השעון בטדי תקתק 79 דקות. האצטדיון הירושלמי הוותיק ורחב הידיים היה מלא באנשים מתוחים, על הספסל, על הדשא וביציע. בית"ר ירושלים הוליכה 0:1 מול עירוני קריית שמונה, אחרי רצף של ארבעה הפסדים רצופים. יותר משהיא רצתה עוד שער, היא בעיקר רצתה לשמוע את שריקת הסיום. ואז, בהתקפה מתפרצת, הכדור הגיע אל מספר 98.
98 זה מספר מוזר לחלוץ. היית מצפה שלחלוץ יהיה את המספר 9, או 11, מספרים שמעידים בדרך כלל על שחקנים התקפיים. אבל בית"ר הנוכחית היא בית"ר קצת משוגעת, כמו השיר של שרית חדד, דנילו אספרייה משחק עם המספר 70, יש שם 77 אחד (מחייאס) ו-80 אחד (תומא). מספרים שמתאימים יותר לשחקני פוטבול, וכך בדיוק היה המהלך שעליו אנחנו מדברים.
חוזרים לטדי. 98 קיבל כדור מאספרייה ורץ בשעטה אל תוך הרחבה. לא ראה בעיניים אף אחד, גם לא שני שחקנים אחרים שחיכו באמצע. אחרי עוד כדרור ועוד אחד, הוא איבד את הכדור. בתוך הלחץ המצמית של טדי, על אחת כמה וכמה במצב קשה, ולאור הבלגן מחוץ למגרש והסיטואציה המעורערת, רבים זעקו "מה הוא עושה?!".
אבל אז הגיע טוויסט אחר בעלילה. כי יון ניקולסקו אסף בחזרה את הכדור שאיבד, לקח עוד צעד ושלח בום לרשת העליונה. 0:2. טדי התפוצץ ועף באוויר - יצא מהלחץ. "לפעמים לא צריך למסור", אמר השדר שרון דוידוביץ'. בית"ר סוף סוף ניצחה, בזכותו של האיש שעמד מעל לכל הציפיות.
יון ניקולסקו זה השם, בן 24 ממולדובה. החלוץ עם המספר המוזר הגיע לארץ לקדנציה שנייה, בעיצומו של משבר גדול, והיה אחד הגורמים ליציאה ממנו - עם סטטיסטיקה מרשימה, ארבעה שערים בארבעה משחקים. יחד עם דנילו אספרייה וירדן שועה, הוא מרכיב שלישייה קטלנית שתנסה להוציא את בית"ר מהתחתית הבוערת.
אבל מה הסיפור שלו? מה עומד מאחורי הבחור הצעיר הזה, שכבר בגיל צעיר עבר שבעה מועדונים? רגע לפני שיפגוש את הפועל חיפה (עם יריב מוכר, שתכף נחזור אליו), צללנו לתוך הסיפור המעניין של ניקולסקו. כמו במהלך ההוא בדקה ה-79 בטדי, יש בו יותר ממה שנדמה.
ניקולסקו נולד בקישינב, ב-7 בספטמבר, 1998. מולדובה היתה אז דמוקרטיה צעירה, רק שבע שנים קודם הכריזה על עצמאות מברית המועצות. הוא נולד למדינה משתנה, אבל המשפחה שלו עברה תהפוכות אחרות לגמרי. אימו נפטרה כשהיה בן שלוש, וגם האבא, לדבריו בראיון לעיתון מולדבי, "פשוט נעלם".
"סבא וסבתא שלי היו אלה שגידלו אותי", הוא סיפר באריכות, "היה לי קשה כי לא הרגשתי את האהבה של ההורים. בכל מקרה, הם תמיד יהיו אהובים עליי. מה יכול להיות יקר לך בחיים יותר מההורים שלך? אבל סבא וסבתא שלי דאגו שלא יחסר לי דבר".
והסבים שלו היו גם גורמי המפתח במה שעומד לשנות את חייו - הכדורגל. " אחרי שאמא שלי נפטרה, הסבים שלי לקחו אותי מקישינב לצ'אהול. שם היה טורניר בין בתי ספר, ו-ואסילי פורושנקו, המאמן, של הקבוצה מאותה עיר, ראה אותי. הוא התקשר - ומגיל עשר התחלתי לעבוד אצלו. בגיל 15 הוא עבר לקישינב. אמרתי לו: בלעדיך לא הייתי שחקן כדורגל".
ובאמת, כשהיה בן 16 החל לשחק בקישינב - במדי הקבוצה הגדולה של המדינה, זימברו. אבל החיבור שלו עם זימברו לא עבד, והוא נמכר לשחטאר סוליגורסק מבלארוס. אחרי עונת קליטה קשוחה והשאלה לוויטבסק המקומית, הגיעה העונה הטובה בקריירה שלו - עונת 2019/20 - כאשר סיים עם 9 שערים ב-18 הופעות בליגה הבלארוסית (שזכורה בתור הליגה היחידה ששיחקה בזמן הקורונה). ולמרות זאת, הוא לא קיבל צ'אנס אמיתי בסוליגורסק - יום אחרי שתמה תקופת ההשאלה, הוא עבר לדונייסקה סטרדה מסלובניה.
