מכבי חיפה הגיעה לדרבי כמו ילד על אופניים בלי גלגלי עזר. החסרונות של דולב חזיזה, דניאל סונדגרן ודילן בטובינסיקה מורגשים היטב, גם עומס המשחקים, אבל מתברר שגם כשהעסק מתנדנד הפועל נופלת ראשונה מהאופניים.
הפעם לא היה צריך חץ לחיבור של צ'ארון שרי, חאתם עבד אלחמיד עשה את העבודה בעצמו. מדהים ששתי העובדות לגבי תוצאת המשחק זהות לשני הכיוונים: מכבי ניצחה את הדרבי, הפועל הצליחה להפסיד אותו. אבל כדי להבין את הפערים בין מכבי להפועל צריך קבלן שיפוצים שיביט מה קורה מעבר לקיר האדום בקרית חיים.
הפועל חיפה היא מועדון לגיטימי וחשוב בליגת העל. הבעלים יואב כץ משקיע בחזית המבנה ודואג תמיד שכל מי שעובר יגיד מילה טובה על הניראות. אבל מאחורי הקיר יש רטיבות, עובש, צריך להחליף את כל הצנרת. עזבו רגע את הבדיחות על חשבונות המים, זה הרבה יותר רציני מזה.
הקבוצה מפסידה דרבי 5:0, אבל מתלוננת שהשער הראשון הובקע שלא כחוק. מפסידה 1:0 והטענות זהות. "קיפחו אותנו, לקחו לנו, שתו לנו, אכלו לנו", אם לא נמאס להם אז אחלה, אפשר להמשיך כך לנצח. יואב כץ משקיע מיליונים וזה מבורך, אבל הם הולכים בעיקר לשכר שחקנים בקבוצה הבוגרת ואין מי שמנהל את זה כמו שצריך. תחילה, הוא לקח את כל הבעיות ושם בידיים של ניר קלינגר, אחר כך הוא העביר את הביצים לידיו של רוני לוי, אבל זה כמו לצבוע שוב את הקיר.
עד אז, רוני לוי ימשיך להעמיד טקטית קבוצה מוגבלת (והוא עשה זאת מצוין) ומי שיבוא אחריו ינסה בדיוק את אותו הדבר. תמיד לדאוג שהחזית תהיה בסדר, מבלי לחשוב מה קורה בתשתית המבנה. הספונסר צחי נקש עושה כעת עבודת קודש במחלקת הנוער ומנסה להרים אותה מחדש. זו התחלה, אבל בין הנוער לבוגרים עדיין יש ואקום שצריך למלא. באנשי מקצוע, בתנאים, בהשקעה קטנה שתחזיר על הכסף הגדול. אז הפועל כנראה לא תהיה אף פעם המבנה המפואר בעיר, היא לא מכבי חיפה, אבל עשו לעצמכם טובה, תסדרו קצת את מה שקורה בפנים.
