וכן, בימים אלו גם הייתי מוותר על שירים נגד השוטרים), באמת שהייתה תצוגת עידוד נהדרת שגרמה לקהל להרגיש גדול הרבה יותר מסכום הראשים שבו.
לאחר שפוצח המבצר החדרתי, אתגר חדש עומד לפתחם של מסאי ובחוריו הטובים - הקבוצה היחידה שהצליחה לעמוד מול מכבי חיפה בעונה שעברה מבלי להפסיד, בני ריינה. אפס נצחונות בהיסטוריה למכבי חיפה על הקבוצה הזו, שהפכה העונה מסתם קוריוז לקבוצה מסוכנת, תוססת ולגיטימית בצמרת ליגת העל.
יום רביעי בערב, סמי עופר, המקום והזמן האידאליים להוסיף חריטה של W בטור המשחקים מול הריינרים.
שבוע טוב וירוק לכולם!
נ.ב. רווח כפול נרשם אתמול, כשהתאפשרה לעלי מוחמד מנוחה נדרשת - בנוסף להתחדשות ברך נולד למשפחה. מזל טוב, חיים שלנו בלב. אחד מאיתנו, ישראלי אמיתי, וכמה שאנחנו אוהבים אותך.