אלה החיים של כדורגלן - חיים של נווד. את עונת 2020/21 הוא סיים עם שבעה שערים בכל המסגרות, ועונה לאחר מכן הגיע לראשונה לישראל. זה קרה כאשר הוא איבד את המקום שלו בדונייסקה, והושאל למכבי פתח תקווה - ההתחלה היתה מבטיחה בארץ, עם 4 שערים ב-8 הופעות במסגרת הליגה הסדירה; אבל בפלייאוף יכולות הכיבוש שלו שבקו חיים, ופ"ת ירדה לליגה הלאומית.
הוא חזר לסלובניה כשחקן שולי; בעונה הנוכחית, הוא שיחק רק פעם אחת יותר מ-45 דקות - היה לו שער ובישול, עד שעבר לבית"ר ירושלים. המאמן שלו בנבחרת מולדובה הוא סרגיי קלשצ'נקו - אחד שיודע מה זה להיות חלוץ, בוודאי גם על איך זה להיות חלוץ בישראל. הוא שיחק כאן, במדיה של מכבי חיפה והפועל תל אביב, וידע שישראל באה בזמן לניקולסקו.
"זה היה מעבר שחשוב לכל הצדדים", אמר קלשצ'נקו בשיחה עם ערוץ הספורט, "ניקולסקו היה צריך את זה, כי הוא לא שיחק באופן קבוע". ובאמת, בבית"ר הוא מצא את המקום בהרכב - בארבעה משחקים הוא לא יצא מההרכב, וגם החזיר עם ארבעה שערים ובישול אחד בי"א, נגד מ.ס. אשדוד.
"אני בקבוצה שבה סומכים עליי, וזה הדבר הכי חשוב לשחקן", הוא אמר כשחקן בית"ר לאתר אינטרנט במולדובה, "יותר מדי מוקדם בשבילי לדבר על משהו, כי קשה להסיק מסקנות מארבעה משחקים. יש לנו עוד 25 משחקים לפנינו, אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי לקחת נקודות ולהגיע לפלייאוף העליון". זו המטרה.
"הוא חזק מאוד", סיפר עליו קלשצ'נקו, המאמן הלאומי. "יש לו כושר פיזי אדיר, והוא יכול לבעוט בשתי הרגליים. הוא הפך להיות שחקן חשוב מאוד בנבחרת שלנו". קלשצ'נקו ואבוקסיס, כזכור, מכירים לא מהיום - הם היו שותפים לרגע גדול בתולדות הכדורגל הישראלי, עם השער שהקשר בישל לחלוץ במדי הפועל ת"א נגד צ'לסי בבלומפילד. גם במהלך הזה, הם היו שותפים: "לפני שניקולסקו חתם, אבוקסיס דיבר איתי והחלפנו רעיונות לגביו". הפעם היה זה קלשצ'נקו שמסר, ואבוקסיס היה זה שסיים.
ועוד התפתחות מעניינת עשויה לקרות בשבת: ניקולסקו עשוי לפגוש למאץ' אפ את לואי טאהא, הבלם של הפועל חיפה. זו לא תהיה הפעם הראשונה שהם נפגשים; במסגרת מוקדמות המונדיאל 2022, הוא פגש את נבחרת ישראל למשחק ביתי - והורחק מולה, בכרטיס אדום ישיר, לאחר שדחף את טאהא. אחר כך, הוא הסביר את התקרית.
"רציתי להפריד בין השחקנים", הוא סיפר על התקרית, במסגרתה ספג אדום כבר בדקה ה-49, "לא באתי לשם עם אגרופים, לא הרבצתי. רק רציתי לעצור את המריבה, ברגע שניסיתי לעצור את לואי טאהא, הוא נפל יפה מאוד ותיאטרלי, והשופט (בויאן פנדזיץ' השבדי) אכל את זה. הוא היה צריך להרחיק אותו על הפרובוקציה, לא אותי. אם היה VAR באותו משחק, ההחלטה היתה לגמרי אחרת. כמובן שטעיתי, עשו לי פרובוקציה ותפסו אותי. אני מודה. זה יהיה שיעור טוב עבורי לעתיד".
וכל הסיפורים האלה, על ההצלחות והכשלונות, הצלקות מפעם והחיבוקים היום - מתחברים לדמות של ניקולסקו היום. יש כאלה שהיו חוששים קצת מהאתגר של בית"ר הנוכחית; מועדון שנמצא תמיד כחוט השערה מסערה, שתמיד היה בו לחץ, אבל עכשיו אפילו יש יותר. נדמה שהבלגנים האמיתיים שניקולסקו עבר בחייו, עוד מהילדות, הפכו אותו למעט יותר חסין. הערב, בטדי, עם הקהל הביתי התומך, הוא ינסה שוב להוכיח שהוא ראוי להחזיק מעמד, להישאר עם הראש מעל המים. כמו הקבוצה שלו.
