מסאי דגו יצא לדרך כמאמן מכבי חיפה וכמו כל בעל מקצוע מתחיל, טעה לא מעט בתחילת הדרך. כמו רצף מתחיל, הקרמיקה הרגישה עקומה ומתנדנדת בהתחלה ואף שחקן לא הצליח לדרוך עליה. המערך, ההחלטות, ההרכבים, הכל הרגיש עקום, אבל דגו למד תוך כדי תנועה איפה מחזקים, היכן לתקן ומה צריך לעשות כדי שהקרקע תהיה ישרה ויציבה, כך שגם עם הכלים שיש לו, אפשר יהיה להראות שמכבי חיפה יכולה וצריכה לקחת אליפות.
שריף כיוף הוא ההחלטה הראשונה והמתבקשת. עם איתמר ניצן, מכבי חיפה היתה סופגת מטעויות ישירות של שוער ותחת כיוף כל ההגנה מרגישה ביטחון יותר. דגו זיהה את הטעות, למרות שצריך לומר את האמת, היא לא היתה שלו באופן ישיר. כל המערכת הבינה ששריף כיוף צריך להיות השוער הראשון ולדגו לא היה את החשש לתת לו לשחק.
בנוגע לקידום השחקנים הצעירים, ייאמר לזכותו של מסאי דגו שזו היתה הדרך מהתחלה. דגו מאמין בילדים מבית, אלה שאימן בקבוצת הנוער. עילאי חג'ג' הוא המלצה של שחר וויזינגר, שאימן אותו בעפולה ודגו לקח אותה. גם את זה צריך לדעת מאמן. לבוא ולקבל את דעתם של עוזריו, לתת להם את המקום וההבנה שלהם. לשלב בעונה אחת את שריף כיוף, עילי פיינגולד, עילאי חג'ג', ענאן חלאילי, סוף פודגוראנו ואחרים, זה משהו שלא קרה במכבי חיפה מאז תחילת שנות ה-90.
אחד השינויים המשמעותיים ביותר היו שינוי המערך. מאז שמכבי חיפה משחקת עם שני חלוצים, הכל התיישר כמו פלס. הקבוצה משחקת ישר, כמו שצריך וכשהריצוף ישר לכולם הרבה יותר ואף אחד לא נופל. עם הכלים הקיימים, מתבקש לשחק עם שני חלוצים. זה מוציא יותר מפרנטזי פיירו, אבל גם משחקני הכנף המהירים כמו ענאן חלאילי, עילאי חג'ג' ואחרים. לעבדולאי סק נוח יותר עם שני בלמים לצידו וגם הציוות בניהם נכון.
וזה מוביל להחזרה לרוטציה של רמי גרשון. מסאי דגו הבין שאצל שימיץ' הריצפה לא עקומה, אלא שבורה מהיסוד. אם משחק ההגנה רעוע, כל השלד ייפול. כאן, מה שנקרא, הפתרון היה על הריצפה, רק להרים אותו. רמי גרשון תרם רבות לאליפויות של שלוש השנים האחרונות. הוא הראה מה יש בו בחדר ההלבשה, אבל גם על הדשא. מסאי דגו לקח והרוויח. ההחלטה האחרונה ללכת עם עילי פיינגולד כבלם בצד ימין, מה ששימיץ' לא יכול לעשות (לדעתי הוא לא יכול גם בשמאל ולא באמצע, או בכלל להיות בלם במכבי חיפה), הוכיחה את עצמה. כמו לבחור את חומר הגלם הטוב ביותר שיש, כמה פשוט ככה נכון והתוצאות בהתאם. מכבי חיפה ספגה רק שער אחד בשלושה משחקי הליגה האחרונים שלה, וגם הוא כי אמש עבדולאי סק יצא להרפתקה מול אלעד מדמון, שלא היה צריך לצאת אליה.
עם שינוי המערך, מסאי דגו משתמש נכון בפרנטזי פיירו. כחלוץ שני יש לו תמיד עזרה וכשצריך, פיירו יודע להיות כמו "קיר" שמחזיר כדורים לקו השני ומשם הרבה יותר קל לתקוף את השער. השינוי הזה מביא לפיירו גם מספרים. פיירו מבסוט, גם האחרים סביבו ומכבי חיפה הרבה יותר התקפית ומסוכנת.
השינוי הנוסף הוא המיקום הנכון לוותיקים בתוך המערך. מהרכב חברתי שכלל את ליאור רפאלוב, צ'ארון שרי ודיא סבע, דגו הפנים שיחד זה לא יכול לעבוד. סבע ירד מסיבות אחרות, אבל מאז הוא הרוויח את רפאלוב כמנהיג. התפקוד שלו, העבודה במרכז המגרש והמחוייבות, היא משהו שהדביק גם את הצעירים סביבו ודגו מרוויח מזה. מכבי חיפה כולה מרוויחה. על המגרש, מרגיש שרפאלוב הוא קבלן המשנה של דגו, זה שמסדר הכל במקום, מיישר, ועם נגיעות כמו שלו הכל פתאום יפה לעין. וזו בעצם מכבי חיפה של אחרי תיקון הטעויות. יפה לעין, אטרקטיבית וכובשת, כמו ה-DNA של המועדון הזה.
